יומנים > יומן - מלא 20/07/1937

{P001} {0138-35} 20.7.37 הבוקר גמרנו ניסוח המכתב לא.ג. דברי א.ג. נמסרו במכתב "במיעוט הדמות" במכוון. - כפי שנדרשנו ע"י וורבורג נתקיימה התיעצות עם ד' אביגדור וליאנל כהן במשרדנו. נשתתפו גם נחבומיסקי ופ.ר. ד' אביגדור וכהן הודיעו גלויות שהם מתנגדים למדינה יהודית, והיו בוחרים בעליה מוגדלת מוסכמת ע"י יהודים וערבים - ובלבד שישאר המשט המנדטורי. נתנו להם האינפורמציה הנכונה על המו"מ עם הערביס. שניהם בסכימו לתשובתו הטלגרפת של חיים לוורבורג. חיים הודיע להם שהוא מצדד במדינה יהודית, ואם יסכים עם הערבי להשארת המנדט - הרי זה רק בתנאי שתהיה עליה כזו אשר תהפוך כל הארץ למדינה יהודי המסיבה בכללה היתה טובה מאוד, יש הבדל גם בין לא-ציונים הגונים ובעלי-תרבות ובי לא-ציונים אמריקנים. - - - עד שתים שיחה ארוכה עם הכסטר. דעתו לא נוחה ממכתבו של קרפ ומכל התנהגותו אבל קר הוא אפס, וורבורג אינו הולך אחריו או מושפע ממנו. ו-ג קשור לארץ, אבל אינו רוצה להיות "אופן חמשי" בלי פריטי לא יבוא לצוריך והסוכנות תהרס. שאלתיו אם זוהי התנהגות הוגנת לדבר באולטימטום - ובשעה חמורה כזו. התנצל שהבליגו הרבה שנים. לפני צריך עמד הענין להתפקע - אולם משבר המועצה המחוק מנעה את הקרע. יותר אינם יכלים. אמרתי לו: אני מוכן לעשות כל אשר בכוחי למען קיים את הסוכנות המורחבת, אבל הדבר שהוא דורש ממנו איני יכל לעשות. אילו אפילו הייתי משוכנע שיש לחדש הפיפטי-פיפטי לא הייתי מסכים בשום אופן להטיל זאת על מפגלתי בלחץ של איומי התפטרות. כי אני פ דרך כזו, לא עשיתי זאת גם בשעת הוויכוח על "ההסכם" ולא אעשה זאת אף פעם. אם אני מנסה להשפיע על חברי בכוח - הסברה והוכחה - לא אהיה ישר עם עצמי ועם חברי אם לא אהיה מוכן לקבל דעת חברי, אם הרוב מתנגד לדעתי. בענין זה עוד יותר קשה לי לעשות מה שהוא דורש - מכיון שאני בעצמי שולל את הפיפטי-פיפטי, כשהסכמנו לעקרון {0138-36} פיפטי-פיפטי חשבנו שהסוכנות המורחבת תכלול את כל העם היהודי. סוכנות זו נכשלה ואיננה. יש רק קבוצה קטנה של קוטבלים חשובים ובעלי השפעה, אבל לא יתכן שהם יהיו שקולים כנגד כל ההסתדרות הציונית, שהיא למעשה העם העברי. הכסטר הציע אלטרנטיבה שניה: הסכם על ההרכב, בתנאי שמהציונים יהיו שבעה (אבל לא רוטנשטרייך) שיוסכמו על ידי הלא ציונים, ומהלא ציונים יהיו שבעה שיוסכמו ע"י הציונים, ובהסכם כללי יבחר גם רופין כחבר החמשה עשר, שבעה הלא-ציונים יהיו: יוליוס סימון, פתר, מגנס, ארנסט כהן, סמילנסקי, הכסטר וסנטור. אמרתי לו - זוהי הצעה של פיפטי-פיפטי למעשה. כאכספרט של התנועה הציונית אני יכל להגיד לו שאין כל אפשרות שהקונגרס הציוני יקבל זאת. מלבד אולי חלק של א' ושל ב' ואולי אחדים מקרב הפועלים - יתנגד לכך הרוב המכריע של הקונגרס. אני בעצמי אתנגד בכל תוקף שהלא-ציונים יוכלו להכריע בשאלות פוליטיות. ידידינו הלא ציונים צריכים לראות עצמם כבבית-הלורדים, ואת השאלות המדיניות כחוקים פיננסיים בפרלמנט האנגלי, שבאופן אבטומטי מתאשרים בבית הלורדים. השאלות הפוליטיות ברגע זה מכריעות. הציונים מחולקים בשאלת החלוקה. אבל כל התנועה הציונ מאוחדת בדבר אחד: בשאיפה למדינה יהודית. חלק מהלא-ציונים מתנגדים לכך.יש להם הרשות הכלאה לדעתם, אבל זוהי דעת יחידים הסותרת את שאיפתו ההיסטורית של העם היהודי, והציונות היא תנועת העם, ודעת העם תקום. להלכה יובא כל ענין למועצת הסוכנות , אבל אין להעלות על הדעת שהחלטת הקונגרס בשאלה פוליטית תדחה או תשונה ע"י המועצה, אם יתגלה ניגוד כזה בין הקונגרס ובין המועצה יש רק שני דברים: א) או שהלא-ציונים יקבלו דעת הקונגרס, ב) או שהסוכנות המורחבת תפורק. הכסטר אמר: איני מסכים לכך, אבל הוא רואה שדיברתי אליו ביושר-לב, ויבריק לוורבורג. אמרתי לו - אל תעשה שום צעד נמבר שיביא לידי קרע. נמשיך הבירור מחר, כשיהיה לנו יותר זמן. {0138-37} - בשלש אה"צ נפתח הוויכוח בבית הלורדים. הבית, שלא כרגיל, היה מלא. פתח סנל בנאום לא חשוב, וענה לו לורד פיל - אף הוא בנאום לא חשוב. שני נאומים שבאו אחר הרתיחו אותי: לורד דופרין (סגנו של א.ג. במשרד המושבות, הסביר במצח-נחושה שבשא העליה קיבלה הממשלה את מסקנות הועדה וקבעה מכסימום פוליטי של 8000 לשמונה חדשים הנאמר שקר מחוצף זה מתוך אידיוטיות - או התעללות ר'שע? כיצד שכח ברנש זה שהעולם כולו קרא את הדו"ח ושם מוצע ההיפך ממש? אולם עלה עליו סמואל "שלנו". הגבלת העליה, מיעוט יהודי של 40%, הכנסת א"י לפדרצ ערבית - וכמובן הגנה על המופתי שלו. אנו חוקרים ומחפשים את שורש הרע של המשטר המנדטורי במשך שבע עשרה השנים האחרונות. הפעם שמעתי את "שורש הרע" בכבודו ובעצמ מעטה קלון על שם יהודי מכובד. - והזקן מקנטרבורי עמד בדיבורו - וקידש את שם אנגליה - כאשר סמואל חילל שם ישראל הגין על ירושלם היהודית. את דברי מלצט לא שמעתי - המחנף היה לאין-נשוא, ועזבתי את הבית בטרם גמר הארציבי את נאומו. בפי מסרה לי שבקבינט יש רוגז רב על א.ג. שפקד לאסור את המופתי בלי ידיעת חבריו. הרוגז גדל ביחוד לאחר ש"הילד" איננו.