יומנים > יומן - מלא 21/04/1933

{P001} {0112-68} קובנו, 21.4.33 יום ו' אמש באתי הנה, ובידי עכשיו להוסיף לכם כמה פרטים על הענינים בפולין. למחרת בואי לוורשו (11.4.33) הזמנתי את מרכז ההתאחדות לשיחה. רציתי לברר לפני גשתי לעבודה אם אפשר להפסיק את המלחמה הפנימית, שבגליונות האחרונים של "פאלק און לאנד" קבלה צורה מגונה מאוד. באו לווינסון, טצה, אייגס וביילופולסקי. לוי לא הספיק להגיע מלודז. ישבנו מ11- בערב עד 3 בלילה. אמרתי להם שאיני רוצה לדבר עכשיו על איחוד - לזה אגיע למחרת יום הבחירות, - עכשיו יש לדבר על חזית משותפת במלחמת הבחירות. טצה הודיע שאין לדבר על הליכה משותפת כל זמן שלא הפסק המלחמה הפנימית בשטחים אחרים. חלוץ, ליגה, ועדת שקל. לווינסון תמך בטצה. לדבריו נוצרו יחסים כאלה בין ההתאחדוח ובין פוע"צ המונעים כל פעולה משותפת, והוא דרש משום כך יחס לוילי ושוה ממ.פ.אי. לשני הצדדים. - לאחר ששמעתי כל הטענות הודעתי להם שלפני שובי מלטביה לא אוכל להכנס בבירורים עם שני הצדדים, ואני דורש מפני כך שביתת נשק לחודש ימים, מתיחת קו על העבר, ובעוד חדש אברר כל הטענות ויוחלט אז על קו הפעולה. טצה ולווינסון הודיעו שיסכימו לכך בשלשה תנאים: א) שתוף ההתאחדות בנשיאות ועדת השקלים, ב) אי התערבות אחרים בבחירת ב"כ ההתאחדות (זה היה מכוון כנגד אי רצון פוע"צ והשה"צ שטצה יהיה ב"כ ההתאחדות במשרד האר"י), ג) ההחלטות בגוש א"י העובדת מתקבלות רק פה אחד, במקרה של אי הסכמה תצביע ההתאחדות ברצונה. לסעיף אחרון זה {0112-69} התנגדתי ודרשתי שצירי א"י העובדת במשרד האר"י ובוועדת השקלים יצביעו כחטיבה אחת. הבטיחו לתת תשובה למחר. למחרת נפגשתי עם מרכז פוע"צ. לאחר בירור הפעולה לקונגרס הצגתי שאלת היחסים עם ההתאחדות. גם פה כמובן היו טענות. ביחוד גדלה ההתמרמרות על פאלק און לאנד שתקף את "המרכסיסט לוקר". דרשתי מהם שיקבלו שני התנאים הראשונים של ההתאחדות - והסכימו. בישיבה עם מרכז הפועל מסרו לי שבשמונים ערים יש כבר סניפים מאושרים ע"י הממשלה. מלבד זה נצטרפו להפועל 20 סניפים מאושרים שנתקיימו קודם בשמות שונים. במאה סניפים אלה נמצאים כ6000- חברים רשומים, מלבד אלפים אחדים שטרם נרשמו. בוורשו יש 700 חבר (שבוורשו יש כוח להפועל ראיתי באספה הפומבית שלי שהביתר"ים ניסו לפוצץ). הפועל עומד בקשר עם עוד 70 סניפים שטרם נתאשרו. תגבורת הפועל תביא בלי ספק להחלשת בית"ר, ויש צורך שיבוא חבר "הפועל" מהארץ. {0112-70} [21 אפריל (המשך) - 27 אפריל 1933 ] {0112-71} קובנו, 21.4.33 (המשך) יתנהל מו"מ בין הפועל ובין השה"צ על הצטרפותם להפועל. הם עד עכשיו במכבי. השה"צ דורש זכוה תעמולה בהפועל על הצטרפות הפועל למכבי. דרשתי מהחברים שיסכימו לכך. היתה לי ישיבה עם מרכז החלוץ - אבל לאחר פגישת השליחים אין צורך לעמוד עליה, כי הדברים נתבררו בפגישה ביתר פירוט. בערב באו אצלי טצה וביילופולסקי ומסרו לי שההכרעה נמסרה ללוי מלודז. דעת החברים בוורשו - להפסיק המלחמה, אולם מתנגדים להצבעה כחטיבה אחת, אם כי יתאמצו מצדם להצביע תמיד יחד עם כל אגף העבודה. הודעתי שבשום אופן לא אסכים לדבר זה. בא לוי, ואחרי שיחה ממושכת הסכים לדרישתי. ביום ה', 13.4.33, יצאתי למלווה לכינוס גלילי של הליגה כל העיירה היתה ברחוב. ה"אדומים" זרקו אבנים בעברי. אני אמנם לא הרגשתי בזה - ורק לאח"כ נודע לי הדבר. החברים סיפרו לי שהקומוניסטים פנו עוד לפני זה ל"ברית" על "פעולה משותפת". לכינוס באו כאלף חברים מהעיירות הסמוכות. רבים באו ברגל.