יומנים > יומן - מלא 31/05/1936

{P001} {0130-13} לונדון, 31.5.36 זלמן היקר - שלשום הגעתי הנה. הפלגתי מרמלה לפני ששה ימים באווירון. מסופקני אם יש בידי לספר לך חרשות מבחינה עובדתית על המצב בארץ. פלקור מבריק כל דבר קטן וגדול שיש בו ענין כל שהוא. סוכנות טלגרפית זו שעלתה לנו לא במעט צרות - הצדיקה עצמה בשעת חרום זו, ואפילו שונאיה הגלויים מודים עכשיו בחשיבותה. אתמול היה אצלי מאיר גרוסמן ששב לפני יום מניו-יורק וגם הוא היה מוכרח לענות אמן אחרי "השרות המצוין של פלקור". הוא רק התאונן שפלקור חסר "קו מדיני". אולם אנסה בקוים קצרים לחאר לך את המצב המדיני, נוסף על מכתבי מיום 7 במאי. א) הנציב. בראשית המאורעות טלגרפנו לכם שתמנעו מהתנפלויות אישיות על הנציב לתמהוננו הרב פרשתם, או לכל הפחות פרש ווייז את ההוראה הזאת באופן משונה ומפתיע: הוא החל לפזר שבחים ותהלות לנציב. איני יודע אם עשה זאת על דעת עצמו או מתוך דיון והתיעצות עם מי שהוא. תהלות אלו הכאיבו לנו, לא פחות מאשר הפליאו אותנו. כלום לא ברור ההפרש בין מניעת התנפליות אישיות ובין חלוקת-שבחים? איך שהוא - יש צורך שתדעו שאנו רואים בעמדת הנציב, בפוליטיקה שלו, בהתנהגותו במשך השבועות המרים האלה ובתכניותיו {0130-14} שקדמו למאורעות - את הסכנה העיקרית לעתידנו הקרוב כאשר טלגרפתי לפרנקפורטר עוד ב- 27.4.36 : "Political prospects were disquiting even befor disturances". - כי הנציב עמד בתוקף על שנוי המשטר לטובת הערבים (מועצה מחוקקת), הגבלות קשות ברכישת קרקע וצמצום העליה (העלאת הסכום מאלף ללפים בשביל בעלי הון, הקשית הבאת קרובים, ועוד). הנציה משתמש במהומות למען הכריח את הממשלה בלונדון לקבל את מדיניותו. איני אומר שהנציב מסייע בפועל, באופן אקטיבי למהומות, אולם ברור שהוא מסתייע בהן, ומכיוון שהמהומות עלולות לסייע לו - הריהו ביודעים או בלא יודעים נמנע מהשתמש באמצעים העלולים לעשות קץ למהומות. דרשנו ממנו רשיון לפריקה בת"א. ואילו ניתן לנו הדבר בזמנו - קרוב לוודאי שהשביתה היתה מתפוצצת, אולם הוא דחה דרישתינו במשך שלושה שבועות, ובינתיים השביתה נתבצרה. דרשנו ממנו להכריז על השביתה כבלתי לגלית - והוא סרב לעשות זאת עד היום. סרוב זה נתפרש בכל הארץ, בין הערבי, ובין היהודים, כסיוע לשביתה. דרשנו פירוק הועד העליון - הוא סרב, ובמו"מ שלו אתם נתן להם תוקף רב. והעיקר שהוא הציע מינוי ועדה מלכותית בעלת סמכות רחבה לפסוק בעניני עליה וקרקע לרעתנו. הוא גם רצה להפסיק זמנית את העליה - אלא שהממשלה בלונדון עיכבה, ואיני בטוח אם אין הוא לוחץ שוב על הפסקת העליה. אבל שוב עלי להזהיר: לא התנפלויות אישיות - אלא בקורת השיטה. אין אנו יכלים במצב קשה זה להתחיל במלחמה {0130-15} אישית נגד הנציב ולדרוש פיטוריו. בזאת לא נצליח, ורק נרע מצבנו כלפי דעת הקהל האנגלית וכלפי השלטונות. אולם עלינו להוקיע את ההתנהגות המשונה של הנציב ולהלחם נגד שיטתו. ב) המצב בארץ. עמדתו הפוליטית של הנציב שימשה גורם תשוב בהחמרת המצב. אין עוד התנפלויות על המשקים, המושבות והישובים העירונים שלנו, כי ערבים מפחדים מכוחנו, והם מצטמצמים בשרפות, עקירת