יומנים > יומן - מלא 25/08/1923

{P001} {0001-14} י"ג אלול 25 אוגוסט על ספון ציצרון, בים השחור. הבחורים משוחחים את המלחים על הסדרים החדשים ועל ארגון העבודה. אחד המלחים, רוסי טפוסי, תמים, גלוי-לב, ישר, עינים מפיקות תבונה ורגש אנושי ממין זה שאינו נמצא בקרב עמי המערב כמעט, מספר על {0001-15} סדרי העבודה. "אנו מבינים שאם לא נמלא העבודה כהוגן נסבול רק אנו בעצמנו. אם פועל הרכבת, פועל בית החרושת, המלח, האכר לא יעבדו - נחרב. אם אחד המלחים לא יעשה עבודתו כראוי - יצטרך השני לעשותה. ונעיר לו באופן חברי. חבר, עליך למלא את חלקך בעבודה. את המתעצלים והמתרשלים אפשר גם לפטר, אבל רק בידיעת האגודה המקצועית. תיכף לאחר המהפכה היתה עזובה, רשלנות, בטלה. אך לאט לאט זה תוקן. רב הפועלים מבינים שהמשק, הרכוש הוא שלהם, ועליהם לשמור עליהם. יש משמעת בעבודה, לפעמים יותר מאשר מקודם. החברים בעצמם משגיחים אחד על השני". השאלה הגדולה - אולי המכרעת - עד כמה חדרה הכרה והבנה זו בקרב הרב הגדול של הפועלים. אם מלח זה הוא יוצא מן הכלל או טפוס מצוי? והנה נאומו של טרוצקי בועידה הרביעית של פועלי המתכת (16 יוני): [קטע בכתב יד ברוסית] בחוגים המנהיגים הרוסים ישנה כנראה ההכרה הברורה של הפרובלימה המרכזית. כמה דומה השאלה של רוסיה המתחדשת לשאלתנו אנו בארץ. ברם אצלנו יש עוד שאלת האמצעים, שבמדה ידועה ישנה {0001-16} גם ברוסיה. אולם לרוסיה יש עוד דבר קטן אחד: מדינה ושלטון וצבא אדום, בשעה שאנו מזוינים רק באידיאל ורצון. והשאלה היא אם נצליח אנו בכח האידיאל והרצון בלבד מה שאומרת רוסיה לעשות בכח המדינה והשלטון.