יומנים > יומן - מלא 31/07/1930

{P001} {0102-116} גולדרס-גרין. 31.7.30 (תשובת שילס, ביום ה' אח"צ, 24 ליולי 1930). בביטחון אני ניגש לשאלה האר"ית, כי יש לי משפט (case ) טוב. ממשלת הפועלים ניסתה בשאלה זו, כמו בכל השאלות, לנהוג על-פי עיקרי התנועה בפתרון שאלות מסובכות. א"י היא שאלה גדולה, ואתם שמעתם לא מעט על שאלת א"י מפי צירי א"י, אולם יש עוד צדדים לשאלה, ועליהם לא שמעתם. יש כמה רפורטים - והם קיימים, עלי להגיד שאני מתמרמר ( resent) נגד העמדה שהיהודים תפסו ביחס לממשלת הפועלים. איני חושב שהבקורת נגד עכוב העליה היא מוצדקת. ואיני חושב שהיא היתה בכל פעם אמתית. צירי א"י נתנו ביטוי לאסונם בממשלת הפועלים. ברם, אם הם באמת מתיחסים אלינו באמון עליהם להאמין לנו קצת יותר מאשר עשו זאת בארץ ובעולם. א"י היתה מקודם חלק של האימפריה התרכית, בחבל שהיה בעיקרו ערבי. זוהי ארץ קטנה, בערך משטחה של ולס. הישוב הערבי מונה בערך 750.000 נפש. לעומת 170.000 יהודים היושבים עכשיו בתוכה. ממספרים אלה בלבד תראו שיש להתחשב ברצינות עם הצד הערבי. אנגליה שולטת בארץ מטעם חבר הלאומים. לפי המנדט עלינו להקל את עלית היהודים ולסייע להקמת הבית הלאומי, אולם מבלי לפגוע בישוב הבלחי יהודי של הארץ. מאמצינו מכוונים לקיום we have ( שני החלקים של המנדט, ומשום כך היינו טרף לבקורת incurred this criticism ). (כאן צלצל פתאום פעמון הפרלמנט הקורא להצבעה, ושילס מהר להשתתף בהצבעה, ומיד שב והמשיך). {0102-117} הישוב הערבי בא"י, שהוא חרוב, לא הסכים אף פעם למנדט, נלחם נגדו ואינו רוצה לשמוע על כל הצעה הכרוכה במנדט, אנו שומעים בקורת שני הצדדים, אם כי אתם לא שמעתם אח בקורת הערבים, אולם הם מתנגדים בכל תוקף לבית הלאומי. כשתביטו על מפת המזרח הקרוב תמצאו שהחבלים הערבים שחיו מקודם באימפריה הבריטית נחלקו. הג'ז ונגד = הן עכשיו שמלכות עומדות ברשות עצמן, עירק היא תחת מנדט בריטי ועכשיו סידרנו חוזה עם עירק שעל פיו גם היא תעמוד ברשות עצמה ותוכשר להכנס לחבר הלאומים, כנראה, בשנת 1932. המנדט של א"י הוא מסוג A , שבו התפקיד העיקרי שהוטל על הממונה הוא הכשרת הארץ לשלטון ,B עצמי, אולם מציאות הבית הלאומי הפכה את א"י למנדט מסוג שאינו נותן מקום וסיכוי לשלטון עצמי, וזוהי אחת הקובלנות הרציניות של הערבים. משום כך לא רצו הערבים כל הזמן להסכים למוסדות אשד הוצעו להם, הס טוענים שהערבים בעירק וחג'ז יש להם שלטון עצמי מלא, והס חושבים שאינם נופלים מהערבים ההם. הערבים מתנגדים כל הזמן לכמות ההגירה היהודית, אשר לדבריהם תסכן את עתידם, כנגדם היהודים מבקרים אותנו על שההגירה אינה מוחשת בטמפו יותר מהיר, אלה קובלים על שטף ההגירה, ואלה - למה ההגירה היא כל כך איטית. אולם קו פעולתנו ברור ומסוים. כל המפלגות וכל הממשלות בארץ זו הסכימו וקבלו אח המנדט בשלמותו ורוצות לסייע להקמת הבית הלאומי. בענין זה אין כל שאלה ואין מקום לספקות והיסוסים, אולם הבית הלאומי (עלי להזהר עכשיו: הבית הלאומי העברי) צריך להתפתח בהתאם {0102-118} לכשרון הקליטה של הארץ. היהודים טוענים שיש הרבה מקום להגירה רחבה, הערבים טוענים שאין. יש חסרון אחד בבקורת היהודים = ואני רוצה להגיד זאת לידידי היהודים. בבקרתם אין צללים ואורות, וזה מפתיח את כוח בקרתם. הם אינם מעריכים אף פעם מה שנעשה לטובתם. העובדה היא שבמשך עשר שנים נקלטו בארץ קטנה זו הרבה מאוד מהגרים. 