יומנים > יומן - מלא 14/06/1966

{0202-68} 14.6.66, יום ג' שליח האוניברסיטה בארגנטינה בא אצלי לקלוט קולי. הם קולטים קולות אנשי שם. דיברתי למקלט שלו עברית - ליהודים על חשיבות חינוך עברי לקיום היהדות בגולה, ובאנגלית - , על מאמצי השלום הנדרשים מכל ארץ למנוע התפרצות מלחמת עולם שלישית העלולה להשמיד כל האנושיות התרבותית. אחריהם באו פמלה אסנהיים (נשיאת פתווה באנגליה, ובעלה (פיסיקאי גרעיני) לביקור ידידותי - שוחחנו על דרכי העליה, מאנגליה ומארצות רווחה אחרות, שלא תיכון על ידי המנגנון והאידיאולוגיה "הציונית" - אלא בכוח המאור שבישראל. באו גם שני ילדיהם. הם הבטיחו להשתקע בארץ בעוד שגה. הביאו שני ספרים "היהודים בארצם" לחתום אותם - אחד לעצמם ואחד לידי שלהם - קיבלתי היום מגולדה תשובה למכתבי אליה מיום 7.6.66, בו כחבתי: לגולדה מאיר - שלום. קראתי ב"דבר" היום כי את אמרת: "ד. בן-גוריון נאם בכנסת בענין ההסכם עם גרמניה ואמר דברים שהיו ההפך מן המציאות". אהיה אסיר תורה אם תגלי לי מה היו הדברים שלי "ההיפך מהמציאות" בענין ההסכם עם גרמניה? נדמה לי שלא היית בכנסת בשעה שדיברתי (איני בטוח בכך), אבל זה לא חשוב וקובע. שמתי לב שהוספת בסוגרים: "אולי המומחים שלו הטעו אותו", כמה? בכבודרב, ד.ב.ג. בחשובה היא כותבת: ביום 13.6.66 (כה' חשוון תשכ"ו): לדוד בן-גוריון - שלום. קבלתי את מכתבך מיום 7.6.66. אמנם העובדות ידועות לי, אבל בכל זאת איני רוצה לסמוך על זכרוני. אני אוספת את המסמכים ומקווה שבעוד יומים שלשהאוכל לשלוח לך תשובה מפורטת. בכבוד רב - גולדה מאיר" . מדוע סמכה על זכרונה בהשמיצה אותי?