יומנים > יומן - מלא 15/06/1937

{P001} {0185-165} 15.6.37 כמעט כל היום היינו עסוקים בניסוח ועריכת המכתב לא.ג. ברוד. הכין נוסח אחד, בפי ולואיס - שני, ואני - שלישי. לאחר כמה וכמה הגהות והשמטות ותיקונים נתקבל נוסח שנחתם לפנות ערב. - מברק ממשה: הזקן טס מחרתיים ללונדון. עכשיו מתבאר למה דחו חתימת הדו"ח. הזמינו את וו-פ להשמיע דעתו על המסקנות בטרם חתמו. חוששני שהוא יהפוךם הקרעה על פיה. - במקרה נודע לבפי שלמחר בערב נקראה על-ידי בילי ישיבה של חברי קבינט אחדים: אנטוני, סווינטון, דה-לא-וור ועוד שנים לא ידועים בשמותם (ביניהם לא נמצא וו-פ) לדון על הרפורט... - חיים נפגש הבוקר עם קרידו והסביר לו ענין הנגב. {P002} {0185-166} - לאחר השיחה אתנו נפגש ת. וליאמס אמש עם א.ג. הוא אישר שזו עמדתו בשאלת הוויכוח וגם שהוא רואה החשיבות של השארת הנגב בידי אנגליה. לאחר משלוח דואר האוויר נתקבל המברק השני ממשה על שיחתו עם הזקן לפני טיסתו ללונדון. תמוה בעיני הנימוק החוזר בשיחות משה על "ורמינהו". אם אנגליה מוכנה לסכסוך עם הערבים בגלל חלוקה - מדוע אינה מוכנה להמשיך בעליה גדולה. משל למה הדבר דומה? - לאיש המתרחץ במרחץ תורכי, כשישאלו אותו: אם אתה מוכן להזיע בשביל בריאותך שעה שלמה - מדוע לא תשקע במרחץ כל ימיך? ומנין הבטחון הזה שחלוקה מקוממת הערבים למלחמת שנה תמימה? בוויכוח בינינו אם משתמשים בנימוק זה אין בו נזק. נימוק זה מצדנו כלפי הממשלה - בפירוש חותר תחת עמדתנו, לאו דווקא בענין החלוקה, אלא בכל ענין. כלום אין אנו טוענים שאם הממשלה רוצה להשליט סדר - יש בכוחה למנוע מהומות? ושם מה הובאה זו (המופרכת בעיני בהחלט) - שיש ברצון הערבים ובכוחם לעמוד בקשרי מלחמה - ולמשך שנה תמימה. כלום זה צריך להיות נימוקנו אנו נגד חלוקה? אם אנו מתנגדים לחלוקה - אנו חייבים להשתמש כלפי הממשלה רק בנימוק יהודי. יש לנו הזכות על כל הארץ וכו' - ולא בנימוק ערבי. כל נימוק ערבי סותר ציונות כולה - ולא גילוי זה או תוכנית זו של הגשמה ציונית. ומדוע זה {P003} {0185-167} יתנגדו הערבים לחלוקה יותר מאשר לעליה גדולה? אם לערבים יש שכל ואמביציה לאומית - ואין יסוד לשלול שניהם - הם חייבים להתנגד לעליה גדולה הרבה יותר מאשר לחלוקה, כי החלוקה מוסרת רק חלק של הארץ ברשות היהודים, והעליה - מוסרת כל הארץ בידיהם. יש נימוקים כבדי-משקל נגד חלוקה - אך בשום-אופן אסור להשתמש נגד חלוקה בארגומנטציה אנטי-ציונית במהותה. יש לבחון כל נימוק נגד חלוקה - אם אינו נימוק כללי נגד הגשמת הציונות. בחינה זו מחייבת באופן מיוחד בשיחה עם באי-כוח הממשלה.