80.000 יהודים נכנסו לארץ ונקלטו בתוכה ונמצאים במצב נוח ומספק במובן הכלכלי. זהו מבצע ( achievement) גדול. אנו שומעים מפי היהודים שדבר זה נעשה למרות הפרעות הממשלה, ורק הודות למאמצי היהודים בלבד. אני פונה לצירי הדומיניונים, שיש להם קצת נסיון בהגירה ובהתישבות בקליטת אוכלוסין חדשים. שישפטו אם אין בדבר זה מבצע גדול, ואם דבר כזה יתכן בלי עזרת הממשלה ובהפרעתה, קחו לדוגמא, אוסטרליה = למרות היות ברשותם כסף וקרקע היו להם קושיים עצומים במפעל ההתישבות, עלינו, איפוא, לראות בא"י כיבוש חשוב. אין אני אומר שממשלת א"י היתה בלי שגיאות, אולם עלי להגיד שכל הממשלות בארץ זו, מזמן שהמנדט נתקבל התיחסו בסימפטיה. אני מדבר רק בשם ממשלת הפועלים - ואני אומר שהיא מתיחסת בסימפטיה לבית הלאומי ועשתה מצדה כל מה שהיה מוטל עליה, אולם המנדט הוא דו-צדדי, ועלינו לזכור את חובתנו גם כלפי הערבים, להם אמנם אין אותו הכשרון ואותה היכולת - אולם מטעם זה עלינו לעזור להם ביתר שאת. כשמכניסים אנשים לאיזו ארץ - מרכיבים דבר מה חדש {0102-119} באורגניזם שלו. אי-אפשר לצקת מהגרים כמים לתוך כלי. אי- אפשר לעשות את הדבר באופן מיבני. יש תקופה של הקלטות והמחנה, המנטליטט הפזיז של כמה מהיהודים אינו נכון, "הטרובל" עכשיו הוא בעכוב הסרטיפיקטים, מה קרה ? היו לנו התלונות הרגילות של הערבים נגד העליה, נתמכות ע"י ועדת החקירה שנשלחה לארץ לחקור את המאורעות. היהודים אינם אוהבים אתהדו"ח של הועדה - אולם היו בארץ שלושה חברים מכל ) grave apprehension ( המפלגות בפרלמנט והביעו את דאגתם החמורה ביחס לפוליטיקה של העליה והציע לחקור את השאלה בטרם נחליט על הפוליטיקה הבאה. על-יסוד זה החלטנו לשלוח מומחה לחקור את כל המצב וליעץ אותנו ואחזנו באמצעי של עכוב זמני. המטוד והזמן של העכוב אולי היה בלתי מוצלח ( unfortunate ) במובן ידוע, אולם איני יכל לדאות הצדקה לבקורת היהודית החריפה. יש להאמין בנו קצת יותר. בן-גוריון אמר שעכוב העליה היה פרס לפרעות מוצלחות - דבר זה מעורר בי התמרמרות. אין זה נכון, איש לא הצטער על הטבח יותר ממני, ודאי שבפרעות ובטביחות לא ישפיעו עלינו. הסוגסטיה שהעכוב בא מתוך טעם פוליטי ולא כלכלי - אינה נכונה, אחזנו בצעדים אלה, כפי שאמרתי מתוך נמוקים כלכליים. ולא על יסוד פוליטי, ואני אומר לידידי היהודים שהלחץ הפוליטי הרב שהם מביאים בשאלה זו - אינו מחכמה. לפני חדשים אחדים באה הנה משלחת ערבית להגיש לפנינו את עצומות הערבים. הם הציעו שורה של הצעות, אשר אי-אפשר היה {0102-120} לקבל אותן מבלי לפגוע במנדט. למעשה דחינו את כל הצעותיהם בלי יוצא מן הכלל. הדבר היחיד שקבלו הערבים מאתנו היתה הבטחה לחקור את המצב הכלכלי של הארץ, לבחון את שיעור ההגירה ולברר כיצד משפיעעה עלית היהודים על המצב הכלכלי של הערבים. הבטחה זו ניתנה על יסוד כלכלי, והמשלחת הערבית נסעה מפה באי שביעת רצון רבה, וכשבאה לארץ ארגנה יום מחאה נגד עמדת ממשלת הפועלים, על זאת עוברים חברי היהודים בשתיקה. המבקרים שלנו אינם מציינים כלל אח דחית הצעות הערבים. אנו נקטנו עמדה זו - מפני שאילו הסכמנו להצעות הערבים היינו פוגעים בבית הלאומי. שמענו על הטבת מצב הפועל הערבי באר"י. במדה ידועה הדבר הוא נכון, דרגת החיים הכללית בא"י הורמה בלי ספק, הודות לכניסת היהודים.ואני הערכתי פומבית לפני זמן מה את היתרונות הכלכליים של העליה היהודית לכל תושבי א"י, אולם המצב הכלכלי של הפלחין אינו משביע רצון. את המצב לאמתו לא נדע עד שנקבל את הרפורט של זיון הופ-סימפסון . השטח הבינוני שיש לפלח הוא פחות ממה שנחוץ לכלכלת משפחה ערבית. נכון הדבר שלערבי יש אדמה יותר ממה שנחוץ ליהודי, אולם הערבי יושב על הקרקע. either to put them off or consent to ,ואינכם יכלים מפני כך arrangements which put them off. דבר כזה לא יתאים למנדט. יש גם חלק חשוב של ערבים שאין לו כלל אדמה, יש גם חוסר-עבודה ניכר ומתרבה בארץ. המספרים ביוני היו: יהודים 1.300, ערבים 2.600, כנגד 650 יהודים ו2.200- ערבים בסוף מאי, בסוף יוני 1929 היו המספרים {0102-121} 950 יהודים. 