עצים בחשכת לילה ובהתקפות מן המארב ובזריקת פצצות. אולם הטירור הולך ומתגבר הולך ומתרחב. הממשלה הביאה צבא נוסף לארץ - יש לה עכשיו ארבעה במקום שני גדודים (בטליונים), אולם אין היא משתמשת בכוחה זה, והטירוריסטים הערבים מתחצפים. לא מן הנמנע שכמה מהפקידים מיעצים לערבים להמשיך במלחמתם ולעמוד בכל תוקף על הפסקת העליה כתנאי להשקטת הארץ. ג) עמדת הישוב. מראשית המאורעות היה ברור לי שאנו עומדים הפעם לפני מלחמה מכרעת. ידעתי שזה לא אפריל 1920, לא מאי 1921, ואף לא אבגוסט 1929. חשש סכנת מלחמת עולם, המאורעות בסוריה ובמצרים, והעיקר גידול כוחנו המהיר בשלוש השנים האחרונות, - כל אלה זרזו ואימצו ודרבנו אח הערבים לקרב מכריע. כי היתה להם הרגשה: אם לא עכשיו - יהיה מאוחר. ידעתי גם שמחוץ לעם היהודי יש לנו רק משען אחד: באנגליה. ארצות היציאה מעונייוח כמובן בעליה יהודית, אבל {0130-16} אין בכוחן להכריח את אנגליה. צרפת ואמריקא לא יריבו בגללנו אח אנגליה. וודאי שלא מאיטליה וגרמניה יעמוד לנו ריווח והצלה. אנגליה עכשיו מסובכת ונבוכה ואין לבה נתון לדאגות שלנו, אולם יש התחייבות כבוד, יש סימפטיה ידועה לצרת היהודים, יש גם אינטרס רב בא"י (לאו דווקא א"י יהודית, אולם א"י עם יהודים יותר בטוחה בשביל אנגלית מאשר בלעדיהם), ובמלחמה הקשה העומדת לפנינו נוכל להצליח אם יעלה בידינו להחזיק את דעת הקהל האנגלית לטובתנו. והיתה סכנה (היא עוד לא עברה לגמרי) שנסתבך באקטים של נקמה. ואמנם לא קל לעמוד בנסיון - כשטירוריסטים יורים ברחוב יהודי לאולם סינמה בשעת שמאות אנשים יוצאים החוצה, או כשיורים בסימטאות הצרות בעיר העתיקה יהודים זקנים, או אחרי מעשי יפו האכזריים. ומצבנו בעיני דעת הקהל בעולם היה נעשה ללא נשוא אילו היה מתקבל הרושם שבא"י פרצה מלחמת אזרחים וששני הצדדים עסוקים בטבח וטירור הדדי. כל דם שנשפך בארץ הוא תמיד לרעתנו, ואם לערבים יסלחו וישכחו כל מה שהם עושים - לנו לא יסלחו ולא ישכחו. ומשום כך ראיתי צורך בהתווית קו חמור, אכזרי בפעולת ההגנה שלנו. רק הגנה עצמית ולא מעשי נקם. זה לא חיה קל, זה לא היה קל גם לי, שראיתי כל הזמן לא רק את הנע ה בסימטאות יפו וירושלים, או בכבישי הארץ, או בשדות ובפרדסים של משקינו, אלא את המערכה הפוליטית ואת החזית הקשה והמכרעת בלונדון. זה בודאי לא היה קל לחברינו. אלה שנצטוו והכשירו עצמם להגן על חיינו ועל יצירתנו - קשה היה להם להבליג. {0130-17} והיו רגעים קריטיים, והיו לי וויכוחים חריפים עם החברים הכי יקרים והכי אחראים. כי המרירות והיאוש לא רק לרגל מעשי הטירור אלא ביחוד לרגל התנהגות השלטונות - היו ללא נשוא, בטרם נתקבל הרשיון לפריקה בת"א ובטרם ניחן לנו השידול. אולם חברינו עמדו בנסיון הנורא הזה, כי לאט לאט הבינו שזוהי הדרך היחידה שעלינו לנקוט בה, ורק לאחר שהייתי בטוח שאין לחשוש להתפרצויות מצדנו - התפרצויות מוצדקות אולי מבחינה מוסרית, מחויבות אולי מבחינת הטבע האנושי, אבל מסוכנות מבחינת הסטרטגיה הפוליטית שלנו, - החלטתי לגשת ללונדון לתהות על מצבנו כאן, על נטית דעת הקהל האנגלית, ועל אפשרויות הפעולה הפוליטית וכיוונה. ד. הפעולה