יומנים > יומן - מלא 16/07/1936

{P001} {0131-36} 16.7.36 חיים ראה בשבת את בלום. החוזה טרם נחתם. העכוב - וויכוח הגבולות (צור וצידון) והגנת המיעוטים. חיים שאלו אם האנטישמיות מתפשטת בגללו. התשובה: - בקרב היהודים העשירים בצרפת. - בשתים עשרה מסיבה: לסקי, ליידי רדינג, גולדבלום, הכסטר, קרפ, פרלצווייג ועוד. הרצאתי על המצב. עמדתי ביחוד על סכנת הפסקת העליה. קרפ שאל אם אין הממשלה אף היא מכירה המצב ויודעת התוצאות... לסקי שאל אם הבורד יתאסף ויקבל החלטה בענין זה. עניתי בחיוב - ואנסח ההחלטה. ליידי רדינג סיפרה שראתה אתמול חבר הקבינט. אמר לה שהממשלה לא תכנע בשום אופן לאלמות, וכל זמן שתהיינה מהומות לא תצא הועדה ולא תופסק העליה. אולם לאחר ההשקטה כשתצא הועדה יעשו הנחות לערבים... - פליכס בא אצלי. דיבר עם ידיד גדול של סטנלי, שאמר לו שיפסיד זמנו בשיחה אתי, לממשלה יש עכשיו צרות רבות לרגל המצב באירופה ושאלת ועידת לוקרנו, ואין ראש הממשלה מסוגל לדון על שום ענין אתר. סטנלי מאמין שמילא אח רצון הציונים במסרו את משרד המושבות בידי גור - וכל הענינים עכשיו בידי א.ג. מסרתי לו שמות חברי הכנסיה הנוצרית. אחד מאלה הוצע בוויכוח האחרון ע"י אמרי (ראה עמוד 1352 הנסרד). {0131-37} סיריל הוא ידידו של ווינסטון - פליכס מכיר אותו היטב (סעד היום עם אחותו, ויפגש גם עם סיריל בשבוע הבא). היו"ר הוא לדעתו איש חשוב ובעל עמדה משפעת באנגליה. בנוגע לפיר יש שמועה שהמדובר הוא סנקי - אך אין זה ברור. היו"ר המוצע ישב ראש באספת חיים בחברה האסייתית, ולדברי ארטור, שנוכח באספה, עשה הערות אחדות טובות. - חיים שפך לפני מרי שיחו. 62 השנים מורגשות - הוא עיף, ואינו מספיק שום עבודה. האוניוורסיטה חשובה - אך אין לו פנאי לחשוב על עניניה. עבודתו החימית מוזנחת, והעבודה המשרדית והפוליטית מייגעת אותו. בקונגרס הבא לא יקח על עצמו יותר עול כבד זה. אמרתי לו שלאחר המאורעות נקל עליו עד כמה שאפשר, אולם התנועה לא תתנהו ללכת. הוא רוצה לשלוח קדמי כהן למצרים, בגדד ועוד למען יגיש אח"כ תכנית פעולה. אמרתי לו שישאל מקודם דעתך, כי אתה מכיר אותו מהגימנסיה. הוא גם רוצה לשלוח את ג'יימס מלקולם, שהיה לעזר רב בשנת 1917. לפנות ערב - שיחה של שעה וחצי עם הנרי. כנראה שרוב זמני פה יהיה תפוס ב"הוצאת עזים" מתוך החדר שלנו. הנרי נתפס לשתי שטויות: לרעיון הקנטונים ולהשלמה עם הפסקת העליה. הוא מכין לדפוס ספר על שאלת היהודים, שיופיע בספטמבר, ובו פרק על המהומות ופתרונן, והוא מציע קנטוניזציה עכשיו - {0131-38} הסברתי לו שפירוש הדבר "קריסטליזציה" של הבית הלאומי. אפשר יהיה לדבר על קנטוניזציה - ואני בעצמי מצדד בסידור זה - כשנהיה רוב, או לכל הפחות מיליון, וכשעבד הידרן יצורף לא"י ואנחנו נהיה מיושבים שם. לאחר וויכוח ממושך הבטיחני להשמיט פרק זה. הסברתי לו גם סכנת ההפסקה ואכזריותה ותוצאותיה האפשרעת לגבי חידוש המהומות והפרובוקציה כלפינו. קיבל את הסברתי והבטיחני לכתוב מכתב פרטי לגור בענין זה. יוצא לשבועים להרפא בשויצריה. סיפר לי על שיחותיו עם גור, דוף קופר ושיחת אמו עם הור. א.