יומנים > יומן - מלא 10/04/1950

{P001} {0018-13} 10.4.50, יום ב' כג' ניסן - גרשון זק: הסכסוך בין פוא"י ובין האגודה בענין "הזרם" לא סודר. רמז הבטיח שויון לפועלי האגודה כמו שיש לפוה"מ, אבל זה לא קוים. אפגוש תחילה שני הצדדים. ועדה מיוחדת קבעה שחינוך מקצועי טכני שייך למשרד עבודה בשותפות עם משרד התחבורה והחינוך. הוא הדין ביחס לחינוך חקלאי. דרושה הכשרה לעובדי בנין. הוצע לקחת 1000 עולים לחדשיים ללמד אותם כל מקצועות הבנין. 3 מחזורים (3000 איש) יעלו רבע מיליון ל"י. אין כסף. בלי זה לא יוזל הבנין. יש "שוק שחור" לפועלי בנין. יש הסכם בין קפלן ואשכול על מסירת כל הבניה לעמידר. לדעת זק וגולדה זה יזיק לבנין. מוטב למסור לאגף השיכון במשרד העבודה, אברר עם קפלן. - בא אצלי מירלמן ו מארגנטינא. עולים 20-15 חלוצים ארגנטינאים לחודש. יש התענינות רבה במדינה. - בא דוליק. מרוצה מאוד משליחותו. הרויח לדבריו 31 מיליון ל"י. במקום 21 מיליון שהאנגלים תבעו - יקבלו רק 3, הרי ריווח של 18. שחררו מהיתרה {0018-14} 12 מיליון (40%) - לא עשו זאת לשום ארץ אחרת. הגדילו מכסת הקרנות מ0.75- ל2.25- מיליון, הרי 1.5 מיליון. קיבל באמריקא מלווה של 6 מיליון דולר לרכש. יש הסכם בין אמריקא לאנגליה. אמריקא מטפלת ביוון, תרכיה, פרס ואולי גם עיראק. אנגליה מטפלת בא"י, עבה"י, מצרים, סוריה, לבנון. בליאנגליה לא נעשה שלום. בווין אויב כאשר היה (אם לא יותר!), הממונה על המזרח הקרוב - מייקל רייט - אויב, הממונה על א"י - שרינגהם - אויב. לדעת דוליק רק משרד התוץ נגדנו. כל הכוחות הכלכליים בממשלה ובחוץ - נגד משרד החוץ. שלושה אנשים בממשלה רוצים לעזור לישראל: קריפס, שינוול, בוין. יש אבטונומיזם במשרדי הממשלה, ומייעצים להעביר עד כמה שאפשר דברים למשרדים אחרים - לשינוול למשל, ואז יעמיד השאלה בקבינט, ויכולים להחליט נגד בווין. אטלי תומך בבוין, אבל דוליק סבור שבווין לא יאריך ימים. אם בדעת הקהל. מדוע קריפס ידידותי? רואה בנו מפעל חי ומתקדם, הוא ריאליסט, שונא המשטר הפיאודלי של הערבים, שונא בווין, השופע ע"י דוליק. דוליק רואה שחורות ביחס לעצמנו. 12 המיליון ששוחררו יזינו אותנו השנה. ומה אח"כ? בשנה הבאה עלינו לשלם 27 מיליון דולר. ביקשתיו להגיש לי בכתב סקירה על המאזן, יצוא, יבוא, מזון, חומר גלמי, חובות. - בא שרף: הכין תכנית ארגון פנימי למשרדים. חידש שם לשיך למנהל הלשכה. אגב הוא שואל למקור המלה, כי בן יהודה אומר שאינה נמצאת בשום לשון. ביוונית יש - שבלי ספק אותה המלה כמו לשכה. מילה זו נמצאת בתנך רק בספרות המאוחרת. הוא מבקש להקים המועצה לעניני תרבות (לדבר על כך עם רמז). ועדת הכלכלה פנתה לציזיק בתלונה של קואופרטיב. נתתי לו הוראה שלא יענה - עליהם לפנות לשר. {0018-15} הוקמה ועדה לעניני ערבים. משרד פנים, קיצוב, וויץ ורה"מ. פלמן סבור שאין זו מספיקה. אין משרדי עבודה, אוצר, חקלאות, ממשל צבאי. אעיין בחומר. - כוח אדם ביום 27.3.50: השיא 33.364, למעשה: סייח כללי 37.764 (לא נכללו 641 חולים ופצועים, 1036 בב"ס צבאיים) ס"ה בשרות 35.118, מהם 6223 אזרחים, 29464 חיילים (לא נכללו 39 ר"מ 1, 122 רמ' 3, 87 רמ' 4, 126 עריקים במעצר, 2346 מגויסים חדשים, רמ' 4א'). מהם: במפקדות חי"ר 6533, מחוזות 1721, תותחנים 1597, קשר 1031, הנדסה 977, מודיעין 605, רפואה 1504, מ.