יומנים > יומן - מלא 25/07/1929

{P001} {0080-51} י"ז בתמוז 25 ביולי יום ה' היום היה היום המכריע - קבלת החלטות האיחוד. בועדה באנו לידי הסכם בכל השאלות העיקריות, מלבד חלוקי דעות לא חשובים בניסוח. התנגדנו להבעת צער על אי כניסת המפלגה המאוחדת לתוך ברית פוע"צ, אם כי לא הסכמתי לעמדת שאר חברינו שראו בהבעה זו איזה אסון מיוחד. התנגדנו גם להזכרת מצע וינה בהחלטה על מו"מ האיחוד עם ההתאחדות. אך כשלוקר הודיע שבלי זאת לא יוכל לקבל על עצמו חברות במשרד הברית - הודעתי שאני חוזר מהצבעתי. גם רמז הסכים לי בזה. והחלטנו להכניס את המצע הוינאי. אולם קבענו בועדה שמצע וינה מאפשר מפלגות עבריות בגולה, ושהועידה הבאה, שתצטרך לאשר מצע האיחוד עם ההתאחדות תוכל גם לאשר שנויים בהחלטות וינה. בפלנום התלקחה מלחמה ארכה בגלל סעיף הבעת הצער. הסעיף נפל. {0080-52} גם הנוסח המומתק של ניישטט נכשל. המשלחת הפולנית דרשה הפסקה והודיעה שהיא דורשת הצעה מחדש על הסעיף הבעת הצער בניסוחו של ניישטט. מבלי קבלת סעיף זה לא תוכל להצביע בעד ההחלטה המחייבת האיחוד בארץ. לנו היתה יותר חשובה הצבעה בעד האיחוד מאשר נגד הבעת הצער, ולאחר שהנוסח של ניישטט נתקבל - הצביעו את כל הסעיף המחייב איחוד בארץ ומאשר פעולות א"ה - פה אחד, על ידי כל המשלחות, נתקבל סעיף עיקרי זה. הסעיף השני על האיחוד בחו"ל נתקבל אף הוא כמעט פה אחד, אך המפלגה הפולנית נמנעה מהצבעה. הצעתה לדחות סעיף זה - נדחתה ע"י כל שאר המשלחות פה אחד. נתלקחה שוב מלחמה בגלל הזכרת מצע וינה בהחלטה. רמז שאל אם הועידה הבאה תוכל לשנות החלטות וינה (שאלה לגמרי מיותרת כי התשובה מובנת מאליה) ואם מצע וינה מאפשר למעוט עברי במפלגה ליהפך לרוב. קפלנסקי השתמט מחשובה ברורה, אולם דוקא לוקר ענה בבהירות ובחריפות על שתי השאלות בחיוב. רייס שסע אותו, כשאמר שאם הרוב במפלגה הפולנית יהיה עברי - אין מי שיניא בעדה - בצווישענרוף: אז נוציא את המפלגה מהברית. לוקר ענה בלעג: מי זה יהיה המוציא? האמריקנים עמדו זמן רב על הצעתם שא"ה תעכב לזמן מה את האתור בארץ עד שיתברר גורל המו"מ ע"ד האחוד עם ההתאחדות, אולם לבסוף הסירו אח הצעתם כשבררנו להם, שאין לקשור את האיחוד בארץ באיחוד בגולה, אולם א"ה בעצמה תדון על השהית גמר האיחוד בארץ אם תראה שיש אפשרות להביא לידי גמר בזמן קרוב את האחוד בחו"ל, מה שלא נראה לנו ברגע זה לדבר אפשרי. הרע שבהחלטה - זהו הטון שלה. קרה ככפור; מורגש {0080-53} שנתקבלה רק מתוך אונס, בלי כל שמחה פנימית ובלי רצון אמתי. אולם לפי תכנה - הרי זהו המכסימום שאפשר היה לועידה זו לתת. לכל כך הרבה לא פלל איש מאתנו, ומובטחני שבארץ ישתוממו - בשמחה עמוקה - על החלטה מרחיקה לכת זו, שמלאה את כל מבוקשה של א"ה בשאלת האיחוד גם בארץ וגם בחו"ל.