2.500 ערבים, ואם נחוצה עוד הצדקה אחת לצעדים שאחזנו בהם -הרי מספרי חוסר העבודה מספיקים, אין ספק שחוסר העבודה מתרבה, והפועלים היהודים עצמם, כפי ששמעתי לא רשמית, סידרו בזמן האחרון לעבוד רק 4-3 ימים בשבוע, יש, איפוא. יסוד לדאגה. הפלחים שקועים בחובות, ושלחנו לארץ מומחה לחקור וליעץ אותנו בדבר הכנסת מוטיבים קואופרטיביים, אשר יצילו את הפלח מידי הנושך. ירידת מחירי התבואה וגורמים אחדים אף הם סייעו למצוקה ( depression ) כלכלית בארץ. אחד הקושיים בעבודתנו בארץ ישראל הוא אי-האמון אלינו והבקורת הבלתי פוסקת נגד האדמיניסטרציה האר"ית, היהודים חושדים את האדמיניסטרציה ואת משרד המושבות שהם אנטי-ציוניים, בשעה שלמעשה אנו רק מתחשבים עם האופי הדו-צדדי של המנדט. חלק של הקושי הוא הדבר שפלשתינא היא יותר מדי מוצגת בפני דעת הקהל העולמית. אני מסוגל להבין את הסבה, יש 16.000.000 יהודים בעולם, ועיני כולם פנויות לא"י. אוספים כסף בכל הארצות, ונותני הכסף רוצים לראות מיד את פרי כספם. זהו במקצת מקור הבקורת הקשה נגד מנהיגי ההסתדרות הציונית, מאשימים אותם שהם יותר מדי רכים ביחס לממשלה האנגלית. יש גם קבוצה רויזיוניסטית שאינה מרוצה בכלל מההסתדרות הציונית, - היא רוצה ממלכה יהודית, ועושה פרופגנדה במדה רחבה, משרד המושבות מנסה לקיים את המנדט ביושר-לב, אולם כל כוח האגיטציה העצום של היהודים מופנה נגדנו. פונים בלי הרף {0102-122} לחברי הפרלמנט, וכאן יש - בשני הבתים - אנשים בעלי השפעה שיש להם גישה ישרה לחברי הממשלה. חברי הפרלמנט מקבלים מכתבים וחוזרים מהציונים ללחוץ על הממשלה. הסתדרות העובדים בעצמה מוציאה שבועון אנגלי ושולחת אותו לכל צירי הפרלמנט. אני בעצמי מקבל אפילו בשבוע שני אכסמפליארים. הם הציונים חיים באטמוספירה זו ורואים רק צד אחד של הדבר, אולם עלינו לראות את הצד האחד ואת הצד השני, נכון הדבר שאין אנו צריכים להיות נפחדים ממעשי אלימות, אולם עלינו גם לא להיות נלחצים ע"י פרופגנדה. אני רוצה לראות יותר קואופרציה ופחות בקורת, בן-גוריון דבר על הרצון להביא לידי הסכם בין שני העמים בא"י והוא הזכיר שהממשלה מתנגדת או מפריעה, זה לא נכון, בלי הסכם שני העמים לא תושג ההצלחה הדרושה. לממשלה יש רק כוח מוגבל, הבנה עם הערבים דרושה לשם הצלחת הבית הלאומי, ההנהלה הציונית קבעה שפועל ערבי לא יעבוד במפעליה. המתישבים שלפני המלחמה נתנו מקום לעבודה ערבית. זוהי אחת הסבות של התרגזות. אני הייתי רוצה לראות שהיהודי עובד יחד עם הערבי ומסייע לו, אני שמח לראות שכמה מהמנהיגים מבינים שיש צורך בהסכם ובהבנה הדדית, אני מקוה שמוסדות היהודים יבינו שעל-ידי הפרחת הערבים תתקדם עבודתם וחבית הלאומי יתפתח, יש אומרים שאין כלל שאלה ערבית - יש רק קומץ של אפנדים, והפלחים מרוצים. זה לא נכון. ה"רנק אנד פייל" של הערבים יודעים הכל. הערבים הם אולי הפוליטיקנים הכי טובים בעולם. יש דעת {0102-123} קהל ערבית, וזהו האינטרס של הבית הלאומי שהערבים יהיו מרוצים, החברה מאירסון היא יותר מדי טרגית. אני מקוה שאם חשים לב תראה שאינה צודקת. השאלה שלפנינו היא רק ענין של קומון-סנס. אינני מבין מדוע היא אומרת שעליהם להתחיל הכל מחדש. הוז נגע בתנאי עבודה וחוקים סוציאליים. אני מסכים שעמדת האדמיניסטרציה בשאלה זו אינה לגמרי זו שהיינו רוצים שתהיה. אולם מר הוז יודע היטב ששאלה זו מעסיקה אותנו ואני מטפלים בה בסימפטיה, אולם כל זמן שהמחלוקת הקיימת נמשכת אנו מופרעים מצעידה קדימה על שדה זה. )to make it clear ( בסיום דברי אני רוצה להגיד ברורות שמעולם לא הססנו ולא חלמנו להסס אף פעם בדבר הקמת הבית- הלאומי. אנו רוצים להקים, ולהקים יותר טוב, את הבית הלאומי, הערבים