צ. 596, הספקה ותובלה 671, ציוד וחימוש 636, טכנאים 1274, חיל ספר 947, ממשל צבאי 217, נחל 738, פקוד א.א. 42, מחנות ומתקנים 526, אבא 844, אגם 417, מהד 2039, מטכל 400, גדנע 326, ש. בעלי חי 158, מעוטים 121, שקמ 60, חיל אויר 3802, חולים 1677 - ס"ה 29.464, יש להוסיף 6223 אזרחים. - אה"צ מנהלי העבודה בתעש: יוסף ריבקינד, אדיר הלוי, זבולון ובר, אריה ריקובסקי. היתה אספה של המנהלים ושלחו אותם להגיד לי שנחוץ שסלוין ינהל כל התעשיה הצבאית, ויהיו לו עוזרים וסגנים שיעמדו בינו ובין 42 המנהלים.הם העריכו בוגרד - אדיר הלוי עבד אתו, הוא ספג הרבה מסלוין. מצטערים על הליכת אליהו סהר, שידע לעגל החידודים של סלוין. שאלתי על יחס הפועלים לעבודה? החדשים (רוב הפועלים חדשים) אין לרבם יחס, ואם הפועלים לא עוזר, במקרה של חבלנות הוא מנין על החבלן. הם מציעים עזרתם בסידור ההנהלה. - באה אצלי משלחת של הורים שכולים. "יד לבנים", שמשרד הבטחון הכיר בהם כ"מוסד מיעץ זמני בענינים הנוגעים להנצחת זכרם של חללי מלחמת השחרור וזכיות המשפחות השכולות" - סמכותם סמכות מיעצת בלבד. {0018-16} באו: בדולח, ראובן מס, פרסיץ, דגוני, גולנד, רוטטשטיין, עמיקם, השתתפו גם דלק וגוריון ודגוני. הם מלאים תלונות כרימון, מקצתן מוצדקות, מקצתן - רק פרי מרירות. פרסיל גילה גישה יפה והוגנת. גם עמיקם דווקא היה הפעם לא המר ביותר, אלא בדולח וגולנד. הם רואים בארגון ההורים שהשכולים מקור הרוח והשראה בישוב. מתאוננים על בתי קברות שאינם בסדר; בשיך בדר שמו הנופלים בעצי קרשים, רשמו שמם, אבל לא שמו ציונים,יש רק שלט קולקטיבי. ארונות זה על גבי זה. בינתים הכל הולך ומיטשטש. יש חשש שמהגשם הקרשים יהרסו! בהר הרצל הקציאה קרה"ק רק 13 דונם. בהרבה בתי קברות אין גדר. גם בהר הרצל אין. שתלו 35 ברושים לזכר לה - ונבלו כולם, כי אין שומר עליהם, אין יד מטפלת. הביאו 3 גופות מחללי לטרון (גדוד 78) וקברו אותן בהר הרצל - בלי כל סימן וציון. בבית הקברות בראש פינה - שנסמר לסו"ב - עבדו 12 ערבים. בהלוויות הממשלה אינה משתתפת. הנשיא וראש הממשלה אינם מניחים זרי פרחים. לא דואגים למשפחות החללים, אין שיכון בשבילם כמו לוותיקים. הפסיקו להוביל הורים לאזכרה. דורשים חוק על יום אזכרה מיוחד, חוקה על הבטחת זכיות משפחות החללים. מבקרים קשה הצעת החוק שהוגשה לממשלה. למה קוראים להם חללים. אין שיתוף עם ועד ההורים. החברה קרישה אינה נוהגת כבוד בקברות החללים (נחלת יצחק) (אגב - מי בעל בית בחברה קדישא?) יש להעמיד עמודי זכרון בת"א ובערים אחרות, וקודם כל בירושלים. אמרתי להם שאני מחייב התיעצות בכל הענינים הנוגעים לנופלים - עם ועד ההורים, מבלי שנתחייב לקבל דעתם. שיבחתי גישתו של פרסיץ. יום זכרון נדמה לי טוב שיהיה ביום הצבא ובו יוקדש מקום נאות לזכר הנופלים. המדינה לא תוכל למלא כל תביעות ההורים, גם אם הן מוצדקות מבחינה מוסרית, כי יש חשבון הכלל, ומוכרחים לדאוג לשיכון עולים - כי זו בעית העליה, ולא נוכל לקבל על עצמנו שיכון ההורים, אלא יקבלו זכות קדימה בכל שיכון עממי שיוקם. נדאג לבתי הקברות, {0018-17} ויש בדעתנו לרכז כל החללים בארבעה חמשה בתי קברות צבאיים מיוחדים, אבל הדבר דורש זמן. מה שעשו האמריקנים אחרי מאה ושבעים שנה של חירותם לא יכלנו לעשות אחרי שנה וחצי. לא כל ההורים שותפים למצב הרוח של בדולח. והם היהודי לא ישכח אלה שלחמו וכבשו חירותו. בצדק התאוננו שאין בבתי ספר טבלאות התלמידים שנפלו.