יומנים > יומן - מלא 05/07/1939

{P001} {0168-13} ירושלים 5.7.39 ב10:00- בבוקר נכנסתי לשיחת פרידה עם אוסישקין, היוצא מחר למעינות מרפא בצרפת עד לאחר הקונגרס. אתמול בא אצלו מגנס וסיפר לו, בשם מקור נאמן שהוא אינו יכול לגלותו, שחברי הועד הערבי העליון שבמצרים, ביניהם עוני-אבדול-האדי וד'ר חאלדי, רוצים לצאת עכשיו נגד המופתי ולהביע את הסכמתם לספר-הלבן. מניעים אותם לכך שני דברים (א) התנגדותם לטירור הפנימי שהמופתי מארגן, ב) לחץ הממשלה המצרית. אולם הם חוששים לטענה, שהם עושים זאת תחת לחץ הטירור היהודי, ולכן היו רוצים שד'ר וייצמן יצא בכרוז נגד הטירור היהודי. אוסישקין אמר לו, שהועה'פ הציוני, ההנהלה, הועד הלאוםי ואישים שונים הרי יצאו בכרוזים כאלה. אולם לדברי מגנס יש להם צורך דווקא בכרוז של וייצמן, והוא היה רוצה שאוסישקין יפנה בענין זה לוייצמן. אוסישקין סרב, אבל הבטיח למסור את הדבר לי או לשרתוק. אמרתי לאוסישקין, שאין אנחנו מעונינים בהסכם חאלדי ועוני לספר הלבן ואין אנחנו מחוייבים להקל עליהם את המלאכה הזו. אוסישקין שאלני אם איני רואה צורך בשינוי בקונגרס הקרוב בבחירות ההנהלה, שבמקום ב"כ מפלגות יבחרו באישים. אם כי הוא לא אמר לי זאת, היה יסוד להבין מתוך דבריו, שהפעם היה רוצה להכנס להנהלה אבל לא בתור איש מפלגה. אמרתי לו שלהלכה הרעיון שלו נכון, אך איני רואה כיצד זה יתגשם למעשה, כי מלבד מפלגת הפועלים כל המפלגות רואות בכל הקנדידטים שלהן "אישים", ואם גם תהא הסכמה פרינציפיונית לבחירת "אישים" תשוב השאלה על מקומה: כמה אישים מכל מפלגה. אוסישקין היה מאוכזב מהתשובה. אוסישקין שאל לעצתי בדבר בחירתו לקונגרס. אין הוא רוצה להופיע ברשימה אחת עם אנשי ברית הציונים ב', הוא זר להם, ואולי כדאי לו לא להבחר כלל, כי יש לו הזכות כיו'ר הועה'פ הציוני להשתתף בקונגרס גם בלי מנדט של ציר. יעצתי לו לא להרוס את המסורת של הקונגרסים, שבהם הוא היה ציר נבחר, והיות ולא יתכן שיסדר לו רשימה איטית עליו להופיע בכל זאת ברשימת הציונים ב'. {0168-14} עברנו לדבר על תפקידי הקונגרס הקרוב. אמרתי לו דעותי על מבנה התקציב הציוני, שיש להכניס בו שינויים לרגל המצב הפוליטי ועל הצורך ליפות ידי ההנהלה - אם תראה צורך בכך - לנהל עם הערבים ועם האנגלים מו'מ על יסוד סידור פדראטיבי של הארץ. אוסיסקין, כמובן, לא הסכים לכך אבל לא הביע התנגדות תקיפה. ב11:30- ישיבה קצרה של ההנהלה. לפני צאתו לפולין לשבוע ימים מסר גרינבוים תמצית הדיון עם התאחדות האכרים בדבר עבודה עברית. הסכמתי לחתום על מכתב להתאחדות בדבר דחית הדיון הסופי עד ה20- לחודש, כאשר גם קפלן וגם גרינבוים יהיו בארץ. --------------- בצהרים ירדתי לתל-אביב ובועדת החמישה