יומנים > יומן - מלא 08/07/1940

{P001} {0149-18} לונדון 8.7.40 פוליה יקרה- השבוע שעבר היה אולי הטרגי ביותר מאז ההלה המלחמה. האסון הצרפתי לא נגמר עם הכניעה המלאה לנאצים והפסקת ההתגוננות. הכוחות הריאקציוניים בצרפת שרחשו כל השנ לפשיסם האיטלקי - הרימו עכשיו ראש ( כמה עצוב ומדכא שבמלחמה זו נעשו גם הקומוני למעשה של כוחות שחורים אלה ) לא רק מתחוללת קונטר-ריבולוציה בתוך צרפת השבוייה וכל מדיניותה הפנימית הולכת ומשתנה - אלא יש סכנה רצינית שתחת שלטונו של פיטן ת על אויבי אנגליה ( בהיותה עדיין רמוסה תחת המגפים של הנאצים בתוך ארצה צרפת שב ומפורקת נשק. אולם נשאארו לצרפת עוד שני כוחות לא פתוחי ערך הצי והמושבות. מאז על כניעתו הדריכה כאן את כולנו דאגה אחת מרה : מה יהא על הצי הצרפתי ? ובשום דב הכוח והרוח של השלטון החדש באנגליה - כבתשובה אשר נתן לפני ימים אחדים לשאלה זו תשובה טרגית מאין כמוה. - אולם התשובה האפשרית היחידה במסיבות הנתונות. אף מאור לא חישמל ככה, את כל העם האנגלי מאז פרוץ המלחמה כמו מאורע אורן. איני יודע זה פתר את כל השאלה.יתכן לא, כמה אניות מלחמה צרפתיות מסוגלות עדיין ליפול ביד אולם התקווה ששיחקה להיטלר עם כניעת פסן -שישתלט על צד צרפת - נתבדתה במידה רבה באותו יום את חריקת השנים וקללות הנאצים על ההתקפה "הפירטית" של צ'רצ'יל - ידעת (אם כי עגוב) היה מעשה אורן. לא רק סוכלה מזימת הנאצים לתפוס אמות מלחמה צרפתיות אלא כאן היה אות ברור לעולם כי כלה ונחרצה מצד אנגליה להלחם עד חרמה. אין פה אילוסיה על מה שעדיין צפוי לאנגליה במלחמה זו. אולם מוכנים כאן לכל. באותו יום שהחלט על האולטימטום לעם הצרפתי ראיתי את ללוד הוא היה מתוח - כנראה לרגל ההחלטה המרה על הצי הצרפתי - אולם ידידותי כדרכו. השיחה נסבה על המצ העולם בכלל ובא"י בפרט. לא היו חילוקי דעות בינינו על הערכת התורכים והערבים. מצדי היתה כמובן - הגנת א"י והקמת צבא יהודי, והצעתי להשתמש לפי שעה ובמסגרת של {0149-19} המוספים לשם אימון צבאי רחב של היהודים, למען שיהיו מוכנים לרגע שיוכר הצורך בצ דרשתי שם שחרור 43. הבטיח לעיין בשתי ההצעות. מדבריו של ל. היה ברור לי שהוא התאכזב מ"ידידיו" הערבים, אבל עדיין הוא מהסס ביחס אלינו. כמעט שאין לי ספק שלאט לאט תחת לחץ המאורעות ישנה דעתו-והלואי שלא יהיה מאוחר. שלום ונשיקות אבא.