יומנים > יומן - מלא 14/07/1956
Places:
Dan
Wilhelma
Yehud–Monosson
Mele'a
Egypt
Ezer
People:
The use of the photograph is subject to the Copyright Law, 2007
13.07.1956
218227
{P001} {0011-14} 14.7.56 שוב רצחו המסתננים הלילה נהג בין יהוד ובין וילהלמה. אי אפשר לעבור על כך בשתיקה. - בעשר בא אצלי רבי פרידמן,מנהל המגבית המאוחדת בארה"ב. יש כמיליון וחצי משפחות יהודיות בארה"ב. המגבית הגיעה כמעט למיליון, התורם הגדול ביותר הוא ברונפמן - 635,000 $ השנה, אחריו רוזנוולד 350,000 $ 90% הם ניכוי המסים. כל מה שהתרומה קטנה יותר - הניכוי פחות. השגריר הסורי דרש בשם כל צירי ערב לבטל ניכוי התרומות למגבית המאוחדת. גם המועצה ליהדות של לסינג רוזנוולד מסית נגד ניכויי המגבית. לסינג סבור שלאומיות פוגמת ביהדות. ביל רוזנוולד קנה השנה בפעם הראשונה 200,000 $ שטרות מלווה עצמאות. הוא מאמין שיקבל הכסף ההזה חזרה. רבים אחרים מוסרים "הבונדס" שלהם למגבית, לא כן ביל. פרידמן דואג למגבית בשנה הבאה. השנה יאספו 20 מיליון יותר מאשתקד, נוסף . למלווה של 40 מיליון. הסיסמאות היו עליה מצפון אפריקא ובטחון מה יעשה בשנה הבאה ? - באחת עשרה בא חיים ומסר לי פרטים על הרצח בלילה. בחור ובחורה ירדו מהכביש. פגש בהם צעיר מזוין בסטן ודרש מהם להרחק כי הצבא עושה פה תמרונים. הלכו, ואחר כך הבחור כאילו חזר, שמעו שהבחור ההוא מדבר עם אחרים ערבית, ירו בבחור, והניחו לבחורה ללכת, הלכה והודיעה מיד למשטרה. העקבות הובילו מזרחה - עקבות של שלושה אנשים. סיפור תמוה בעיני. מדוע הניחו לבחורה ללכת? מדוע לא ירו מיד בבחור? מי הם ההשלושה ? {0011-15} לחיים לא ידועים היטב הפרטים. המשטרה חוקרת. אין חיים יודע אם הודיעו לאו"מ. הוא סבור שאין להגיב עכשיו. לפני כך הודיע לי נחמיה שמשה עומד לבוא. שאלתי חיים מה החלטתו בדבר גיס השריון. הוא חושש א) שיפרשו זאת ככשלון, וכבר עכשיו מלעיזים, ב) שלא תוגש לו העזרה הדרושה לפעולתו בשריון, כי ארגון הגייס תלוי בהרבה גורמים שלא ימצאו תחת פיקודו. ולכן הוא מוכן לטפל בשריון כסגן רמטכל. אמרתי לו שלחשש הראשון אין לי תשובה. הארץ הקטנה הזאת מלאה רכילות - וכל אדם צריך לדאוג רק למילוי חובתו ולבוז למלעיזים. באשר לחשש השני אני בטוח שאין לו יסוד. תוגש לו כל העזרה הדרושה מכל אגפי המטה - ואם יעשה יצליח. עמדתי על נקודת התורפה המרכזית שלנו - עליונות השריון של מצרים ובקרוב . גם סוריה. המיסטרים שנקבל בחדשים הקרובים - אם נקבל אותם - לא נוכל להשתמש בהם אם נאצר יתקיף אותנו תוך כדי מחצית השנה הקרובה, אם לא נצליח, בזמן קצר לאמן טייסים, להכין צוותות קרקע וגם אולי לא להשיג חלקי החילוף והתחמושת ובזמן הקרוב המיסטרים יהיו מעמסה ולא עזר. אבל יש בידנו להעלות לשיא כוח השריון שבידינו ושנשיג בעוד שבועות אחדים - אם נשיג - בערך כמאה ושמונים טנקים. חיים שאל - מה יהיה בעוד שנה? אמרתי לו שאיני מסוגל עכשיו לדאוג לשנה הבאה, כי כל חרדתי ודאגתי נתונה למחצית השנה הקרובה, או עד מרס, גמר {0011-16} עונת "העסקה" שלנו. הדיבור האחרון של חיים היה כי מחר ישאל את זרוע אם ילך אתו. לדעת חיים יש להשאיר את דן - הוא האיש עכשיו בשביל קליטת המטוסים וגיוס הצוותות. - בשתים עשרה בא אצלי מ.ד. שאלתיו מה הוא סבור על התקרית הלילה. הוא סבור שבאו לחבל במכון הבדק, או לסיור. אם כי לפי דברי הנערה היו להם ילקוטים על הגב, ויש להניח שהיה חומר נפץ או מוקשים. מספר הערבים היו 5 אנשים, אחד דובר עברית ועוד ארבעה, או שלושה. מסקנותי - פעולה באותה הסביבה. זה לא נראה לי משני טעמים: 1) בסביבה ההיא יש ישובים יהודים מרובים וגם בצד הערבי יש צבא וישובים ואפשר להסתבך מבלי צדק בדבר גדול. 2) מוטב בערבה, כי שם נרצחו שני יהודים והסיפור של הבחורה על התקרית הלילה תמוה בעיני. משה לא בטוח אם יספיקו להפעיל ביום את החבריא.