אינם מתנגדים, אבל אנחנו נעשה את שלנו, אולם הממשלה רוצה להיות במצב שבו תוכל לפעול לטובת שני העמים גם יחד (but the government desires to be in a position to do it in the best interest of both peoples). הנאום הזה אינו לפרסום בינתיים, אך אפשר להמציאו לכל החברים ב"ידיעות" או בדרך אחת. {0102-124} (מועידת פועלי האימפריה הבריטית, יום הי אה"צ, 24.7.30). שאלת א"י. הפותח - ד. בן-גוריון, - יו"ר וחברים. נוכח הפרובלימות הכבירות המטרידות את מפלגת העבודה הבריטית וממשלתה, כגון חוסר עבודה, הודו, שלום עולמי, יחסים עםהדומיניונים וכו' - הרי שאלת א"י נראית מצערת מאוד, ואני מעריך בתודה את הידידות והאדיבות של מפלגת העבודה. אשר הציגה שאלה זו על סדר היום בועידת פועלי האימפריה. א"י כידוע לכם. היא ארץ קטנה, בערך כבלגיה, עם ישוב לא גדול, כחלק העשירי של הישוב הבלגי. ואין לה, בכל אופן לעת עתה, משקל כלכלי רב. אולם יש שני גורמים המשוים לארץ זו עדך מיוחד במינו, מחוץ לכל פרופורציה לגודל הארץ הפיסי. הגורם הראשון הוא - ההיסטוריה של א"י, הגורם השני - הגיאוגרפיה של העם היהודי. א"י תופסת עד היום מקום מיוחד בחברת האנושיות התרבותית, לא רק ליהודים, כי אם גם לכל העמים הנוצרים. זוהי "הארץ הקדושה" - אם כי אני הייתי רוצה שתהיה פחות קדושה ויותר ארץ... - דעת הקהל העולמית מתחקה באינטרס מיוחד אחרי כל מה שמתרחש בארץ היעודה, אשר הנחילה לכל עמי אירופה ואמריקה את דתם ותורתם המוסרית, המנדט הארצישראלי הוא יחיד במינו ושונה ביסודו מכל שאר המנדטים שנמסרו לבריטניה ולמדינות אחרות, בשעה שכל המנדטים נוגעים אך ורק לתושבים הקיימים בארצות המנדט, והחובה המנדטורית {0102-125} היא לנהל את הארץ עד שתושביה יהיו מסוגלים לעמוד על רגליהם ולשלוט בעצמם, הרי המנדט האר"י, המבוסס על הצהרת בלפור, מכיר בקשר ההיסטורי של העם היהודי לא"י ובזכותו להקים מחדש את ביתו הלאומי בארץ זו, כפי שנקבע בהקדמה למנדט. במרכזו של המנדט מונח סעיף ב' האומר : "המנדטורית חייבת לשים את הארץ בתנאים פוליטיים, אדמיניסטרטיביים וכלכליים כאלה אשר יבטיחו את הקמת הבית הלאומי העברי. כפי שנקבע בהקדמה, ואת הפיתוח של מוסדות לשלטון עצמי, וכמו-כן לשמור על הזכיות האזרחיות והדתיות של כל תושבי א"י, בלי הבדל גזע ודת". זאת אומרת שהמנדט האר"י אינו מתיחס רק לישוב הקיים בארץ, יהודים ולא-יהודים, אלא לכל העם היהודי שיש לו הזכות לבנות מחדש את ביתו הלאומי בארץ זו. לממשלת המנדט יש, איפוא, שתי התחייביות. כלפי תושבי הארץ וכלפי כל העם היהודי באשר הוא. ידוע לכם שגורלו הטרגי של העם העברי הביא לידי פזוריו בכל ארצות התבל, שבעה עשר מיליון היהודים מהוים כאילו אינטרנציונל משלהם. כמעט שאין ארץ בעולם בלי ישוב יהודי ניכר, וכל מה שמתרחש בארץ מוצא לו הד בכל תפוצות הגולה - ז"א בכל רחבי העולם. המנדט האר"י אושר ע"י חבר הלאומים וגם על-ידי ארצות הבדית באמריקא שאינן משתתפות בתור, וכל המדינות הללו מעונינות בקיום המנדט לא רק מפני שהן חתומות עליו, אלא מפני שיש להם ישובים יהודים גדולים - בארצות הברית בלבד יש יותר מארבע מיליון יהודים - המעונינים באופן חיוני בהקמת הבית הלאומי. {0102-126} השאלה המרכזית של הבית הלאומי היא, כמובן מאליו, שאלת העליה אם בית לאומי של העם היהודי יוקם מחדש בא"י, הרי הוא לא יקום על ידי 170.000 היהודים הנמצאים כבר בארץ, אלא על-ידי ההמונים היהודים אשר ישובו לא"י. בקשר זה תרשו לי העדות אחדות לשאלת ההגירה בכללה. נדמה לי ששאלה חיונית זו לא נערכה עדיין כראוי בתנועת הפועלים. כשדנו ביום הראשון של ועידתנו על שאלת ההגירה אמר אחד החברים האנגלים שפועלי אנגליה אינם רוצים לשמוע ע"ד הגירה. אני יכל בנקל