יומנים > יומן - מלא 24/07/1957

{P001} {0158-125} 24.7.57, יום ד' בא אצלי יעקב פט. היהודים באמריקה עכשיו טובים מאשר היו לפני עשר שנים. לפורוורטט יש עכשיו 100.000 קוראים, מקודם היו לו 160.000. לטאג יש 70.000. ספר באידיש נמכר מכסימום באלף אכסמפליארים, אבל הקוראים הם רק מבני 40 ומעלה. יש עוד לדבריו 600.000 פועלים יהודים רובם אמנם בחייטות, אבל חדרו גם למקצועות אחרים. בוויכוח שלגולדמן אתי - דעתו כדעתי. יהודי אמריקא הם רק עוזרים, ואין חשש שבגלל שם זה לא יעזרו. שוחח כאן עם סופרים עברים: עגנון, הזז, ש. צמח, י. קופמן ועוד. יעצתיו לדבר גם עם צעירים. הוציא פעם ספר שיחות עם סופרים יהודים, רוצה להוסיף ספר שני - שיחות עם סופרים עברים. מבקש שיחה גם אתי. אמרתי לו כי לפני 14-12 באבגוסט לא אוכל להיפנות. גולדה שאלה אותי אמש אם אפשר להסכים ואפגש עם רה״ם בסודן בחו״ל. אמרתי שנציע לבוא ארצה, אבל לא כתנאי בל יעבור. בכלל יש לי אפונה מועטת בקשירת יתסיס ממשיים, כי מסופקני אם איזה שליט ערבי יעיז לעמוד נגד דעת הקהל הערבית הגלויה, אבל אסור לנו להימנע מכל נסיון של התקרבות. - ד.צ. רוטשטיין מתלמידיו של חזון-איש ועוסק חינוך ילדים ברמלה - מתלמידי המיסיון וילדי הרחוב - הביא לי שני ספרי אגרות של חזון-איש וביקש ממני לקרוא אגרת קנז. ואמנם יש באיגרת זו חומר ביוגרפי המעיד על טיבו של האיש "בהזדמנות זו רצוני להגיד לכת"ר כי כמעט כל מה שאני עושה אני אנוס ע"פ הדיבור. בהיותי שבור ורצוץ כל הימים ולא זכיתי לשום ענג מתענוגי החיים נוסף לכאבי הגוף ושבירתי כל הימים, הענג היחידי הוא לי לעשות רצון קוני ואין לי צער יותר גמור מכשלון בעון - - לזאת יש הצדקה לדרוש מזולתי {0158-126} לחדור מעט לאופי שלי ולדון לכף זכות, וכש"ר שאין מקום להקפדה - גמול איני דורש, ואת השלוה אני אווה, קש נדף של קטפות וכבד עלי בקורת בית הבדר". כמה אישים כאלה יש עוד בין אנשי הדת שלנו היום? - בצהרים בא אצלי רוקח, ראש סטא. הוא שבאו אצלו שני יהודים - פיסיקאי ומהנדס - ואומרים שהם יודעים להמתיק מי ים, באופן שאלף גלון יעלו 20 סנט. התהליך הוא ע"י אידוי. איך עשו החישוב? באופן מטמטי. היתכן לברר זאת בלי ניסוי אמפירי? איני יודע. דובר על כך עם ספיר ואשכול, ועם מץ ווינר. לדבריו בית חרושת להמתקת מים על פי שיטה זו יעלה רבע מיליון דולר. שאלתי אם שני הממציאים מוכנים לבוא הנה. הוא סבור שכן. לאחר שיקבלו פטנט בוושינגטון על המצאתם. - בבוקר קיבלתי שני מכתבים מרוזן: אחד בכתב ידו שנכתב בביתו והשני במכונת כתיבה לאחר שהגיע למשרדו וקרא את"הארץ". במכתב הראשון הוא מטיף לי Open mindedness כחובת בורר, במכתב השני הוא מציע לי להכחיש דברי אלמוגי שנתפרסמו ב"הארץ" כאילו כבר התחייבתי על מסקנות נמיר ובעית הפיטורין. עניתי לו כי איני בורר, ואגש לשאלה ב"ראש פתוח" אם שני הצדדים יטילו עלי הסידור, אבל בשני דברים יש לי דעה ברורה: 1) בחיוב מסקנות נמיר, 2) בשאלת הפטורין המוסכמת בין ההסתדרות והתאחדות בעלי התעשיה. שלחתי העתק המכתב מיד למולר (כי לדעתי אין מולר קשור בהתחייבות שנתן לי ביום 18 לח"ז). אה"צ נתקיימה ישיבת חברינו לדון על ענינים שוטפים, ואשכול הראני מכתב ממולר שבו הוא מספר כי אלמוגי מתפאר שקיבל ממני הבטחות על שני {0158-127} הצדדים הנ"ל. טלפנתי מיד למולר ושאלתיו אם קיבל העתק מכתבי לרוזן - ענה בחיוב. אמרתי לו: אתה חפשי מהתחייבותך, אולם אם אתה רוצה בכל זאת להטיל עלי הסדר הסכסוך עליך להודיע לי זאת עד 9 בערב. הבטיח לנסוע מיד לת"א ולהתיעץ עם חבריו. - בשבע ירדתי לת"א, ובשמונה וחצי בערך הגיעו אלי מנדל ושכטר וזליג - מועמד פועלי אתא והביאו מכתב התחייבות של פועלי אתא שיקיימו סידורי ומסקנותי, לפי הנוסח שקבעתי. אמרתי להם שאיני בטוח אם אטפל בדבר, כי שחררתי את מולר מהתחייבותו שנתן לי עוד לפני שבוע, ואני מחכה לתשובתו. בעודני מדבר - מצלצל אלי מולר (בדיוק בשעה תשע) ומודיע כי על יסוד שחרורו החליט הוא וחבריו לא להטיל עלי הסדר הסכסוך. אמרתי לו כי זוהי זכותו המלאה, אבל מחובתו להגיד שהם עשו משגה פטלי. הודעתי לשלושת חברי ועד הפועלים תשובת מולר, וחברתי מיד הודעה לעתונות ששודרה גם בקול ישראל בשעה 11 על הסתלקותי מההסדר.