בלונדון. פה נעשתה בשבועות הראשונים למאורעות פעולה עצומה ע"י חברינו. מלצ'ט, נמיר, לוריה, מיס מאי, ואח"כ נוספו דוב וגב' דוגדייל - עשו גדולות. הם עיכבו זמן מה את מינוי הועדה המלכותית וקרעו את רוע הגזרה של הפסקת העליה. כשבא ו. נפגש מיד עם טומס ושוחח ארוכות עם בולדווין. אולם הלחץ המרובה שנעשה על חברי הקבינט הביא גם לידי תגובה שלילית: כנראה ניתנה הוראה לחברי הקבינט לא להפגש עם אנשינו. גם דבר ה- leakage של התקציב שטומס לא נקי ממנו - השפיע כנראה. חברי הקבינט נזהרים עכשיו יותר מבכל זמן אחר לגלות )Jewish סודות מן החדר, ויש כנראה פחד מ"לחץ" היהודים (pressure יש כאילו הרגשה שהיהודים הס בעלי השפעה יותר מדי, יש להם גישה יותר מדי קלה לאנשי השלטון, בשעה שהערבים המסכנים {0130-18} משוללים כל האפשרויות האלה, ויש אולי גם התמרמרות על הוויכוח בפרלמנט שהציב אח הממשלה במצב קשה. בינתיים חלו שנויים במשדר המושבות. יצא טומס ונכנס א.ג. אצל חברינו פה, ביחוד אצל ו-ן ונמיר יש חרישה של דכאון. חושבים את א.ג. לאיש חלש - אולם לע"ע איני רואה כל הצדקה לדכאון זה, מלבד "פסיחולוגיה". בכל אופן אסור לנו בשעה קשה ומכריעה כזו לתת לשום רפיון ודכאון להשתלט על עצמנו. ה. עניני אמריקא: בבואי הנה מצאתי פה שתי סנסציות: 1) טלגרמה מיום 26.5.36 חתומה ע"י נתן שטרוס ופליכס וורבורג בזו הלשון: [ קטע באנגלית, ראה מקור מודפס ] {0130-19} [ קטע באנגלית, ראה מקור מודפס ] (חתימות שטרוס ווצבורג). נוסף על טלגרמה מחוצפת זו נתקבל גל של טלגרמות נגד הקונגרס העולמי מאת דוד מ. ברסלר, יוסף היימן, ג'מס דייוויס , יעקב ג. ליפמן, סלוס, א.ל. סלצשטיין, הנרי וויינמן, הנרי מונסקי, אדווארד מ. צ'ייס ועוד. כנראה - לא ציונים ממקורביו של וורבורג. כל הזמן לא הייתי חסיד של הקונגרס, אולם עמה זו של היהודים מסוגלת להפוך אנטיקונגרסיסט חריף ביותר לחסיד הקונגרס. אבל לצערנו אין אנו חפשים כרגע זה לעשות חשבונות פנימיים ולהוסיף על שונאינו.עוד המערכה הפוליטית הכבדה לא נסתיימה, ויש סכנה (סכנה זו ישנה נם בארץ) שכמה יהודים טובים יצטרפו לדרישת הערבים להפסקת העליה ולמתן {0130-20} פרסים אחרים לפורעים. ועלינו להמנע עכשיו מכל צעד שיחליש או יפורר את החזית הפנימית שלנו. ואם כי אין אנו צריכים לתפוס עמדה מתנגדת לקונגרס עכשיו, אבל אין גם להעמיס על ההנהלה ועל ויצמן סלע מחלוקת זה. אולם אין לעבור בשתיקה על גסות הרוח, החוצפה והאידיוטיות הפחדנית של שני האדונים האלה ביחס לשרתוק ולהודעתו. הם גם מוכרחים לדעת שאין הם בעלי בתים על המפעל הארצישראלי ולא האפוטרופסים על יהודי גרמניה. אגב, שקר הדבר שגרמניה מקבלת פחות מרבע - היא מקבלת יותר משליש. מארבעת אלפים הסרטיפיקטים שנמסרו לרשותנו בשידול זה החלטנו להקציב לגרמניה 1565 (1200 ע"ח ההסכם עם המועצה הלונדונית בשביל יהודי גרמניה, ו365- נוספים). היהודים הללו כנראה רוצים להמלט בעוד זמן מהאניה שנראית להם לטובעת. בזמן אחר הייתי אומר להם: צאתכם לשלום: הפעם עלינו להבליג גם ביחס לטירור זה, אולם גם להבלגה יש גבולות. אבל חושש אני שחוצפה זו מקורה לא רק בגסות רוחם של