יומנים > יומן - מלא 14/01/1928

{P001} {0066-58} כ"א טבת 14 ינואר שבת בבוקר נכנס אצלי שנקר והתאונן קשה על שאין המו"מ בינו ובין הפועלים בא לידי גמר. הוא דורש השתתפות במו"מ. אמרתי לו שקיציס מסר על הסכמת הפועלים להורדה של 35 לירה בחודש. זוהי הנחה חשובה ורצינית מצד הפועלים, ששכרם בכלל אינו גבוה. הורדה זו, טען שנקר אינה מספיקה, דרושים לכל הפחות 60 לירה לחודש, אך העיקר הוא לא סכום ההורדה, אלא ההעברה לקבלנות. בלי קבלנות לא יתקיים בית החרושת. בעיקר דרושה קבלנות בעבודת "ההגהה", למען תשגחנה המגיהות על טיב העבודה הנמסרת לידם וידרשו עבודה מעולה. הוא נכון לסמוך על הכרעתי במו"מ. אמרתי שלא אוכל לקחת על עצמי אחריות להכריע, כי איני מכיר למדי את העבודה ואת התעשיה, אולם אם ידרש - אשתתף במו"מ. בחנתי עם פרוס את שאלוני המפקד של הפועלים בירושלם בשים לב מיוחד למפקד הנוער. הרצאתי בקלוב אה"ע על "חוקת הכנסת המאושרת". ציינתי את אי ההבנה וחוסר ההערכה מצד הישוב ובאי כוחו בוה"ל שבהם נפגש האשור של הכנסת, שאי הבנה ואי רצון לוו במשך כל השנים את מלחמתנו על האבטונומיה הלאומית בארץ. החתירה של הכוחות השחורים והאנטי ציוניים (אגודת ישראל ורוב הרבנים, פוע"צ השמאליים, פחד {0066-59 הבעל בית משלטון הפועלים וממס, המלחמה נגד זכות האשה, ההתפוררות השבטית והכוללות, שלטון המסורת הדתית והגלותית, חתירת האלמנטים האנרחיים וחנוכי התקופות האנטי דמוקרטית, אי הבנה החשיבות של האבטונומיה, עמדתה השלילית של ההנה"צ זמן רב, התנגדות הממשלה ואי הבנתה. עכבו את אשור האבטונומיה עד היום וגרמו ללקויים שישנם בחוקה. שני השותפים ביצירת החוקה - הישוב בארץ וממשלת אנגליה - משתקפים פרצופיהם בחוקה. התפוררות שבטית (הבטחת זכיות הספרדים), הצביון הרבני הדתי, התבדלות מהכנסת - סימני הרקבון של הישוב. הגמי ות, כשרון הפשור של ניגודים, חכמה ממלכתית בעלת נסיון עשיר ומזמות וכונים של שלטון דו-פרצופי - מתנת הממשלה. דמיון הכנסת ל"מלת היהודית בתרכיה: חכם באשי, מגלס עמומי (מועעצה לאומית - מעין אסה"נ, מגרש גשמנו - מעין ועד לאומי, מגלס רוחני מעין מועצת רבנית, "קופה לאומית" במקום התקציב וההערכה והמסים). מה רצונו לקבל ומה קבלנו. עמדת אה"ע במצע הראשון שלה - קונטרס ו', ו' תמוז תרע"ט - "המושב" בתור תא ארצי. ארגון ממלכתי, כוח מחוקק, זכות הטלת מסים. הנקודות השליליות של חוקת הכנסת: א) אפיטרופסות הממשלה (הזיקה לאישור הנציב בהטלת המסים ובעבוד תקנות אסה"נ, הוה"ל, הקהלות ומועצת הרבנים). {0066-60} ב) הצורה הדתית - תקנות על פי פקודת העדות הדתיות (עתון רשמי גליון 157, 15 פברואר 1926), מועצה רבנית, הקדשות וצדקה. ג) ארגון על היסוד האישי. ד) אפשרות יציאה מהכנסת. ה) שרידי הפירוד השבטי (הבטחת ביאת כוח הספרדים). ו) צמצום הסמכות של הכנסת - מסים רק דרך הקהלות. ז) חוסר הזכרתה של תשפה העברית בחוקה. הנקודות החיוביוח של החוקה: א) הכרת כנסת ארצית - ולא רק קהלות. ב) שלטון אסה"נ והשפעתה המכרעת בתוך כל אורגני הכנסת בתחום הסמכות האבטונומית של הכנסת. ג) קהלה אחת ויחידה בכל מקום, למרות אפשרות היציאה. ד) מסי חובה - לחנוך, לעזרה סוציאלית, לצרכים דתיים ולהחזקת האורגנים של הכנסת. ה) אבטונומיה רוחנית פנימית לכל חלקי הכנסת בכל ענינים דתיים ותרבותיים. ו) הכרת הקשר בין הכנסת ובין העם היהודי ע"י הסוכנות העברית. ז) הרשמה אבטומטית של כל היהודים בתור חברי הכנסת ודרישת הודעה מפורשת מהמתבדלים. ח) אפשרות ההשתמשות בפרינציפ הארצי בכל כפר עיריה ורובע יהודי. {0066-61} ט) שויון האשה. סיכום - אישור כנסת מאורע פוליטי רב ערך כבוש מדיני ראשון בבנין הממלכתיות העברית בא"י, נצחון המזמה הציונית בנטיות האנטיציוניות שבישוב, התגברות ההתלכדות הלאומית על התפוררות הגולתיתוהשבטית, הכרעת החילוניות על הרבניות והקלריקליות, ארגון הדמוקרטיה נגד הפקרות התקיפים והעסקנים הבלתי אחראים, נצחון הרצון הארגוני-הלאומי של מעמד הפועלים נגד התשוקות האנרחיות של הבעל בית והפועל התלוש (פוע"צ שמאל), הגברת האחיזה הארצית על התלישות הגלותית ומסרות העבר העקרה. עתיד הכנסת - בכוחות החיוביים, הממלכתיים, הציוניים, המאחדים והארציים שבישוב המתהוה. צורך הבלטת החשיבות והחיוב שבחוקה. יום מתן החוקה - תאריך היסטורי בשורה אחת עם יום הקונגרס הראשון, יום מתן הצהרת בלפור ויום יסוד הסתדרות העובדים.