להבין מדוע אין ההגירה פופוליארית בקרב הפועלים הבריטים. אילו אני הייתי בן הארץ הזאת ודאי שלה הייתי רוצה לשמוע על הגירה לארץ אחרת, אולם העובדות - טובות או רעות - הן עקשניות ואינן נשמעות לרגש. צורך ההגירה קיים בכמה וכמה ארצות ויתקיים גם להבא, ההגירה היא עובדה מרכזית בהיסטוריה העולמית. המהגרים הם הם שישבו את העולם. המהגרים יצרו את הקהליות הגדולות מעבר לים - את הרפובליקות האנגלו-סכסיות והלטיניות באמריקה הצפונית והדרומית. אלמלא ההגירה לא היינו רואים פה צירים מאוסטרליה, מניו-זלנד ומדרום אפריקה. וזוהי רק תמימות לחשוב שמה שהיה - היה, אבל מעכשיו יהיו כל הארצות יציבות ולרגל איסור ההגירה תחדל תנועת העמים מארץ לארץ. כל זמן שיש ארצות עם עודף אוכלוסין וארצות מעוטות אוכלוסין - לא תחדל ההגירה מארץ לארץ. אין כוח בעולם אשר מעכב תנועת אנשים הנדחפים בכוח העצום של רצון הקיום. מעמד הפועלים שהולך ונעשה לכוח הפוליטי המכריע בעולם יצטרך לקבוע לעצמו פוליטיקה ברורה של הגירה - פוליטיקא אשר תתן מוצא לעודף {0102-127} האוכלוסין בארצות צפופות ויחד עם זאת תשמור על דרגת החיים והכיבושים הסוציאליים של הפועל בארץ הקליטה. עמדת חברינו מאוסטרליה, ניו-זלנד ודרום אפריקה, כפי שהובעה בוכוח, נראית לי נכונה. הם הודיעו שהם מתיחסים בחיוב לחופש ההגירה. בתנאי שהמהגר לא ישמש נשק בידי המעבידים להוריד את שכר העבודה וגובה החיים של הפועל המאורגן בארץ הקליטה. לשם כך יש צורך לדעתי שטירור עניני ההגירה ימצא בידי תנועת הפועלים המאורגנת. בניגוד להגירה הקפיטליסטית המכוונת להרוס או להחליש את האיגוד המקצועי וכיבושיו הכלליים והסוציאליים של מעמד הפועלים, צריכה ההגירה העובדת להתארגן ככח שתחזק את ידי הפועלים ותגביר את ארגונם. והנה - אם יש עם המעונין חיונית בהגירה - הרי זה העם היהודי. מזמן שהעם היהודי הגלה מארצו הרי כל ההיסטוריה שלו היא היסטוריה של הגירה. אנחנו "היהודי הנודד". מתוך גורמים היסטוריים שלא אעמוד כאן עליהם ניתק העם היהודי בגולה מעל הקרקע, הורחק מענפי התוצרת הראשיים, נשלל, בין בתור יחידים ובין בתור קבוץ, אפשרות של קיום בריא ונורמלי ונאלץ להתקיים בעיקר בתור מתווך. אפילו בארצות שליהודים יש שוי=זכיות על הניר אין ליהודים אפשרות של קיום בטוח בעבודה, ותקוות חייהם היחידה של מיליונים יהודים היא - ההגירה. אתם באנגליה מתבוססים בשאלה האיומה של חוסר עבודה. יש לכם כמעט שני מיליונים אנשים שאין להם מקום עבודה, ושאלה זו עומדת כעת במרכז מדיניותכם, אתם תוכלו, איפוא, לתאר לכם {0102-128} מה זה מצב של עם שהוא כולו כמעט מחוסר עבודה, ולא באופן זמני, אלא מדורי-דורות. עמנו הוא לא רק מחוסר עבודה - הוא מחוסר בית, מחוסר מולדת, אין קרקע תחת רגליו ואין לו פנה משלו תחת השמש. לפני המלחמה היו מיליוני יהודים מהגרים לאמריקה, עכשיו נסגרו לפנינו שערי הארץ הזאת, גם ארצות אחרות הולכות ונסגרות, ותקוותנו האחת - זוהי א"י. מזאת תבינו מה זאת בשבילנו העליה לא"י, ומה פירושו של הבית הלאומי בשביל עצם קיומו של העם היהודי. אתם אשר לא טעמתם אףפעם את הטעם המר של חוסר-מולדת לא תבינו אולי מה הוא מקור הקשר הנפשי העמוק המקשר, לאחר אלפי שנים של גלות, את המוני היהודים לארץ מולדתם ההיסטורית, אך אין זה ענין של רגש בלבד - רגש עמוק שאלפים שנה לא יכלו לעקור אותו - זוהי שאלת הקיום, שאלת החיים והמות בשביל ההמונים היהודים. כל מי שבקר פעם בא"י וראה את הפועל היהודי בעבודתו השתומם לראות את הדבקות והמסירות שבה הוא עובד את העבודות הכי מפריכות, לפעמים בתנאים הכי קשים, ויש גם במסירות נפש, עבודות אשר בגולה לא ניסה בהם אף פעם ולא היה מסוגל להן. כי הפועל היהודי בא"י מכיר שאינו אלא שליח. חלוץ המפלס בעבודתו דרך בשביל המוני בני עמו שאין להם כל תקוה וכל עתיד אלא בא"י. ההגירה היהודית לא"י שונה בטיבה מההגירה לארצות אחרות. המהגר שבא לאוסטרליה או לקנדה מוצא בה דרגת חיים יותר גבוהה {0102-129} מזו שבארץ מוצאו. צרכי הפועל המהגר נמוכים מאלה של הפועל המקומי. והיה מובן לי החשש שהביעו כאן הצירים מהדומיניונים, שמא יביא זרם ההגירה להרעת מצבם והורדת שכרם של הפועלים המאורגנים בארצם. המצב בא"י הוא בדיוק להיפך, הפועל המקומי אינו מאורגן, צרכיו מועטים, הוא עובד בשכר ירוד, הוא נתון לניצול בלתי מוגבל, והעולה היהודי שבא לארץ לעבודה מביא אתו צרכים יותר מרובים, מכניס לארץ ארגון מקצועי, יוצר תנועה סוציאליסטית ומעלה את דרגת החיים של התושבים המקומיים, הפועל היהודי, עוד לפני עלותו לארץ מתחנך בהסתדרות מיוחדת ב"החלוץ" לעבודה גופנית, ובעיקר לעבודה חקלאית ומיד בבואו לארץ הוא נעשה חבר להסתדרות העובדים הכללית, הגידול של הארגון המקצועי בארץ, מאלפים חברים בגמר המלחמה עד 30.000 איש בשעה זו, הוא כולו פרי העליה ויצירת העולים. במקום 14-12 שעות העבודה שהיו נהוגות בקרב הפועלים הערבים כבש לו הפועל היהודי יום-עבודה של 8 שעות, העליה וההתישבות היהודית בא"י השפיעה על כל הארץ והרימה את המצב הכלכלי לא רק בתוך הישוב היהודי כי אם גם בקרב הישוב הערבי, בא"י שורר שכר העבודה הכי גבוה בכל ארצות המזרח הקרוב - סוריה, מצרים ועבר הירדן. בעקב ההגירה היהודית עלו הכנסות הממשלה ונשתבח כל המצב בא"י. אציין לדוגמא, את מצב החינוך והבריאות. כידוע, נתחלקה א"י, בניגוד כל הגיון היסטורי וכלכלי, לשנים. מערב א"י ועבר-הירדן, העליה היהודית התרכזה {0102-130} עד עכשיו במערב הארץ. והנה הודות לעובדה זו, מוציאה הממשלה על החינוך הערבי במערב פי שלשה מאשר בעבר-הירדן, בחשבון ממוצע לכל נפש, על בריאות - פי חמשה. (החנוך היהודי והבריאות היהודית היא כמעט כולה על חשבון היהודים עצמם). המעבידים בא"י הרוצים להלחם בפועל המאורגן ואגודתו המקצועית משתמש בעבודה זולה מקומית ומתרים את הפועל העולה. המאורגן והדורש שכר יותר גבוה. העליה לא"י סודרה בהתאם לכשרון הקליטה של הארץ. זה היה הקו שלהממשלה עד עכשיו. והנה מה קרה עכשיו ? אין ברצוני לעמוד על מאורעות הדמים של אוגוסט דאשתקד, כשעשרות יהודיםחסרי- מגן, זקנים ילדים ונשים, נטבחו בחברון ובצפת ועוד, ורכוש רב נהרס ונשדד. אני רוצה בקשרלזה רק להגיד שאין להטיל את אחריות הפרעות על ראש כל העם הערבי, המוני גדולים של ערבים, ביחוד פלחים לא השתתפו בפרעות, למרות ההסתה הדתית, ולא עוד אלא שנמצאו מספר פועלים ופלחים ערבים אשר בחרף נפש נתנו מחסה לחבריהם היהודים עד שעבר זעם. לאחר המאורעות נתמנתה ועדה, כידוע לכם, לחקור את הסבות הבלתי אמצעיות של המהומות וליעץ את הצעדים הדרושים למנוע את הישנותם. הועדה פרסמה למעשה שני דינים וחשבונות - אחד של הרוב ואחד של המעוט, של חבר מפלגת העבודה הרי סניל. לא אבקר עכשיו את מסקנות הועדה - שעברה על סמכותה ולקחה על עצמה להוציא משפט על יסודות המנדט ועל שאלות אשר לבירורן לא היו לה לא הסמכות {0102-131} הדרושה ולא הידיעות המיוחדות ולא הזמן המספיק. טובי העתונים בארץ זו כבר חוו דעתם נגד התנהגות זו של הועדה. בהזדמנות זו אני רוצה רק להביע את הערצתי לרגשי היושר, לאומץ המוסרי, להסתכלות הנאמנה ולרצון הטוב אשר גילה חברנו סניל ביחס לערבים וליהודים גם יחד, כשנתפרסם הדו"ח של הועדה מסר הפרים-מיניסטר ב"הוז אוף קומונס" ביום 3 לאפריל, הצהרה חשובה, שבה אמר בין השאר: "ממשלת הוד מלכותו תמשיך לנהל את א"י בהתאם לסעיפי המנדט. זוהי חובה אינטרנציונלית, שאין להעלות על הדעת כל נסיגה ממנה, תעודה כפולה צרורה בה: (בהצהרת