שקי-הזהב אלא גם - ואולי בעיקר - בחולשתם ואפסותם המוסרית של הציונים באמדיקא. כבר כתבתי לך לפני כמה זמן על מזימות אנשי הג'וינט בקשר עם עניני יט"א. איך יתכן הדבר שרוטנברג וגב' ג'ייקובס הם עדיין חברים בבורד של סוכנות אויבת וזייפנית זו. האם אי אפשר לעשות כלום נגד זה? הירידה המוסרית של הציונות האמריקנית לא היתה אף פעם בולטת כמו בשעת חירום זו. בקשנו מציוני אמריקא 100.000 דולר בשביל {0130-21} צרכים מיוחדים. סכום זה אינו מספיק לצרכים המתרבים (בערים בלבד יש הכרח להחזיק אלפי אנשים העומרים יום יום על המשמר). אף פעם לא עמדנו בסכנת זו כמו היום. ואמריקא העשירה ורבת- ההמונים לא נענתה!!! פרסמו כמובן מיד ששלחו לנו 0 100.0 דולר, ומתוך שמירתנו על כבוד האנשים האלה לא פירסמנו עד היום הכחשה. אך איני מבין - אם כל ידעו לא מהיום את חולשת הציונים באמריקא - איך ירדה היהדות האמריקנית והציונות באמריקא במידה מבהילה ומחפירה כזו לתחתיות שאל? האמנם לא השיגה ירם להיענות לנו נוכח סכנות כליון והשמד האורבות לנו - אפילו בסכום עלוב ודל זה ? מה קרה? אני מציע שתזמין את ווייז, מק, ליפסקי, רוטנברג וגב' ג'ייקובס לוושינגטון להתיעץ יחד עם הזקן איך לתקן את הענינים. נוכח מערכה כבדה זו בארץ ובלונדון לא יתכן שנשלים עם רפיוננו המאוים באמריקא - ושנמסור השלטון על המרכז היהודי הגדול בעולם לידיכנופית הלא-ציונים אשר יבגדו בנו ברגע קשה וקריטי. לאחר החזית הארצישראלית והחזית הלונדונית - אני רואה את החזית האמריקנית כמכריעת ורבת-משקל ביותר. ואנשינו באמריקא צריכים סוף סוף להבין שאנו עומדים לפני הכרעה: להיות או לחדול! 2) הסנסציה הרוויזיוניסטית. לפני כמה ימים פנה ז'בו. במכתב לו-ן על הסכנה ועל צורך האיחוד, והם שניהם נפגשו. לאחר הפגישה כתב ז'בו. מכתב שני, שבו הוא מציע לא פחות ולא יותר אלא להצטרף לנ.צ.ו - {0130-22} קריאת כנסיה לאומית כאשר הציע בווינה, תכנית עשר שנים להכנסת מיליון וחצי יהודים לארץ, מלווה לאומי, וכמובן פרוק ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית (כי ה"אספה הלאומית " תתיר הסוכנות) וסידור הענינים לע"ע על יסוד פריטט, (אם כי הוא מדבר בשם שבע מאות אלף ואני בשם שש מאות - אין הוא דורש לעצמו רוב...) הוא בינתים הלך לפולין, אך כנראה שישוב הנה בסוף השבוע הזה או בתחילת השבוע הבא, והוא רוצה שוב להפגש עם ו-ן לדון על "תכנית" זו. איני יודע כמה זמן אשאר כאן, אולם אני דורש ממך הפעם לצאת מגדרך ולכתוב לי מיד מה המצב באמריקא ואם יש הקווה לתיקון הדברים. באופן מיוחד אבקשך לברר אם קפלן J.M. Kaplan :שהיה בארץ (המען שלו Croton - on - Hudson N.Y. Hearn's - בעל המחסן של הבטיח מיליון דולר לקה"ק - עומד לקיים את הבטחתו ועודנו מתענין בא"י. בארץ נעשינו ידידים והוא גם נתן לי שיק על 500 לא"י בשביל אליהו, והבטיחני לעמוד לימיננו ולהשפיע על מכריו. תברר אם זו היתה התלהבות רגעית - או רצנות כי יהודי זה הוא בעל יכולת רבה ואפשר על ידו להשיג אמצעים בשביל {0130-23} "הצרכים המיוחדים". תטלגרף לי על הצעדים שעשית בענינים שעמדתי עליהם במכתב זה. שלום לכל החברים. ד.ב.ג.