דנו על התנהגות הישוב ביחסו לטירור הרביזיוניסטי. ב6:00- ישיבת מרכז המפלגה, שדן שוב בענין סניף תל-אביב. בערב נתקיים במרכז דיון פוליטי. הרציתי על ההתכוננות לקונגרס ואפשרות של מלחמה. לפי שעה אין וודאות לא בקיום הקונגרס ולא בהתחוללות מלחמה, אם כי אישים מוסמכים בלונדון סבורים שמלחמה תפרוץ באבגוסט, אולם המפתח נמצא לא בלונדון אלא בברלין. מה שברור הוא שהמצב הוא חמור מאוד. התעללות היאפאנים באנגלים בסין, כאשר היא לבדה, היתה עלולה להביא לידי מלחמה אלמלא המצב שהוא חמור עוד יותר באירופה. רק כאשר רואים את כיבוש היצר של האנגלים בסין יכולים להבין מה זאת הבלגה. העתונות האנגלית רווק, אינה מעלימה את תעלולי היאפאנים, והטון של עתוני אנגליה הוא; אנחנו אמנם מבליגים עכשיו, אבל יבוא יומך. ורק מעצמה גדולה, הרואה את עצמה ערב- מלחמה, יכולה להבליג בצורה כזאת. אמנם אפשרות כריתת החוזה בין אנגליה ורוסיה עלולה להרחיק את סכנת המלחמה, ואף על פי כך עלינו להתכונן מתוך הנחה שאפשרות של מלחמה היא ריאלית ואקטואלית. אחרי ועידת לונדון נשתנתה הפאנוראמה העולמית. בין שאר הדברים נפלו שני מאורעות שיש להם השפעה ישרה ובלתי ישרה על מצבנו הפוליטי. {0168-15} הדבר הראשון הוא החלטת הקונגרס האמריקאני להניח את חוק הגייטראליות כמו שהוא בלי שינויים, והחלטה זו קושרת את ידיה של אמריקה ומונעת ממנה כל עזרה ממשית לאנגליה ולצרפת במקרה של מלחמה. מבחינה עולמית יש להצטער על החלטה זו, כי היא מעודדת את היטלר, אולם מבחינה יותר צרה יתכן שהחלטה זו תכריע את האננלים להתיחס ביתר תשומת לב לגורם היהודי באמריקא. כאשר ביקרתי לפני ועידת לונדון באמריקא הוברר לי שכמעט אין תקווה לצפות לעזרה ממשית מאמריקה כגורם מסייע בהתאבקות שלנו עם הממשלה האנגלית. נוכחתי אז שהממשלה האמריקאנית לבה לאנגליה ולא תמנע ממנה את עזרתה בגלל היהודים. ראיתי גם שהיהודים עצמם מפחדים להופיע כגורם פוליטי בענינים היהודיים, שמא יאשימו אותם בחוסר פטריוטיות מצד אחד ובעירבוב אמריקא בענינים חיצוניים מצד שני. הסקתי מסקנה שבשעה זו אין אמריקא והיהדות האמריקאנית קיימות כגורמים רציניים בוויכוח שבינינו ובין ממשלת המנדט, אולם ההחלטה של הקונגרס האמריקאני בענין חוק הנייטראליות משנה במקצת את המצב. המדינאים האנגלים אינם יכולים להיות אדישים לגבי החלטה זו. במקרה של מלחמה עזרתה ומניעת עזרתה של אמריקה יכולה להכריע את גורל המלחמה. ומכיוון שדעת הקהל באמריקה, בניגוד לדעת הממשלת האמריקנית, עומדת בסירובה ואינה רוצה להתערב בעניני אירופה, יהיו המדינאים האנגלים חייבים לחזר אחרי דעת הקהל באמריקה ולגייסה נגד מגמת הבידוד, ומתוך זה לחזר אחרי אהדת היהדות האמריקנית, ואם יהודי