יומנים > יומן - מלא 18/04/1950

{P001} {0018-44} 18.4.50, יום ג' א' אייר [עליתי הבוקר לירושלים] ניסחתי הנחות לברית חלוצי ישראל, ושלחתי אותם לועדה המתכנסת היום אה"צ לדון בבעיה זו. - בריל מהולנד מבריק ששלח לפי בקשתי יעקבי (מחירו 105.2 + 2.7 = 107.9 גילדר (כל גילדר 10 גרוש), פוהלנץ על הסטוא ישלח, כעבור חדשיים יהיה פאולי ויסובה מוכן. עשיתי רשימה מהספרים על המלחמה שנאספו רק על ידי, מספרם מגיע עד 49 (9648 עמודים) מהם: על אישים 20 (3751 עמודים), 4 על קבוצות אישים (1065), 17 על נקודות (2658), 8 על קרבות (2174). - לפנות ערב הגיעו ראובן ואיסר. הקשיים ב-ש.ב. רבו ומפריעים לעבודה. 1) אין בעלות ואבהות, 2) אין תקציב מבוסס ומובטח. לאיסר נראה ש"הצבא" הגיע לידי מסקנה ורוצה "להקיא" אותו (ש.ב.). מה הם הצרכים? תקן - אביגור וראובן קבעו שיא של 400 איש ויש 400 איש. לשם נוחות הצבא עמדו להעביר 150 חיילים למשרד הבטחון. - לפי איסר מתגברים הניגודים הרעיוניים במפ"מ. בשתי נקודות לא תתכן הכרעה, כי זו תביא לידי פילוג. סיעה ב' מתנגדת בכל תוקף למדינה עצמאית במערב א"י, ולא יוותר על כך. כמו כן הוא מתנגד לערבים במפלגה, אבל השה"צ אינו מוכן לוותר כאן. יש גם וויכוח בדבר היחס לקומינפורמם. השה"צ מסכים להלחם על ציוניות אבל לא מתוך בקורת המשטר. סיעה ב' אינה מסכימה לקו זה. - ראובן מוסר שהמלך מקדים כינוס הפרלמנט, במקום 1 במאי 24 באפריל, ורוצה לחדש המגע אתנו. רוצה לנצל הצעת PCC למען הקל על מצבו בעולם הערבי. יש {0018-45} סכנה שהסכמת מדינות ערב לשבת אתנו תפריע בעד דיון נפרד של עבר הירדן, ביחוד עם אנגליה ואמריקא, תמכו בליגה. משרד החוץ מציע שאפגש אתו - כי מפגישה כזו לא יתחמק, כי הוא דרש אותה. באו דייוו גינזבורג ואוסקר גס. גברה המתיחות לדבריהם ואמריקא לא תפעל נגד אנגליה במזרח התיכון. אמריקא להוטה אחרי הסכמת אנגליה לתכניות אמריקא באירופה ובמזרח הרחוק - הנקודות העיקריות בשבילה, ולא תריב בעניני המזרח התיכון. קדרון שוחח עם שינוול, וזה אמר לו שאין זה נכון שהמטה התנגד למכירת נשק, גם מונטגומרי וגם סלים הסכימו, ורק בווין התעקש והתנגד. הוא יעץ פעולה נגד בווין. ריילי אופטימי בדבר השגת נשק מארה"ב. לדעתו לא פנינו כראוי לאמריקא. לדבריו יש לנו גבול של 1000 קילומטר, לפיו הסכם שביתת נשק נוכל להחזיק שש חטיבות, והם בעצמם יוכלו להעריך כמה נשק נחוץ להתגוננות בתנאים אלה. ריילי התיאש מכיסוי הסכם ישראל-מצרים. הצבא המצרי אמנם רוצה הסכם (מפחדים ממכה) אבל אינם מעיזים להביע דעה בפני המלך. המלך, שר החוץ הם בעד מלחמה, וראש הממשלה שבוי בידיהם ובידי המופתי. אנשי השלום אינם מעיזים להלחם על דעתם. ולכן סבור ריילי שיש לגמור קודם עם עבדאלה, אם כי זה בתחילה יביא מתיחות, אבל במשך הזמן ימריץ מצרים לעשות שלום.