מלבד האספה בליגה היו {0112-72} לי באותו יום אספות עם פוע"צ, השה"צ וקבוץ החלוץ. בערב - אספה פומביתבטיאטרון המקומי, חששו להפרעות - אבל הכל עבר בסדר ובשקט. תנועתנו שלטת בעיירה. גם העתון המקומי בידינו. בלילה בשעה ארבע יצאתי לבייליסטוק. לאספה הפומבית בא קהל עצום. למחרת, ביום השבת, התחכמו לסדר לי 5 אספות, ובשעה אחת בלילה סחבו אותי לבנקט - עד 3 לפנות בוקר. בשבע בבוקר חזרתי לוורשו - חסר אונים. בשביעי של פסח יצאתי ללודז. ומיד נתקלתי במתיחות שבין המפלגות שלנו. היה סכסוך מי יפתח - לוי או לוין.... לוי וויתר - אינצידנט שני באספת הנוער באולם גורדוניה: דגלים... אנשי גורדוניה עמדו עם דגליהם על הבמה, ואנשי הפרייהייט רעשו - אין דגל אדום. אחד מהם צעק "מיר וועלען אויפרייסען די פארזאמלונג"... הרושם שהיה לי בכל שלושת המקומות - מלווה, בייליסטוק, לודז - שמחננו גדול ורב, השפעתנו רחבה, יש לנו תנועה גדולה ופריפריה רחבה, אבל חסר ליכוד וחסרה מנהיגות והדרכה מספיקה. אין לי כל ספק שאנו הכוח הכי גדול ביהדות הפולנית - חזקים מכל שאר המפלגות הציוניות ומכל שאר מפלגות הפועלים. "ארצנו גדולה ורחבה - אבל סדר אין בה". {0112-73} ההפרעה שחכיתי לה כל הזמן מצד הרוויזיוניסטים - באה סוף סוף בוורשו, בשמיני של פסח. עוד לפני בואי לטיאטרון נזרקו שתי פצצות-סרחון. אווררו את האולם, וכשבאתי היה הכל בסדר. הטיאטרון היה מלא וצפוף, ושני היציעים חישבו להישבר. כשעה דברתי - בשקט גמור. כשגמרתי הפרק בשאלת העליה ועברתי לשאלת יחסי העבודה וההון בארץ נפלה "הפצצה". אמרתי: מלחמת הבחירות הקדימה הפעם, והיא נמשכת כבר כשנה, והחלה בהסתה ושסוי נגד פועלי א"י. בראש השסוי עומד מניק שאמביצית חייו היא להיות דיקטטור ההסת' הציונית, ונראה לו שרק הפועלים עומדים לו למכשול והוא רוצה להנקם בהם כמלך הפרסי האווילי, אשר לאחר תבוסתו במלחמת-הים נגד היוונים ציווה ליסר את הגלים בשבטים, מבלי שעלה על דעתו שרק האימפוטנץ שלו גרם לכשלונו". כשגמרתי משפט זה נפל לרגלי דבר כבד ומכנסי כוסו באבק צהוב. באולם קמה מהומה. גוטליב מההיינט קם וברח. חשבו שנזרקה פצצה - אולם זו היתה רק קופת-פח מלאה אבק חול ולבנים. הקופסא נזרקה מעל היציע ע"י חברת בית"ר, סטודנטית צעירה, והיתה מכוונת לראשי - וטוב שהחטיאה את המטרה. הבחורה נאסרה. המשכתי מיד את הרצאתי - ובאולם קם שקט, והאספה נגמרה בסדר גמור. רק לאחר שיצאנו פרצה ברחוב תגרת ידים בין אנשי בית"ר ו"האדומים" מצד אחד, ובין חברינו מצד שני. אבל כוחנו בוורשו גדול, ובחורינו "עמדו בשער". - מהפגישה של השליחים למחרת שלחתי לכם פרוטוקול {0112-74} מפורט. אתמול בבוקר יצאתי לקובנו. ועכשיו על ענינים אחדים: א) תכנית-פעולה. המון החברים רואה במלחמת הבחירות קודם כל מלחמה ברוויזיוניזם. אני רואה סכנה גדולה בדבר זה. מלחמת הבחירות צריכה לשמש לנו הזדמנות של פעולה חינוכית המונית. הערות