יומנים > יומן - מלא 10/07/1930

{P001} {0102-64} י"ד בתמוז 10 ביולי יום ה' החלטתי בלבי לנסוע היום. כאב הרגל שהרגשתי עוד בלונדון ושיחסתי אותו ללחץ הנעל - נהפך לכאב שתי הרגלים, אשר כאילו נתמלאו עופרת וקשה לי ההליכה. מלבד זו נתגלו בהרות כחולות בשוק, והדבר קשור עם ענין הכליות שלי. אסע לפריס לרופא ואדע את גורלי. חוששני שלא אוכל להשתתף בועידת האימפריה. טלגרפתי בשלוש לדב: בריאותי הורעה. יוצא הערב פריסה. שובי לונדונה לא בטוח". בצהרים הזמינו אותנו שוב לסעודה מטעם מרכז התנועה המקצועית בשוידן, ברסטורן מאחורי העיר, על גדות הנהר. מהארץ קבלתי העתק מכתב הנציב מיום 25 ביוני אלי שבו הוא מודיעני שהטלגרמה למקדונלד נתקבלה. מזכיר משרד המושבות בקש ממנו להודיע לי שהנמוקים לעכוב העליה הוסברו במדה מלאה גם ע"י ממשלת הוד מלכותו וגס ע"י הנציב העליון, ואין ראש הממשלה נכון לעשות שום צעד בענין זה. מכתב זה העמיק את יאושו של זיאמה - היחיד שכתב לי לאחר צאתי מהארץ. כתבתי לו שאני הרבה פחות פסימי. למרות הכל אני סומך על ממשלה זו - ולמותר להוסיף על מפלגת העבודה - יותר מאשר על כל ממשלה אחרת. איני יודע מי אשם יותר במצב - פספילד או ויצמן. מתוך המכתבים ששלחתי מלונדון תעמוד על כמה דברים - - נחוצה מצדנו פעולה תקיפה, מתמדת, שיטתית; הסכנות הפוליטיות מרובות, אך איני מונה בתוך הסכנות {0102-65} את המזימה הרעה של פספילד ומקדונלד. אתה מפריז בפשר התשובה של מקדונלד על הטלגרמה שלנו. זהו ענין של רוטינה משרדית - גם באנגליה וגם בממשלת הפועלים יש רוטינה מוכרחת, בין אם היא טובה בעינינו ובין אם איננה. היחס שלך ושלי לא"י אינו יכל להיות יחסו של פרים - מיניסטר אנגלי, ואפילו אם הוא ידיד שלנו. מצד זה אין כל יסור ליאוש. מיד לאחר המאורעות אמרתי: אל נקוה יותר מדי מאנגליה, אל נתיאש יותר מדי מהערבים - נבטח קודם כל ולאחר הכל בכוח עצמנו. זוהי דעתי גם עכשיו. אולם למראה הפסימיות הניצחת שתקפה את חברנו אני צריך עכשיו להוסיף - אל נתיאש יותר מדי מאנגליה בכלל וממשלת הפועלים בפרט. משעננו הפוליטי (החיצוני) הכי בטוח ונאמן היא - מפלגת הפועלים באנגליה. אולם נדע ונבין שמפלגת הפועלים באנגליה אינה ולא תהיה מפלגת פועלי א"י. כשדבר זלמן שלשום בפלנום רשמתי על פיסת ניר: הטון הפטטי אינו הולם את האינדיפרנטיות המשתעממת השוררת באולם הדליל וחקר היציע. מחיאת כפים של הגרמנים. בתרגום האנגלי - קוק מוחא כף."