אמריקה ירצו יוכלו שוב להיות לגורם פוליטי, שאנגליה תבקש את עזרתו. הדבר השני שנפל בעולם, והוא יותר קרוב לעניננו, זהו ברית אנגליה- תורכיה. תורכיה נעשתה על ידי כך לגורם עצום בכל המזרח הקרוב. על ידי כך ירד ערכו של הגורם הערבי. בעיני הערבים עצמם ירד ערכם. הופרדה אלכסנדריה וסופחה באופן מוחלט לתורכיה וכמעט אין פוצה פה בעולם הערבי. סוריה כמעט שאינה קיימת בתור גורם פוליטי עצמאי. קריעת אלכסנדריטה הטילה פחד גם על ארצות ערביות אחרות. אי אפשר שלא יבינו שזו היא רק התחלה של אכספנזיה תורכית. אין זאת אומרת שאנגליה תסתלק עכשיו מהקו הפאן-ערבי שלה, להיפך יתכן שאנגליה תדגיש עכשיו ביתר שאת את המדיניות הפאן ערבית שלה למען {0168-16} הראות לערבים שידידותה עם תורכיה אינה מכוונת נגד הערבים, אולם העולם הערבי קיבל מכה קשה. יתכן שיש קשר בין דבר זה למה ששמעתי אתמול, שחברי הועד הערבי העליון במצרים מוכנים עכשיו לצאת נגד המופתי ולהביע את הסכמתם לספר הלבן. לפי דברי עוני יש עליהם לחץ הממשלה המצרית. מצרים גם היא להוטה אחרי ידידות עם תורכיה למרות ענין אלכסנרריטה. הברית עם תורכיה ואולי גם גורמים אחרים הרימו - לפי שעה - גם את קרנו של האמיר עבדאללה, ומתחיל עכשיו ריב רציני בין אורינטאציה ערבית על אבן-סעוד ובין אורינטאציה על האמיר. ראש האופוזיציה בסוריה ביקר בעבר הירדן. שתי המפלגות בסוריה מבקשות במידה ידועה את קרבתנו, למרות המכה שהוכינו עכשיו בספר הלבן. בקרב ערביי ארץ-ישראל אין אמון רב בממשלה האנגלית ובהבטחה שהיא נתנה להם בדבר עצמאות במשך 10 שנים. יש כמה ערבים המרחיקים לכת ואומרים, שהספר הלבן כולו אינו אלא אמצאה יהודית למען רושש את הערבים והורדת ערך האדמה על חוקי הקרקע החדשים, ושעה זו אולי כשרה לנסיון מחודש בדבר הסכם יהודי ערבי. הפחד מתורכיה, אי האמון באנגליה, המריבות הפנימיות, ההתחרות בין אבו-סעוד ובין האמיר עבדאללה, כל אלה מכשירים את הקרקע לנסיון של התקרבות יהודית-ערבית, ויש צורך שיהיה לנו מצע, מצע פוליטי כיסוד למו'מ בינינו ובין הערבים. איני כל כך אופטימי להניח שהמו'מ עלול להביא מיד להסכם, אבל יש ערך גם למו'מ עצמו, אבל לא יתכן שום מו'מ אם אין אנו יודעים לאיזה הסכם אנו מוכנים, לאיזה הסכם אנחנו שואפים. תנועה פוליטית מחוייבת להיות מוכנה לכל קוניונקטורה, ואם לפני חצי שנה הקוניונקטורה היתה לרעתנו, אין זה מן הנמנע שהיא תשתנה מחר לטובתנו. לא די שאנו יודעים שעלינו להלחם בספר הלבן, לא די אפילו לדעת כיצד נלחם בספר הלבן, עלינו גם לדעת על מה אנו נלחמים, מה היא האלטרנטיבה. אנו חייבים לדעת זאת גם בקונגרס שעליו לקבוע את הפוליטיקה שלנו לשנתיים הבאות או למספר שנים בלתי מסויים, במקרה שתפרוץ מלחמה, וגם לנוכח השינויים המתרחשים בעולם ובמזרח הקרוב. ברור שאין כל סיכוי להחזיר את הסטאטוס קוו אנטה. משטר המנדט נהרס זה כשלוש שנים ולא ישוב. אם טוב היה משטר זה ואם רע - הוא חלף, כשם שחלף המשטר התורכי של לפני המלחמה, כמו שלא יועילו הגעגועים של {0168-17} אוסישקין לתורכים, כן לא יועילו הגעגועים של המחייבים שלנו למנדט. יש ערבים החוששים עכשיו לשוב התורכים, אבל גם אם ישובו התורכים לארץ- ישראל, לא יחזור המשטר התורכי של לפני המלחמה, התורכים של עכשיו אינם עוד התורכים-האותומאנים. לא ישוב גם משטר המנדט ששלט בארץ משנת 1920 עד שנת 1936. הוא לא ישוב גם אם לא תפרוץ מלחמה והממשלה האנגלית הנוכחית תפול, כי יש אומרים שגם בדאנציג תעשה הממשלה האנגלית כמו בסודיטים, שגם כאן יוותר צמברליין, ולפי כל הסימנים עתידה ממשלה זו ליפול אם תנחל עוד מפלה אחת מידי היטלר. אם גם תבוא ממשלה חדשה מידידינו בקרב הפועלים, הליבראלים והשמרנים מסוגו של צ'רצ'יל, לא יחזירו את משטר המנדט, למרות הגנתם על המנדט בפרלמנט. מלחמה על הסטאטוס קוו אנטה אינה אלא מלחמה סיזיפית. אם כי בפומבי לא הייתי אומר זאת, כי זה יתן נשק בידי שונאינו האנגלים, אולם לכשעצמנו אנחנו מחוייבים לדעת את המצב לאמיתו, ובמלחמתנו נגד הסה"ל אנו צריכים לדעת את המטרה החיובית שלקראתה אנו שואפים במלחמה בספר הלבן. קוניונקטורה נוחה אפשר להחמיץאם לא יודעים בעוד זמן מה רוצים. אין להגיד בוודאות שהשינויים במזרח הקרוב ישפיעו לטובה על מצבנו, אבל הם עלולים להשפיע לטובה. אין להגיד שהריב בין אבן-סעוד והאמיר יחזק את מצבנו, אבל הוא עלול לחזק את מצבנו. התנאים הפוליטיים עלולים להשתנות לטובה. אין אנו חייבים כרגע לקבוע את המטרה הסופית. נחוצה לנו מטרה לתקופה זו. גם סכנת המלחמה מחייבת אותנו לקבוע תכנית פוליטית לתקופה הקרובה. למרות הספר הלבן יש בתוך הצבא, בכל אופן בתוך חלק של הצבא, יחס חיובי ליהודים, לא מתוך יחס פרינציפיוני לציונות, אלא מתוך הערכה חיובית של הכוח היהודי. מחוגים מוסמכים שמענו שבשעת המשבר בשנה שעברה, בחודש ספטמבר, היתה דעה רווחת בשלטונות הצבא בארץ, שאם תפרוץ מלחמה יתפסו היהודים את השלטון בארץ והצבא לא יפריע להם. מעין מצב זה יכול להתחדש נם השנה, ולא יתכן שתנועה פוליטית לא תדע מה שהיא רוצת בכל שעה ושעה, מה הוא הדבר האפשרי בתנאים הנוכחים, לא מה הוא הדבר המוכרח, ספק אס יש דברים מוכרחים, ואס ישנם ספק אם אפשר לדעת אותם מראש. אבל ישנן אפשרויות ואת האפשרויות יש לראות מראש. האפשרות הקיימת בשעה זו היא אפשרות של סידור פדיראטיבי בארץ. סידור פדיראטיבי באותו מובן שקבענו במכתב שלנו לממשלה בימי ועידת לונדון, כלומר: {0168-18} שלטון יהודי על