יומנים > יומן - מלא 15/07/1937

{P001} {0138-21} לונדון, 15.7.37 שבתי הבוקר עם פוליה הנה באוירון. התפלאתי לאומץ לבה של פוליה שלא נעה ולא זעה בהרקיע האוירון על פני יבשת וים. - במשרד נערם גל של מכתבים - בלתי פתוחים, ובקשי הספקתי לעבור על כל החומר עד בוא זמני ללכת לפגושה עם ועדת מפלגת העבודה. {0138-22} - ברבע לפני שש באנו לישיבה, דוב ואנכי. הפעם השתתפו במסיבה פנים חדשות. ישב ראש דלטון. מלבד כל אלה שנכחו בפגישתנו הראשונה השתתפו הפעם גם גרינווד, ווגווד דניאל הופקינס ועוד כמה שאיני יודע שמותיהם - בס"ה שבעה עשר איש. פתח דלטון כדברי חיבה לשנינו והזמין אותי לדיבור. אני עמדתי על שאלות היסוד: תביעתנו ותביעת הערבים,מה הובטח לנו, מי נכשל המנדט - או מגשימיו. שאלת היהודים וא"י, יחסנו להצעת החלוקה. צמצום השטח - וירושלם היהודית, הסובריניות והפגיעות דוב עמד על הנגב, הגבול המזרחי עם הירדן שלנו, הקצבה השנתית, החלטת הממשלה על עלית 8000 - והפליאטיבים בכלל. נשאלו שאלות: אם אנו מיעצים להצביע נגד החלוקה ב מה הם תיקוני הגבול הרצויים, איך ישפיע יסוד מדינה יהודית על מצב היהודים באיר איך יתכן להגין על הגבולות אם יכללו הנגב במדינה היהודית. ווגווד שהתישב על ידי שאלני בכתב אם אנו רוצים שמפלגת העבודה תתנגד לתכנית בכלל עניתי לו בכתב שאנו רוצים בתיקון התכנית, כי אבד לנו האמון בממשלת המנדט, והמשכ המנדט אינה פחות מסוכנת מחלוקה. הוא אמר לי שזוהי גם דעתו. בצאתנו ליווה אותנו גרינווד והבטיח שהוא מסכים לגמרי לדעתנו. לפני לכתבי ל"בית" באה אצלי בפי חרדה ונרגשת. למען השם - אל נבוא בדברים עם אנש הפרלמנט לפני הוויכוח. הרושם שיווצר, שצירי הפרלמנט אינם אלא חוזרים על טענותינ יש בו נזק עצום. אמרתי - כלום אין ב"כ הערבים מדברים עם הצירים, וכלום ידידיהם לא יביאו טענותיהם לפני הפרלמנט? והן יש ב"כ רשמיים של מלכי ערב שיש להם גישה מתמדת גם לממשלה. ענתה - אין וויכוח זה דומה לוויכוח על המועצה המחוקקת. אז רצינו להפיל תכנית הממשלה - הפעם לא ניחנה כלל אפשרות כזו. והיא יודעת שעניננו רק יסבול מנסיוננו להשפיע על הפרלמנט. {0138-23} אם כי דבריה לא היה בקו ההגיון הצרוף - הבינותי מהתרגשותה - יותר מאשר מדבריה - שיש לה ידיעה פנימית שכוחות מכריעים בממשלה רוגזים על הרנון האפשרי שהשפעת היהודים מכוונת את הפרלמנט הבריטי. הממשלה עמדתה איתנה. יש לה רוב עצום בפרלמנט והיא ניצחה בכל בחירות המלואים, והיא החליטה כנראה לקבל מהפרלמנט "קרט בלוש". אם כי דלטון הבטיח לנו שמפלגת העבודה תלחם נגד הצבעה וידרשו מהממשל שהוויכוח יהיה חפשי - ברור שהממשלה תעמוד על דעתה: לדרוש הצבעה המאשרת את הודעת (הסתומה), המבטיחה לה חופש פעולה כמעט גמור ומחזקת עמדתה כלפי חבר-הלאומים. ברור גם שתקבל רוב, אם אפילו חלק גדול במפלגתה (נניח) אינו מרוצה "מהתכנית". לא יעיזו להפיל בגלל זאת את הממשלה. ודווקא מפני שהממשלה בטוחה ברוב שלה יש דווקא ערך נוסף שתשמע בבית בקורת חריפה נגד הנחת הועדה, נגד הודיה בכשלון המנדט ונגד פרטי התכנית. אולם כתמיד אנו נתונים בין הפטיש והסדן.