יומנים > יומן - מלא 09/07/1949

{P001} {0050-40} 9.7.49, יב' תמוז ישיבת המטה. יעקב רואה שני יתרונות בתכנית עשת. א. שמירת כוח אדם ביחידות והיותו ערוך תמיד לקרב. ב) עמוד האימון במרכז הארגון. בסוף התקופה נגיע לקדר מאומן וליחידות מאומנות. לפני הגיענו לD -2- יש שתי בעיות: שיטת השחרורים לא תהיה לפי גיל ומשפחה אלא מבחינה מקצועית. שרות רפואי המוצע דואג רק לתקן של אחרי D - 2 (1200 איש לש.ר.) אבל לא לחולים ופצועים. לפי הרופאים ידרש התקן הנוכחי עד סוף השנה. יש גם ממשל צבאי של 1020 איש. יש גדנע ונח"ל 550 איש. יש שרות בטחון פנימי 350. חמד 250. יחידת מיעוטים 800. ז"א למעלה מ7120- איש. יש גם מודיעין שלא נכלל בתכנית. יש גם שאלה חוקית: כיצד נעכב אנשים למעלה מגיל ידוע? יעקב מציע חובת גמר שנתיים בצבא, החל מראשית שרותו בצ.ה.ל. מחוץ לבני 26 ומעלה. לאלה יוצע לשרת קבע על פי חוזה בתנאי משכורת חדשים. במרכז הרשום יש עכשיו 500 איש,לפי הצעת עשת יהיו רק כ150-. ידרשו גם כוחות תרבותיים יותר גדולים בשביל הצבא מכפי שהציע עשת. לדעתי ממשל צבאי ומיעוטים לא מהוים בעיה. מיעוטים יבלעו לגמרי בחיל הספר. ממשל צבאי יופחת עד 300, ועד הקמת חיל הספר יבחון אם יש עוד לקיימו או לא. לדעת בר אין התכנית עונה על 3 דברים: א) על משוחררי הצבא - אין מסגרת אימונים בשבילם. ב) לנו דרושות 14 חטיבות, לפי התכנית יהיו רק 9. {0050-41} ג) אין חיל משמר - 350 המפקדים משתחררים בסוף תקופת המעבר. יש עוד חסרון: בתקופת שלום. אין כוח קליטה לכל הטירונים, אלא רק לשבעת אלפים איש. בר סבור שטוב שהטירונים יתאמנו לפני ההכשרה. חיים - ידרש תקציב להדרכת רופאים, וזה יצטרכו לעשות מוסדות אזרחיים, אבל בדרך כלל אפשר לבצע תוכנית האימונים המוצעת. אבידר מחייב בדרך כלל התכנית. אבל היא מותנית קודם כל במשטר אחר משישנו - משטר של ביצע ומשטר של עבודה. נדמה שכוח האדם באכא והנדסה, מופחת למעלה מהמידה. הוא מציע אימנוים לקציני העתודות שלא יתאמנו בתקופת המעבר ובשנה הבאה. אין גם לקיים תכנית זו לפי שיטת השחרורים הישנה. חיים מתנגד שישלמו לקשישים יותר מאשר לקצינים צעירים. זה ישניא הצבא על כוחות צעירים ויפגע ביעילות. גם מקלב מצטרף לדעה זו. הוא מציע שלקצינים לאחר שנה וחצי של שרות יציע תנאי קבע. מקלף מציע לשמור על סגל בשביל 3 חטיבות - עתודות, לכ"א 40-50 איש. צדוק שולל כל התכנית. יש לטפל תמיד בעתודות משוחררות. יש לאמן בקביעות 5000 של עתודות. ואז יהיו לא 22 אלא 27 אלף. התכנית המוצעת סוגרת הדרך לאימון עולים וטירונים. אין במספר 22 אלף אגרוף, ואין גם עתודות. המשמר הצבאי שהכרח להנהיגו - השעה אינה כשרה, הקצינים אינם מוכשרים לו. יש שאומרים בצבא שמצדיעים בו הוא לא ישאר. ויש אומרים בצבא שלא מצדיעים בו - לא ישאר. יש צורך לחייב כל איש בשרות חובה - עד גיל מסוים, בתוך זה גם בעלי מקצוע: רופאים, מהנדסים, גיל החובה עד 35 או 40, חובת השרות שנתיים. {0050-42} שלמה רואה העיקר באימון קדרים. צבא קטן וטוב - יוכל להגיע לקהירו. והתכנית בכללה טובה. אבל חושש שהצמרת תעסוק ב"התארגנות" - ולא בעיקר. אהרון - אם דבר חיל האויר לא יופרד ולא יראו במיוחד