יומנים > יומן - מלא 07/05/1950

{P001} {0190-33} 7.5.50, כ' אייר יום א' מודיעים לי שעל-יד ביר הנדס מצרו מים. במקום 20 "קוב" הבאר החדשה נותנת 75 מ"מ. אפשר להקים נקודה על-יד הבאר. משלחת הנכים: אריה בריטמן דורש ביצוע המכסות במפעלים גדולים, קודם יסדרו הנכים הקשים לפני הקלים. דורשים נציג הנכים ברשות המוסמכת, מנוי פקחים ומלוים, כי אין מפעילים חוק המכסות בחריפות מספיקה. רוצים תיקון החוקר בדבר פיטורי הנכים שיהיו אחרונים לפטורין. יש להבטיח דאגה לנכים הנמצאים כבר בעבודה, לאחר שיחוסל אגף השיקום. דרוש תיאום בין הרשות המוסמכת (מחוזית) ובין הלשכה המקומית. מוחים נגד שלילת כלכלה מנכה שאינו רוצה ללכת לעבוד. מה לעשות לנכה כזה? דם המעבידים וגם ועדי הפועלים מתנגדים לחוק הנכים. דורשים הכשרה מקצועית כהענקה ולא כהלוואה. שכר מנימום לנכה של 45 ל"י לחודש, ואם יקבל פחות על לשכת השיקום להוסיף ההפרש. יש לסדר טיפול בקטועי רגלים ביפו ובת"א שלא יצטרכו לנסוע לחיפה לבית החולים. כמו כן לקבוע תקן לנעלים בשביל הקטועים, שלא יצטרכו לכתת "רגליהם" מזמן לזמן. בשטח הדיור - דרושות עוד 250 דירות בת"א (שכר הדירה ביפו גבוה מזה שבת"א) והגדלת המשכנתא לבנין מ400- לשמונה מאות ל"י בשביל 5% שהנכים מקבלים בשכון הוותיקים (טרם התחילו לבנות). הבעתי בתשובתי צערי על שביתת השבת שלא היתה מוצדקת ושאינה לכבודם של הנכים. הבעתי ספק אם נכונה ומעשית דרישתם שבכל התנאים יקדימו סידור הנכים הקשים לסידור המקרים הקלים, הסכמתי שיהיה יועץ מטעם הוועד לרשות המוסמכת, לא נראתה לי התביעה שההכשרה תינתן חינם ולא כהלוואה, אין זה לכבודם של לוחמים - נכים לקבל צדקה ם אין הכרח בכך, על השכר המינימלי עלי להתיעץ עם ההסתדרות, בדבר גובה המשכנתא - עם האוצר, הבטחתי טיפול רפואי לאחר צאתם מהצבא, לא הסכמתי לועדה צבורית {0190-34} לביצוע, כי יש לסמוך יותר על איש אחד שעליו מוטלת האחריות, והבטחתי לברר עם הקואופרטיבים קבלת נכים לא ע"ח השכירים אלא על חשבון החברים. לא הסכמתי להלוואות שיקום בלי ריבית, אבל יש להנמיך הרבית. החרמת דירות אינה בסמכותנו ואנו כפופים לחוק. ישיבת השרים (רוזן, משה, שפירא ויועצים) על חוק האזרחות. הרגלי מחשבה אין כמעט לעמוד לפניהים, והמומחה ידדון במקום להביע דעה כמומחה חיווה דעתו נגד הצעתי. סוף סוף עלה בידי להסביר לפחות ליועץ המשפטי שחוק האזרחות תלוי בגישה ושהמושג אזרח לפי החוק הוא יציר הדמיון ולא הוויה ממשית, ושלא נכון הדבר שאין מטילים על אנשים אזרחות בלי לשאו אותם - כי בכל ארץ האדם נעשה ממילא אזרח אם הוא נולד להורים אזרחים, ואין שואלים אותו, ושאפשר להיות באופן טכני נתין של שתי מדינות, ושהזרחות האמתית זהה עם שיכות לאומה. לא במקרה קוראים לנתינות באנגלית ובצרפתית "לאומיות" - כי נתין צרפת הוא צרפתי, וזר יכל "להתאזרח" - כלומר ליהפך לצרפתי, אלא דרושה העובדה הפיסית שהיהודי ישב במדינת ישראל, ואין יסוד לטענה של הפליה כמו שאין אנגלי לא נחשב לצרפתי ואין בכך הפליה. לבסוך ניסח היועץ המשפטי שלושה עקרונות על אזרחות ישראלית: א) אזרח הוא יהודי שעלה ארצה, ב) שנפקד ביום המפקד, ג) שמקבל התאזרחות לפי החוק. והחוק המיוחד יקבע רק מי שאינושייך לשני הסוגים הראשונים באילו תנאים הוא יכל להתאזרח. יותר מכולם גילה ממש אי-הבנה בשאלה ועקשנות תמוהה באי-הבנתו. אה"צ דיון עם האמריקנים על הנהגת הציונות באמריקא. עלתה הצעה על רפקינד כנשיא J.O.A. אולם אחדים הביעו חשש שאנשי ברוידה וסילוור יתנגדו לו. כמו כן יתנגדו לסונבורן. הצעתי להניח ברוידה כנשיא Z.O.A, ולהעביר מרכז הכובד ל"מועצה הציונית"ולהעמיד {0190-35} בראשה ריפקינד, ולהקים מועצות כאלה בכל עיר, ולהפוך אותה להסתדרות ציונית "אחידה" או ברית טריטוראלית. סיכום זה נתגבל. גולדמן בטוח שלקונגרס יהיו לפרוגריסיבים 75% מצירי ה-צ.הכל: כל צירי הדסה, שליש מצירי Z.O.A, צירי אנגליה ודרום- אפריקא ועוד. בערב נגשת לת-השומר למועצת הנכים. אמרתי שקבעתי לעצמי שני כללים בטיפול בנכים: 1) להחזיר להם כל האבדה הכלכלית שנגרמה ע"י הנכות, 2) לשמור על הפיכת הטיפול בהם - לטיפול פילנטרופי. יש לשמור על כבודם כלוחמים וגם עליהם לשמור על כך. משה'לי והלל באו אצלי בערב, והלל מסר לי דו,ח מפורט מבקורו בעיראק לפני כשבוע יחד עם עוד חבר אחד - שנסעו לשם כאנגלים. יצאו כשמונים או כמאה אלף איש - אם התכנית לא תחובל. היהודים מכרו כבר רכושם או מוכרים. נרשמים בקהלה, והרשימות נמסרות למשטרה. הלל נפגש עם ראש הממשלה תופיק סוידי, עם הצירות האמריקנית ועם ראש הקהלה שם טוב - ציוני שיש לו מהלכים בחובי הממשלה. בין המתעתדים לעלות יש רופאים, מהנדסים, בעלי מלאכה (נגרים, חייטים, סנדלרים, כורכים ועוד), עובדי אדמה כורדים. הקושי הוא שהממשלה דורשת שהאוירונים ינחתו בקפריסין - ואין רשיון מקפריסין. הממשלה יודעת כמובן שיסעו ללוד. שאלו על מכתב ממשלת ישראל. הלל חושש להפרעות לפני היציאה, בעקר בערי השדה ( יש בהן כ30.000- יהודים) ובכפרים בקורדיסטן.