בלפור) כלפי העם היהודי מצד אחד, וכלפי הישוב הבלתי יהודי בא"י מצד שני. וההחלטה הנמרצה של המשלת הוד מלכותו היא לקיים במדה שוה את שני חלקי ההצהרה." צר לי מאוד להגיד שפעולות משרד המושבות לאחר כך, אי-אפשר להתאים להודעה מצוינה זו של ראש-הממשלה. "הספר הלבן על דרך הממשלה הבריטית בא"י, שהוגש לחבר הלאומים, קשה להגיד שהוא ערוך ברוח הרזרבציות של חבר מפלגת העבודה בועדת החקירה, להיפך, הוא כאילו מזדהה לגמרי עם המסקנות של הרוב ומעמיד בספק את כוונות הממשלה ביחס ל"בית הלאומי" - הפרינציפיון היסודי של כל המנדט האר"י. הענין נעשה עוד יותר חמור עלידי העכוב הפתאומי והבלתי מיוסד של העליה העובדת. ב12- למאי אישר הנציב העליון בא"י, אחרי בדיקה חמורה {0102-132} וקפדנית של צרכי הארץ הכלכליים, מסירת 2.300 סרטיפיקטים לעלית פועלים, נוסףעל 950 סרטיפיקטים שנמסרו למפרע, בעד תקופת חצי שנה, אפריל-ספטמבר 1930. התנאים הכלכליים בארץ השתבחו למרות המהומות שבאוגוסט והדרישה לידים עובדות יהודיות הלכה וגדלה. בדו"ח של ממשלת הוד מלכותו לחבר הלאומים על האדמיניסטרציה של א"י לשנת 1929 נאמר (בעמוד 14) : "השתבחות ממושכת של התנאים הכלכליים הביאה לידי יצירת מקורות עבודה בחרושת, בנין וחקלאות. הביקוש לפועלים, למרות ההפרעה של המהומות, עלה על ההצעה." יומים לאחר פרסום החלטת הנציב העליון באה פקודה ממשרד המושבות לעכב את 2.300 הסרטיפיקטים. כל היהדות בא"י ובעולם, נדהמה מהחלטה זו ועכב מטעמים פוליטים את העליה העובדת, לאחר שהורשתה ואושרה מטעמים כלכליים על-ידי הנציב העליון בהתאם לצרכים התכופים של הארץ ולכשרון קליטתה הנבחן והבדוק. עלי להדגיש - שאם ל"בית לאומי" יש איזה מובן ותוכן שהוא - הרי פירושו שהיהודי העולה לארץ אינו בבחינת זר המבקש להכנס לארץ בתורת חסד, אלא בן-המולדת החוזר לארצו בזכותו הוא, כמו שנאמר בספר הלבן משנת 1922: "העיקר מחייב שהעם היהודי ידע שהוא נמצא בא"י במשפט ולא בחסד." כיצד אפשר, איפוא, להתאים את עכוב העליה, ובלי הצדקה כלכלית, להיפך בניגוד לצורך הבדוק של הארץ, ליסודות המנדט {0102-133} ולהצהרה של ראש הממשלה ? יתר על כן: הפקודה המעציבה של משרד המושבות כבר הזיקה קשה למצב הכלכלי והפוליטי של א"י. לאחר המהומות עלה בידינו להקים שלום בארץ, והיחסים בין שני העמים הלכו והשתבחו. גם המצב הכלכלי הוטב. והנה באה פרודת עכוב העליה - ויצרה מצב של אי-בטחון, חיזקה את הכוחות שסידרו את הפרעות ואימצה ידיהם לחדש את המהומות, ודכאה את התפתחות המשק בארץ. לרגל הפסקת העליה כבר צומצמו ונפסקו כמה מפעלים כלכליים ויתכן שבעקב הגזרה יתרבה חוסר עבודה. מה שמכאיב אותנו ביותר זהו הדבר שמעשים אלו המזיקים קודם כל לפועלים געשו על-ידי ממשלת-פועלים, אס זוהי תוצאת הטבח - ואינני יכל למצוא כל סבה אחרת לכך - הרי אני מוכרח להגיד, - שהטבח אמנם הצליח, ואני רוצה להגיד לכם, חברים, שאיני מכיר ממשלה בעולם שיש להאמין יותר בישרה ובנאמנותהמממשלת פועלים בריטית, לאחר כל מה שקרה לא אבד אמוני בממשלה זו, ובשם פועלי א"י אני מביע את משאלתנו הנמרצה שהמשגה המעציב הזה יתוקן מיד ובשלמות המנדט והבית הלאומי הם חסרי כל תוכן ומובן בלי בטחון, שהממשלה תסייע בקביעות לעליה בלתי נפסקת ומתרחבת תדיר, במלוא כשרון הקליטה של הארץ, המתגדל מזמן לזמן ע"י מאמצי היהודים, כמובן שהאינטרסים של הישוב הערבי צריכים תמיד להיות שמורים. הישוב הערבי כאשר הודענו בתזכירנו לועדת החקירה, הוא חלק אורגני של הארץ, ועניניו צריכים לא רק להיות מוגנים אלא {0102-134} גם מוצעדים קדימה. לא יעלה על הדעת שהמתישבים היהודים יתפסו את מקום הערבים ויבנו מחורבנם. דבר זה לא יתכן לא רק מטעמים כלכליים ופוליטיים, אלא מפני שזה סותר את כל היסוד המוסרי אשר עליו בנויה תנועתנו, העולה היהודי הבא לארץ לחיות מעמל כפיו רואה בעובדים הערבים חברים למולדת ולעבודה, צרכיהם הם צרכיו ועתידם הוא עתידו, לצערי עלי לציין שמאמצי הפועל היהודי המאורגן בא"י להביא לידי הבנה הדדית בין היהודים והערבים אינה מוצאת סיוע מצד ממשלת הארץ. תרשו לי להביא דוגמאות אחדות ממה שקרה רק בזמן האחרון. כשפועלי-אבן יהודים בירושלם פנו לפקידי העבודות הצבוריות ותמכו בדרישות צנועות של חבריהם הערבים - נפגשו בלגלוג ובאיבה ונדרשו לא להתערב בענין לא להם, כשפועלים יהודים בקרו באחד החגים את ידידיהם בכפר ערבי על-יד ירושלם - מהרה המשטרה ופשטה בכפר וחקרה ודרשה מי היו המבקרים, ובבית מי נתארחו ותבעו את זקן הכפר להופיע לפני המשטרה. לבסוף - כשיהודים וערבים אחדים יסדו חברה "אחות פועלים" לטפח יחסי ידידות בין שני העמים - הודיעה הממשלה שהחברה היא בלתי לגלית, נראה הדבר כאילו ממשלת א"י אינה יודעת עדיין שבאנגליה יש ממשלת פועלים. שמעתי הבוקר בענין ובסיפוק רב את נאומו של הד"ר שילס, אני מעריך את הקושיים שבפניהם עומדת ממשלת הפועלים. מנסיוני בא"י אני יכל להעיד את אמתות כמה מהערותיו של הד"ר שילס. {0102-135} מבין אני כמה קשה לממשלת הפועלים להגשים את הפוליטיקה החדשה שלה על-ידי סוכנים אשר חונכו ברוח ובמסורת אחרת. יודע אני איך ממשלת א"י מתיחסת לתנועת הפועלים. אין אני רוצה להאשים את כל הפקידים בצבור. יש יוצאים מן הכלל. אני יכל לציין שדוקא נציב עליון צבאי, הפילדמרשל לורד פלומר, גילה יחס של אהדה והערכה לתנועת הפועלים המאורגנת. הייתי יכל לקרוא גם בשמות אחרים אולם הפקידות בכללה מתיחסת באי-רצון אם לא להגיד באיבה, לצבור הפועלים. והרי כל המפעל היהודי בא"י הוא בעיקרו מפעל של פועלים. העליה היהודית לא"י היא ברובה הגדול עליה עובדת. ההתישבות בתקופה האחרונה, במשך עשרים השנים היא כמעט כולה התישבות עובדת. ההתישבות הציונית בא"י בנויה על-יסוד של עבודה עצמית - המתישב אסור לו לנצל עבודה שכירה. בין יהודית ובין ערבית - וקרקע לאומית. אדמת המתישב היא קנין העם, ואינה ניתנת למכירה ולספקולציה. כוח הפועלים בארץ הוא הכוח העיקרי בישוב היהודי, ואדמיניסטרציה שאין הבנה וסימפטיה לפועל. למפעלו ולכיבושיו - ודאי שאינה רואה בעין יפה את כל עבודתו בארץ. אני אסיים את הערותי בדברי אחד האישים הממלכתיים הכי גדולים של אנגליה בדורנו אשר כתב לאחר בקורו בארץ לפני שנים אחדות : {0102-136} The Palestinian problem hinges upon the peculiar traditions and psychology of the Jew and Christian belief in Judaic prophecy. The Jew has been a wanderer and a cosmopolitain for many generations, and yet he has never ceased to be an exile.-- His foot has found no home but is heart has never forgotten Jerusalem -- Palestine and the Jew can never be arated. The Jew has a right of admission not only as an individual immigrant but as a part of "a return" of a dispersed people. --- A policy which whilst keeping Palestine open to a Jewish return not only protects an Arab in his rights, but sees that he shares amply in e increased prosperity of the country is certainly not doomed to failure. -- Ten years of the work which I saw will increase the wealth of Palestine hundredfold. Palestine not only offers room for hundreds of thousands of Jews in loudly cries out for more labour and more skill. " כולכם יודעים את האיש שכתב שורות מזהירות אלו. שמו-ג' רמסי מקדונלד. אני מקוה שממשלת הפועלים תשים לה לקו את דברי מנהיגה. (גולדרס גרין,31.7.30)