ג. אמר שהוא בעצמו אינו רוצה בהפסקה ויודע אי- היושר כלפי היהודים שיש בדבר, אבל לוחצים עליו - זטלנד (משרד הודו) דוף-קופר ואחרים. "יש לגמור המהומות בארץ". א.ג. אמר גם שאם מסקנות הועדה תסתורנה המנדט לא תוכל הממשלה לקיים אותן, כי היא אחראית בפני חבר הלאומים, והענין יובא לפני תחבר. כששוהת עם ד.ק. עמד על הסכנה שהצבא הבריטי לא יוכל להכניע את המרד הערבי - וטענה זו עשתה על ד.ק.רושם רב. שתו - וכטוב לב ד.ק. ביין סיפר לו שהאופיצרים שלו מודיעים לו שאילו היה הזקן נותן להם היו במשך שבועים גומרים את כל הענין ( משה - אל תמסור דבר זה אף לאיש!) שאל דעתו של הנרי על ווקופ. מאז ד.ק. מתנגד לכל וויתור ודורש הכנעת הערכים בלי כל פשרה ותנאים. {0131-39} הור סעד עם אמו ואמר שכל זמן שתהיינה מהומות לא יעשו שום וויתור - אולם אחר כך יצטרכו לוותר (דברי ליידי רדינג). עמד הרבה על המצב העולמי (הנרי). ההסכם עם אוסטריה פירושו כניסת אבסטריה לתוך גרמניה במשך שנה או שנתים. היטלר מצליח ללכד בלוק אירופאי תיכוני שיקיף כמאה ושלשים מיליון - ובמאוחר או במוקדם תצטרך אנגליה להלחם בכוח ענקי זה. אולם אנגליה אינה רואה עדיין הסכנה, ווינסטון אמר לו שאין בכוחו להעמיד את העם על סכנה זו. בינתים הממשלה הולכת מדחי אל דחי ומחזקת את אויביה - גרמניה ואיטליה. משום כך יש חששות בחוגים שונים להסתבך בא"י ולהמצא במצב של החזקת צבא שידרש אולי במקום אחר. אבל א"י היא עמדת-מפתח, וישוב יהודי גדול יוכל להיות מעוז צבאי לאנגליה, העירותי. הוא מסכים. אבל אין כשרון החלטה ואומץ לב בממשלה זו. ולמען שנרכוש את דעת הקהל עלינו להיות בלתי מפלגתיים ולהציע הצעות שיתקבלו על לב האנגלים. אמרתי לו שאסור לנו להיות "בלתי מפלגתיים", כי האנגלים יקבלו הצעתנו "הבלתי מפלגתית" כמפלגתית ויקצצו אותה"; חובתנו להיות "מפלגתיים" ולהגן על עניננו אנו כולו במלוא היקפו, כי במרכז חיינו עומד הענין שלנו, והכוחות המתנגדים לנו בין כך ובין כך יעשו כבר ממילא את שלהם, ואל נוסיף אנו להקל את מלאכתם. לא נוכל להגין על דבר בלתי צודק, אבל עניננו צודק הוא - ואם אנו לא נעמוד עליו - איש לא יעמוד עליו. {0131-40} אבל אני גם בריטי, טען, והפרלמנט והצבור מקשיב לדברי מתוך אמון לבריטיותי, - בענין יהודי תטען רק כיהודי וכל אנגלי יבין ויכבד אותך, אם אפילו לא יסכים לדבריך, עניתיו. בזאת הודה. סיפרתי לו על השיחה עם הנציב - הוא שמח בעיקר לענין הנמל והאפשרות בעבר הירדן. בקטון חושש כנראה ללכת מפני שאינו בטוח שזהו רצון משרד המושבות, אבל אם הוא לא ילך - ימצא מומחה אחר.