יומנים > יומן - מלא 20/03/1965

{0200-81} 20.3.65, שבת בא הלל. מה יהיה? בלעדי עלולים להתפורר. אמרתי לו שאיני יכול לשנחח עם כל חבר לחוד. ואמרו לי שרוצים קבוצת חברים לבוא אלי. הלל חושש שבפני הרבה חברים לא תוגד כל האמת. הוא היה מדוכא מסירובי לדון אתו ביחידות. - ברבע לפני 11 בא אצלי הנס אולריך Kempski (שאלתיו אם זה שם פולני? אמר שמוצאו בדור שלישי או רביעי מפולניה והוא מתגאה בכך). בא-כוח דיוולט. היה בשנת 1957 בסין. אין מלחמות פנימיות, אין רעב, על חינוך מוציאים יותר מאשר על צבא. היה שלושה שבועות במצרים. יש הטבה במצבהכלכלי, לא כמו בסין. יש פה משבר, והוא מודאג מאוד. כולס שמחו להחלטת הכנסת, אם כי דברי רוה"מ פגעו בכבודם. עכשיו יש סכנה שהכל יתערער. אמרתי לו - איני עכשיו בשלטון, ואיני מתערב בעניני הממשלה, אבל איני חסר תקווה שהדברים יסתדרו מתוך רצון טוב של שני הצדדים. - כלום אני סבור שבון צריכה להכנע בכל? - עניתי שאיני רשאי לחוות דעה, ואיני מדבר בשם איש, אבל אני מקווה שהשכל הישר יתגבר. אמרתי לו שאיני רואה ביחסים בינינו ובין גרמניה ניגוד בין הרגש והשכל, אלא עתיד מול עבר. טבעי שלא נשכח מה שעוללו הנאצים. אבל משטרם אינו עוד ולא יוכל לשוב, אם כי סיפרתי לו כי בהיות פה ביתם לפני 12 שנה שאלתיו (נפגשנו אז בשדה בוקר) אם יש סכנה שהנאציסם יחזור לגרמניה, והוא ענה שאינו יכל עדיין להבטיח שלא. אבל מאז נשתנו הדברים - גם בפנים גרמניה וגם בעולם. המאה הי"ט לגבי ארצות אירופה (צרפת של נפוליון, אנגליה של אימפריה עולמית, וגרמניה של חלום כיבוש העולם) חלפה ללא שוב. פנינו לעתיד וגרמניה היא אחרת, היא {0200-82} ארץ חשובה, ויחסינו אתה הם נורמליים. אין זו שכחת העבר, אלא ידיעה שהעבר חלף ואין להחזירו, אין גם להחיות ששת המיליונים שנשמדו. דיברנו גם על המצב העולמי - על אפשרות איחוד אירופה. הוא מאמין באיחוד זה. גם הוא אומר שאין אפשרות של איחוד הגרמניות,אלא אם ישתנה המצב ברוסיה באופן קריטי. היה מאוד מדוכא מסכנת משבר חדש בין ישראל וגרמניה. נתתי לקמפסקי לקרא פרק יח' של יחזקאל בגרמנית. אחריו באה אצלי אלמנת נמיר. סיפרה לי פרטים על מותו, היה לו סרטן במקום נעלם. פתאום כשבא הביתה בצהרים היה חוור ועייף, היה שטף דם, הרופא לא ידע היכן והסיבה, לוקח בערב לבית החולים. התקשו בניתוח, כי לא ידעו סיבת שסף הדם ומקומו. אילצו אותה לשוב לביתה ולשוב בשלוש אה"צ, אולם בשתים הודיעו לה שהוא מת. היא באה לחקור בארחיב של ויצמן והארכיב הציוני. יש בשניהם הרבה מכתבים מנמיר. היתה גם אצל שרת שיש לו מכתב מנמיר. שאלתי על שלומו של שרת. בדיבור זמן רב היה נורמלי, ישב על כסא, אבל כעבור חמשים דקה נעשה חוור ולא יכול עוד לדבר. היא הזכירה לו הטיסה המשותפת עם נמיר לצ'קרס ב1931-. אמרתי לה שהיא טועה: לא מפה נסעתי לצ'קרס, אלא משויץ. מהקונגרס הציוני, ורק בלונדון נצטרף אלי נמיר ונסענו יחד לראות את מקדונלד. היא אמרה לי שכנראה הטיסה המשותפת היתה בפעם אחרת, כי היא זוכרת שנמיר סיפר לה על הטיסה שנתקלה בםערה והיה טלטול אבל הוא ואני לא נבהלנו. לא זכרתי טיסה זו. היא כותבת שני ספרים על נמיר: ביוגרפיה מימי ילדותו עד מותו, ואוסף דבריו. יש לנמיר אחות חיה, בת 81, ממנה היא מקבלת ידיעות על ילדותו.