בצבור עכשיו גדולה מאוד, ותלך ותגדל. נבוא במגע עם המונים רחבים, ויש לזיין את חברינו בנשק חינוכי קונסטרוקטיבי. בפגישת השליחים עמדתי במיוחד על ענין זה. בהרצאותי הפומביות לא הזכרתי אף פעם את הרוויז- יוניסטים - אם כי הקהל מבין את מי אני מתווכח. עלינו לכוון את מחשבת חברינו ומחשבת הצבור הרחב לקראת צרכי הציונות ואפשרויותיה בשעה זו. ואני עומד בכל תוקף על החשת עבוד המצע, שצריך להכיל תכנית התישבות רחבה, פעולה פיננסית, עליה חלוצית ועממית רחבה, עמדה כלפי הסוכנות המורחבת, עזרה ליהדות גרמניה, פעולה עממית גדולה לגאולת הקרקע, עזרה מאורגנת לליקווידציה של ההון בגולה לכל אלה שרוצים להעביר רכושם לארץ, מלחמה פוליטית לשנוי חוקי העליה והרחבת מדותיה, ביצור ההסתדרות הציונית, האחדתה והגברת משמעתה, כוחה הפוליטי, חינוך הנוער וההמונים לקראת א"י, עמדה כלפי המשטר הפוליטי בארץ, יחסים עם השכנים, עבר הירדן. יחסנו להון הפרטי, הסכמי עבודה כיסוד ליחסי עבודה, מלחמה מוגברת לעבודה עברית - אחדות הפועלים בארץ ואחדות התנועה החלוצית במסגרת רחבה שתאפשר לכל הזרמים בציונות פעולת הכשרה {0112-75} משותפת. ציון ההפסדים והסכנות הכרוכים בפילוג מחנה העובדים, - (ציון הסכנות הפוליטיות שבאונטיורות הרוויזיוניסטיות - זה צריך עיון, אם להכניס או לא ), חיזוק כנסת ישראל. אל יעשה הדבר ברגע האחרון. למצע אין ערך בשביל הבחירות עצמן. חשיבותו היא רק בשביל ההסברה והתעמולה ואני מצטער שעדיין אינו מוכן. ב) כסף. כבר כתבתי לכם שהכרחי מינימום של 500 לא"י לשקלים ולתעמולה. בכל הישיבות והפגישות תבעתי מהחברים שיקנו בעצמם שקלים, ושאף פרוטה לא תנתן. אולם חברי הקבוצים (ובפולין הקונגרסאית בלבד הם מונים 6000 איש) וגם רבים בסניפים ובנוער לא יוכלו להוציא 1,20 זהוב. במקרים רבים יהיה עכשיו לשלם בעד כל השקל, במקרים רבים - חלק. כל זה יעשה ברגע האחרון - אבל הכרחי שנהיה מובטחים. נחוצים גם אמצעים לתעמולה. העתונות בפולין היא כולה רוויזיוניסטית. אפילו ההיינט שהוא כביכול נגד ז'בוט. תומך בכל כוחו בגרוסמן, מנוול לא קטן מז'בוט, ובמובנים רבים - עוד גרוע ממנו. נצטרך להוציא מגילות עפות, גליונות, שבועונים ביודית ובפולנית, כרוזים וכו'. נצטרך לשלוח הרבה שליחים. הבקורים בעירות מכריעים. וכל זה דורש אמצעים. ג) מכתבים מהארץ מחברי ההסתדרות, זוהי דרישה כללית. מצורף מכתב מדנציג בענין זה. דבר זה כבר הוסכם בארץ. {0112-76} ד) בקורי ארלזרוב ורובשוב - זה הכרחי. ארלזרוב יופיע במרכזי פולין, צ'חיה, ווינה, רומניה. להופעתו יהיה ערך פוליטי רב. רובשוב - במצב ההתעוררות הגדולה - יכבוש את ההמונים. ה) מחלקת עתונות בארץ להמצאת ידיעות שיטתיות מכל הנעשה בארץ לכל העתונים היהודים. ו) שליחים לארצות הבלקנים ולרומניה. מדברי משי תעמדו על המצב בארץזו. אם לא יבואשליח מיוחד - חוששני שלא תעשה כל פעולה. פיינשטיין צריך לצאת מיד. לבלקנים צריך ללכת חבר ספרדי: בבולגריה, יוגוסלוויה וסלוניקי יש לנו עכשיו משען חשוב, ואם נפעול נוכל לכבוש רוב. החלוץ דורש שיצא שליח מיוחד לצרפת להשיג כסף לעליה. אילו היה דוב יכל ללכת היה מצליח. המצב הוא חמור. תשאלו גם בעצת וויצמן. שלום ד.ב.ג.