יומנים > יומן - מלא 06/04/1929

{P001} {0075-11} כ"ה אדר ב' 6 אפריל שבת בעשר נסעתי לחיפה לאספת פועלי פחטר. פנשתי את מאיר כדרך - הוא אינו רוצח לחיות באספה. "לא אוכל לעשות שקר בנפשי, ולא אוכל להצביע נגד החלטת הוה"פ, ומוטב שלא אהיה כלל", אמר לי. לדברי ברל זוהי הרגשת רבים מחברינו. היתה לי ישיבה קצרה עם ועד הפועלים. הגידו שנטית הועד היא לקבוע עמדה של התנגדות לגמר השביתה, אולם נכנעים לגזרה. אמרתי להם שזה דרך נוחה מאוד בשבילם, אולם דרך של פחדנים אלה שהם בעד הגמר יש חובה שיהיה להם האומץ להביע דעתם. החלט שאחד מחברי הועד ימסור על ישיבת הוה"פ ואחר-כך אדבר אני. פתח רזילי. אחריו מסרתי עמדת הוה"פ, הצעדים שעשינו לגמר הסכסוך. המו"מ עם פחטר, עם משרד רוטנברג, עם פחטר ובעלי-התעשיה, עם רוטנברג והנמוקים של החלטתנו. (הדברים נרשמו בפרוטוקול). הראשון פתח בהתקפה לימונצ'יק. החלטת הוה"פ היא הצעת הבולגרי גרטי. לפנות לטוב לבו של רוטנברג. אם עכשיו הכרנו שהמפעל הוא של רוטנברג - מדוע לא פנינו לרוטנברג תיכף ? פחטר הוא הנשק של חברת החשמל, רוטנברג מציע בוררות, זהו הנצחון של פחטר. מעשה הוה"פ הוא בגידה. שרר (השה"צ) אינו מבין כיצד פחטר נהפך לרוטנברג. רוטנברג מצוה לשוב לעבודה והענינים יסודרו. יש אמת בדברי לימונצ'יק - {0075-12} אם כי הוא משתמש בזה לשם מטרה מפלגתית. מדוע לא פנו מיד לרוטנברג? נוחלהחליט על חזרה לעבודה ובלי להיות בין האנשים שיחזרו לעבודה. סט דבר לטובת קבלת דעת הוה"פ. סירוטה (הפה"צ) - מדוע שונה שביתה זו משביתות אחרות, כפי שאמרתי. מה נגיד לצבור כשנשוב לעבודה ? על יסוד מח לוקה הוה"פ עליו את הענין ? סדנאי (מזכיר פועלי מתכת) הוה"פ לא היה צריך להחליט בטרם שמע דעת החברים. שפירא ציין שהשביתה עברה 3 פזות: 1) סכסוך עם פחטר, 2) מו"מ עם פקידי חברת החשמל שהתכחשו לאחריות לכל הענין, 3) מעבר הענין לרוטנברג. יגולניצר - בראש כפוף נעשה דבר נגד דעתנו. הוה"פ לא שאל אותנו. מאמינים בסוציאליסט רוטנברג. גרטי - בעד חידוש העבודה. פנצשניקוש (א"ה) - מה יהיה אם גם רוטנברג לא ימלא הדרישות וזו תהיה באמת התחלה של התקפה נגדנו גם בחברה - האם תלחם ההסתדרות, איך נוכל לשוב בעינים סגורות ? מזור (בעל מלאכה, נעשה חבר בהסתדרות) - מדבר בהתמרמרות נגד פחטר ויחסו לפועלים. אבל יש לו אמון שהענין יסודר אם רוטנברג דורש לשוב לעבודה, פוגל (א"ה, צבעי) - מתאונן על שהוה"פ לא הסביר לפועלים על מהלך השביתה. בעד חידוש העבודה, אשכנזי - נשוב לעבודה בגאון כאשר עזבנו את העבודה. {0075-13} פרידוב (ב"מ) - נגד הפרזה, לא בראש מורד ולא בראש מורם נשוב לעבודה. בעוד שבועים נראה אם נצחנו או לא. נורקין (א"ה) פחטר קבל סטירת לחי מחברת החשמל. בעד חזרה לעבודה. ולימובסקי (ב"מ) - מתאונן שהענין נמשך, חושש ששוב ימשך הענין. באיזו רשות הסכים ועד השובתים שרוטנברג יהיה הבורר ? כהן (א"ה) בעד חידוש העבודה. חווקין (בעל-מלאכה) - הוה"פ יודע שאנו קבצנים. אין כוח יותר, ובכן פנה הוה"פ למוטנברג, אין לנו שאלת הכבוד. אם מצוים אותנו לעבוד - נלך לעבוד. ספיווק (נוער) לויפר (ב"מ) - אנו מוכרחים להכנע להחלטת הוה"פ אבל למה אומרים שזוהי הצעה, דברו עוד ברל, רזילי, סימתי את האספה בציון האחדות המופתית שגלו פועלי פחטר בסכסוך זה, בהפסד שגורמים לפועלים ולארגון המכריזיםעל בגידה, הכנעה ומפלה, על אי-רצוננו להכנס בסכסוך עם חברת חשמל, ששונאינו רוצים לסבכנו בו, את האסונות שגרמו בתולדות הישוב הפקידות, שעשתה פלסתר מפעלים ומזמות מבורכות (ברון, יקא, קרמנצקי ועוד), הדבר העיקרי ששונה במצב השביתה - זהו סילוקו של פחטר מגמר הענינים. עור אין נצחון בשביתה, אך אין כל מפלה וכשלון ואי-כבוד. לבסוף הצעתי הצעה זו : {0075-14} 1) אספת השובתים חוזרת ומכריזה שכל האחריות על השביתה חלה על הא' פחטר שהפר הסכם הדדי וסרב לקיים את המסקנות המחייבות של ועדת השנים שלה נמסרה קביעת שכר המסגרים על-ידי שני הצדדים בהתחייבות למפרע לקבל את החלטותיה בלי כל ערעור. האספה קובעת שהמחירים המגיעים לפועלים הם אלה שנקבעו ע"י הועדה. 2) אחרי שמעה את הדו"ח מהישיבה המשותפת של הועד הפועל של ההסתדרות עם ועד השובתים, ב"כ פועלי הרשת, ועדי פועלי תחנות רוטנברג בחיפה ות"א ונהריים שהתקיימה בח"א, ביום ה' וו' (5-4 אפריל), ואחרי קבלת ידיעות ובירורים מב"כ הועד-הפועל על המו"מ שהתנהל בין הוה"פ ובין מנהל חברת החשמל פ. רוטנברג בלונדון ע"ד גמר הסכסוך - מאשרת אספת שובתי בית החרושת פחטר את החלטת הוה"פ ומחליטה לשוב מיד לעבודה על מנת שהסכסוך יגמר על-ידי הועד-הפועל ועל-ידי פ. רוטנברג בשובו מחו"ל. לימונצ'יק הציע למחוא נגד המו"מ של הוה"פ שבגד בעניני הפועלים ולהודיע ששבים לעבודה מתוך הכרח. הצעתו קבלו רק קול אחד - שלו. הצעתי נתקבלה ב104- קולות. היה לי הרושם שהצבור קבל את ההחלטה בשמחה פנימית ובשביעת רצון רבה. אספת השובתים נגמרה בשעה שש וחצי. הלכתי לבהרב ומסרתי לו שעליו לדאוג שהענינים בכיח החרושת יהיו מסודרים, {0075-15} ושפחטר לא ירשה לעצמו להתנקם בם, שהוא או להרגיז בסידורים חדשים את הפועלים. בהרב הבטיחני שכבר דבר ברוח זו את פחטר. העבודה מתחדשת מיד. הערב יסיקו את הדודים. גס פועלי הרשת ישובו מחר לעבודה. בחרב נרגז על הטלגרמה שלי לרטנברג בדבר "אי האמון למשרד חיפה". הוא מודיע שרק הודות למשרד זה יש יחוסים טובים בין מפעל רוטנברג ובין הפועלים, ובלי הרגשת אחריות בפני תנועת הפועלים = אין לו מה לעשות אצל רוטנברג, אמרתי לו שאני מאשים את המשרד בהתנהגותם בשביתה זו, ושאגי נכון לאחר בוא רוטנברג לגמר הסכסוך לברר אתו אם מי שהוא אשם בסבוך השביתה הזאת ומי אחראי. באספת א"ה באמפיטיאטרון שהקהילו צבור פועלים גדול בקשתי רשות להודיע על גמר השביתה ועל המו"מ שלנו עם רוטנברג. פוע"צ ופרקציונרים אחדים צעקו בגידה - והקהל המתמרמר רצו להשליך אותם מהאספה. בוכוח של ב"כ הרשימות (פוע"צ, גוש שמאלי) עמדו בעיקר על שביתת פחטר והאשימו את הוה"פ בחוזה חשאי את נותני העבודה לאסור שביתות. האספה לא רצתה לתת להם לדבר, ובקושי כבר עלה בידי ברל רפטור שישב ראש להשקיט ולאפשר את גמר דבורם. הצבור קבל את ברורי, דברי ברל ורמז בענין השביתה בהסכמה גמורה.