יומנים > יומן - מלא 11/03/1958

{P001} {0006-18} 11.3.58, יום ג' בבוקר כתבתי המון מכתבים. בא אצלי כתריאל בענין הרמון. חסי היה צריך ללוותו אבל לא בא. כתריאל סבור שהפיתוח סובל מחוסר רשות מוסמכת, והוא מציע להטיל זאת על משרד הבטחון, כבנצרת. דיבר כבר עם שמעון. הבתים נכניס ע"י קבלן פרטי. חגי וחבריו שקועים בחובות - הם חייבים וחייבים להם. היה קואופרטיב והוא עומד להתפרק. חברת העובדים רצתה להקים גוף מיוחד, גורן ממונה מטעם ההסת' והממשלה (לחברה משותפת זו מובטח הון של 4 מיליונים, שנים מכל שותף) על החברה שמטרתה להקים מפעלי תעשיה באיזורי פיתוח. מנשה יוספטל ממונה מטעם מחלקת הוה"פ על קליטה אבל אין רשות אחת. הסכמתי לצאת ביום ו' עם שמעון וכתריאל בהליקופטר לרמון. בא אצלי ראובן, יוצא לאירופה. יעשה שם כשבוע. תקוע בא בקשר למכתבי המרשילד ואורטיה, אבל לא הביא לי הערותיו. יביא מחר. בארבע אה"צ בא שמעון. שטרויס מוכן להיפגש אתי ב25-24- למרס במקום פרטי בגרמניה. גם טריאני - שר הבטחון האיטלקי יפגש אתו. יראה ארן גאיאר בענין החוב - 20 מיליון דולר והאנרגיה האטומית, יפגש עם שבן דילמס שר הבטחון ועם פינו. אמרתי לו שימסור לצור על פגישותיו לפני המעשה. {0006-19} [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ...] [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ...] [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ...] בהרצליה היתה תאונה. נתפוצץ צריף - שהיה בו טי. אנ. טי. הצריף הוא מצרי ויוחי קנה אותו בסיני. הצריף נגנב. שמעון פנה ליחזקאל שיעמיד הגנב למשפט. - בדעת שמעון לנסוע גם לאפריקה הצרפתית. יעצתיו לא לעשות זאת עכשיו. בחמש אה"צ בא אצלי הציר היגוסלבי - בדבר תרגום ספרו של ג'ילס: המעמד החדש. בספר הוא השמצת יוגוסלביה. הוצא ע"י עם עובד - כלומר ההסתדרות: בהסת' מושלת מפא"י. מפא"י היא הממשלה. הדבר נעשה ע"י מ. שרת שהיה הרבה שנים שר החוץ. גם מפ"מ ואה"ע אמרו לו שלא צריך היה לעשות זאת. נסיתי להסביר לו כי אם יש רוב למפא"י בהסתדרות - אין ההסתדרות מפא"י, ואם כי רוב חברי הממשלה הם חברי מפא"י - אין מפא"י הממשלה, ואין בארצנו הממשלה יכלה ורשאית להגיד להסתדרות או לגוף אחר אם תוציא ספר או לא. הוא לא קיבל דברי. שאלתיו אם שרת כבר במדינה דימוקרטית לפני בואו לישראל. אמר לא - שרת בברית המועצות. אמרתי לו שיש לנו מושג אחר על ממשלה ועל מפלגה ועל הסתדרות מאשר ביוגוסלביה, איני אומר שמושגינו יותר טובים - אבל הם שונים, ומהות השלטון אצלנו שונה. הוא לא הסכים לדברי - ושיחתנו נסבה על דרכים שונות לסוציאליסם. אמרתי שאין לקרוא לישראל סוציאליסטית, גם לא קפיטליסטית, אבל יש לנו דרך {0006-20} משלנו לסוציאליסם. שאלני מדוע בזמן האחרון אינן אני מדבר כלל על סוציאליסם. אמרתי לו שבזמן האחרון איני מדבר על שני מונחים: ציוניות וסוציאלידם, אם כי כל חיי טבועים בשתי שאיפות ומבצעים אלה. שאלתי על מקום הפועל ביוגוסלביה בהנהלת המשק. לבסוף מצאנו מצע משותף: יסוד הסוציאליסם הוא בפועל - שיש לו זכיות וגם חובות. ויחסו לעבודה קובע אפשרות התגשמות משטר חדש. שאלתיו מדוע אין טיטו - הוא אמר לי לקרוא לו נשיא ולא מרשל - בא לישראל, אם כי הוא בא לארצות ערב. אמר שבא רק למצרים, ושיתכן כי יבוא הנה. בערב ארוחה לכבוד משה דיין במלון השרון. הוזמנו ובאו כל הרמטכלים יעקב, יגאל, מוטקה, וחיים כמובן, אלופים וכמה סגני אלופים, רוזן, בנטוב, כרמל, אשכול מהממשלה, שמעון - כולם עם הנשים. הודעתי שלא יהיו נאומים, ולא אסכן עצמי לדבר על משה דיין במעמד הרמטכלים שהיו וכמה שעתידים להיות, אבל שיבחתי הסתלקותו מה"רב" והסתפקותו ב"אלוף". חיים הגיש לו מתנה בשם צה"ל - שתי מטבעות עבריות עתיקות: אחת מימי המרד נגד הרומאים, כשישים שנה לפני החוברבן, ואחת מימי בר כוכבא: "שקל ישראל", "5 לחרות ירושלם". ביקשתי את משה שבבקורו ליום אחד בארה"ב - יסור גם ליום אחד לקנדה, מתחילה סרב, ולבסוף קיבל הבקשה. רוזן אמר לישעוד יש קשיים בענין חוק ההתישנות, ויש הצעה שיכניס לחוק סעיף כי מי שיש לו פחות מכדי מחיה יוכל להשאיר לו די קרקע. אמרתי שלנוסח זה אין להסכים, כי זה יעורר משפטים בלי סוף, אבל יאמר בחוק, כי מעוטי קרקע שבעלותם לא תוכר יקבלו קרקע כפי שיקבע בחוק מיוחד.