העליה ושטח אבטונומי מספיק להרחבת הבית הלאוםי, פריטט בשלטון הפדיראטיבי. בלי מטרה חיובית במלחמתנו נגד הספר הלבן עלולה מלחמה זו לצאת לתוהו. ידידינו באנגליה, ידידינו בצבא, ואולי גם בני בריתנו האפשריים, האוונטואליים בתוך העולם הערבי צריכים לדעת לאיזה סידור אין זאת אומרת סידור לדורות, אין בפוליטיקה סידור לדורות - לאיזה סידור אנו מוכנים בשעה זו. והסידור החיובי האפשרי הוא מדינה יהודית. לאו דווקא על פי הצעת פיל, לא בשטח ולא בחוקה, אלא על יסוד פדיראטיבי כפי שניסחנו במכתבנו לממשלה. אין זאת אומרת שעלינו להכריז על זאת כעל מטרתנו, אולם הקונגרס - במקרה שהקונגרס יתקיים - צריך לאשר את קו ההנהלה, שבא לידי ביטוי במכתב ולמלא את ידה, כאשר יהיה צורך בכך, לנהל מו'מ עם הגורמים השונים על יסוד המכתב ההוא. ציוני פולין עשו משגה בהכריזם על מדינה כמטרה ציונית. הכרזה זו פירושה הודיה מצדנו שהמנדט נשרף. זהו משגה תכסיסי אין תנועה ראשית לשרוף גשרים, היא צריכה להשאיר לעצמה על האפשרויות אם תהיה אפשרות של סידור פדיראטיבי,מה שאינו מובטח עדיין לגמרי, אם כי יש גורמים מסייעים לו, אולם זה יהיה משגה עוד יותר גדול אם נסגור לעצמנו את הדרך לאפשרות זו. עלינו להפוך את מכתב ההנהלה לקו הפוליטי של ההסתדרות הציונית. אסור להרתע מפני הנימוק שדבר זה עלול לעורר וויכוח בתנועה. יהיה וויכוח ותבוא הכרעה. זו היא השאלה הפוליטית המרכזית שצריכה להיית מוכרעת בקונגרס. יש צורך גם בשינו יסודי במבנה התקציב הציוני במקרה שלא תהיה מלחמה. מלחמתנו בספר הלבן לא תתכן בלי תקציב מלחמתי, והתקציב הציוני צריך להיות מוקדש בעיקר לשלושה דברים:לעליה לציוד ולרכישת קרקע. שליש התקציב יש להקדיש לעליה. ב200,000 פונט אנו יכולים לסדר עליה המונית לארץ. לפי שעה ברור לנו שהדבר הוא אפשרי. הממשלה האנגלית טרם מצאה את הדרך למנוע עליה יהודית לארץ, וגם הספר הלבן וגם אימת המלחמה מחייבת אותנו להחיש ולהעלות לארץ רבבות צעירים, גם אם לא נדע עדיין מה יעשו העולים בארץ. סכנת הרעב היא פחותה מסכנת {0168-19} המלחמה. מציאות 10,000 או 20,000 צעירים נוספים בארץ יכולים להיות לגורם מפריע לקביעת גורל הארץ במקרה של מלחמה. עם ריבוי הכוחות הצעירים עלינו גם להגדיל את הציוד, אפשרות אימונם. אם תפרוץ מלחמה בקרוב או לא, עלינו לכלכל את כל מעשינו מעכשיו לאור סכנת המלחמה כשם שעושים זאת העמים האחרים. מלבד אנשים וציוד עלינו לדאוג גם לתפיסת נקודות סטראטגיות חשובות בארץ על הים, בהרים ובעמקים. ושני הדברים שבהם אנו צריכים להתכונן גם לקונגרס וגם למקרה מלחמה הם: (א) קו פוליטי לסידור פדיראטיבי; (ב) תקציב מלחמתי לתקופה הקרובה. במרכז לא נתקיים עוד וויכוח בשתי השאלות הללו.