צרכיו בכוח אדם וציוד לא יהיה חיל אוויר. לחיל אוויר אין ענין לעתודות הנידונות כאן. רק הכוח המוכן בעין אפשר לקחת בחשבון למקרה של מלחמה. אי אפשר למחרת פרוץ מלחמה לגייס עתודות ליל אוויר, אלא אולי בעוד 6 חודשים. - עכשיו יכל חיל האוויר לרדת עד 3,500 מלבד גדוד לשמירת השדות 5-700 איש. רבוי כוח האדם מותנה א) מהעצמה הרצויה בD + 6-, ב) מהעצמה הרצויה המכסימלית, ג) מאפשריות האימון. אהרון דורש 5000 בכוח האוויר לתקופה D + 6 העצמה המכסימלית (כעבור 3 שנים) 8 אלפים. מונטי סבור שהתכנית טובה - אם שתי חטיבות יספיקו לנו בשעת שלום. אולם אין לדעת מראש אם נסיים בD + 6- בעשרים ושנים, עשרים חמשה או בעשרים אלף. המשמעת תלויה בשני דברים: אספקה וקצינים. המוסבים הם דוגמא לחוסר- משמעת: כל אחד לבוש אחרת. יש לתת לצבא תלבושת - מדים מסוג אחד, שיתגאו בו. יש להעלות ערך הצבא בעיני העם. למען שתכנית זו תצליח (עיקרה הוא g) דרושה תכנית Q( A) - נחוץ מטה. בתכנון דרוש תיאום. כל אחד צריך לדעת תפקידו על כל פרט. שאול - בתחומי התקציב האפשרי לא תיתכן תכנית יותר טובה. יש לפרק חיל המיעוטים - כשאנו מחזקים צבא קטן (?) מן ההכרח להגדיל המשטרה. מ2400- עד 3000 לפחות - ומיד. אין לדחות אף ליום הקמת חיל הספר. יש לדאוג לשרות מודיעין. {0050-43} פרד: כוונת התכנית לאמן אנשים שיעזרו לאמן רבים. קצין או סמל מאומן יוכל לאמן 8 אנשים. אין עכשיו תכנית לעתודות ואין תכנית גייס עתודות. במצב הקיים אין לנו חבר שיוכל לאמן 80.000 איש כפי שרוצה צדוק, במידה שיאורגנו ויאומנו חטיבות השדה - יעוצב המטה. המטה ישרת החייל בשדה. יש שתי צורות של משמעת: על יסוד כניעה עוורת - או על יסוד דוגמא. אדם שיודע היטב נותן פקודה למי שיודע פחות. לא מניחים שממושמע אין לו דעה, ורצון, אלא להיפך. באוויר נחוץ אימון לטיס, נווטות, יריה (שמוש במכונות יריה ותותחים), מלחמה. הערותי בפרוטוקול הסטינוגרפי. אה"צ פגישה עם איתן, ששון וראובן. לדעת ששון אין תקווה להתקדמות בלוזן - בכל אופן לא לפני העצרת, אלא אם יהיה ברור שהעצרת לא תדון כלל בשאלתנו. איני רואה אפשרות כזו. יתכן שלא ידונו - אם כי זה מפוקפק מאוד - אבל כיצד אפשר לדעת מעכשיו שלא ידונו? לכל היותר אפשר אולי לנו למנוע קבלת החלטה, אבל איני בטוח שאפשר למנוע דיון, ולא כל שכן להבטיח זאת מעכשיו. ששון סבור שבמשך 3-4 שנים אין חשש שהערבים ילחמו בנו - גם אם לא יהיה שלום. נציגי הפליטים לוחצים על הערבים - שיעשו שלום וע"י כך תפתר בעיתם. אולם אין שום מדינה רוצה להיות המתחילה, וגם אין הכרח. רק זעים פרסם בשיחה עם סופר שויצירי שהוא רוצה שלום עם ישראל. יש לדעתי להיאחז בהצהרה זו. עצם העובדה שזעים מוכן לשביתת נשק המחייבת נסיגה גמורה לעבר הגבול - משמשת הוכחה שמשום מה הוא רצה ביחסים טובים אתנו. האם מפני הסכסוך עם עיראק? גם האינטרס של צרפת - ידידתו של זעים - מחייב שלום בין סוריה ובין ישראל, ואם השבוע יחתם, כפי שמאמין מקלף, הסכם שביתת הנשק בינינו ובין סוריה רצוי שששון יגש לדמשק לבדוק הקרקע. {0050-44} איתן אף הוא סבור שהשלום הראשון יתכן עם סוריה ושלזעים יש אמביציה להיות המדינאי הערבי הראשון שנפגש אתו.