יומנים > יומן - מלא 25/11/1939

{P001} {0166-59} תל-אביב, 25.11.39 אתמול ב7:00- בבוקר הפלגתי מרודוס, ובשעה 9:30 נחתנו בחיפה. מי'וסף, שפגש אותי בתחנת האוירונים, שמעתי את המקרים מאחרונים שבארץ. שני הימים האלה הקדשתי לבירור המצב והדברים שקוו בארץ בזמן העדרי. התברר שהתשובות שנתן לי מ.מ. בלונדון לקוחות מהחומר שקבל מהארץ, כנראה משני מקורות, גם מהצבא וגם מהנציבות. התשובה היוושלמית היא יותר מקפת. מ.מ. בלונדון קבל רק את עיקרי הרבדים. מהארץ דאגו לתת חשובה מפורטת ומלאה על כל פרט ופרט בעצומות שהוגשו על ידינו בלונדון. "הכללי" מציין ב10- בנובמבר ש.ז. את התזכיר הסודי של ממשלת ארץ-ישראל לועדה המלכותית. בתזכיר זה ניתוח ברור של מצב הזיון של היהודים והערבים ב1936-. מניתוח זה יש להסיק כי לא היו ידיעות ברורות על נושא זה לא ל-סי.איי.די. ולא ל"אינטליג'נס" של הצבא. קיום הגנה אחת הסתדרותית ושניה רביזיוניסטית היה אמנם סוד גלוי שנים רבות, אולם פרטי האירגון אינם ידועים עד עכשיו, למרות הרפורטים המרובים של כל מיני סוכנים. מרפורטים אלה נראה, כי הארגון הוא על יסודות טריטוריאליים, וכי כל החברים מקבלים אימון צבאי מסוים ועלולים להיקרא למילוי תפקיד מזוין או בלתי מזוין בשעת הצורך. לגבי הכלים הבלתי חוקיים הידיעות הן שונות. הערכה הוגנת תהיה 1,500 עד 2,000 רובים, 8,000 עד 10,000 אקדחים מסוגים שונים ומספר גדול של רמונים. למרות כל האינפורמציה בשנים האחרונות זהו המקרה הראשון המשמש הוכחה מוחלטת על פעולות מאורגנות של ההגנה. טענת הסוכנות, כי השימוש בנשק הבלתי ידוע היה "ידוע במילואו" ( fully known) לקציני הצבא והמשטרה, היא איפוא "מיסטרפרזנטציה". הטענה על התנהגות טובה של ישובי עמק בית-שאן אין לה כל ערך, כי הנתפסים הם כולם ממקומות אחרים. הטענה שכוונת האנשים היתה הכנה להבטחת הגנת הישובים היהודיים או אימון לעזרה לצבא הבריטי לא הוכחה. סוג האימון שעברו האנשים היה בדיוק כזה, שאנו היינו נותנים אילו היינו מארגנים קורס לתרגילי שדה בשביל .N.C.O.S האופרציה הטקטית שעשו ברורה מן הדוקומנטים שנתפסו. השימוש בשולחן חול והפורמציה הצבאית שהיו מאורגנים בה בשעה שנתפסו, כל אלה מוכיחים שהתאמנו לצורך open warfare וסותר את הטענה שהתכוונו להגנת הישובים. {0166-60} כוח הנוטרים להגנת הישוב נמצא כל הזמן תחת בקורת המתבססת על מצב הבטחון בארץ. לפי שלטונות הצבא מספיק כוח זה למטרה. זה מוכח בעובדה שבמשך 18 החדשים האחרונים לא היו כל אינקורסיות של כנופיות ערביות לישובים יהודים. למעשה בשלושת החדשים האחרונים לא היו כל בקשות מצד ישובים יהודים לחיזוק הכוח. כאשר נרמז לישובים יהודים על הצורך בהפחתת מספר הרובים, לא בקשו ישובים אלה רשיונות לנשק הבלתי חוקי שלהם. מכאן אתה למד,שהיהודים חשבו את הנשק החוקי העומד לרשותם למספיק. אשר להנחה, כי האימון נעשה מתוך כוונה לשרות בצבא הבריטי, "it will פe appreciateu..." -הרי הקטע ממכתב הסוכנות מה27.9-, מ וכו', סותר אח הטענה. אין מקום לספק, שמטרת האירגון הצבאי הזה מבוססת על ההנחה, שאין לסמוך על בריטניה שתספק את הכוחות הדרושים להגנת הארץ; (2) על ההחלטה התקיפה הפנימית של היהודים לכבוש במוקדם או במאוחר את הארץ, ולהחזיק בה נגד כל כוח שהוא. אמנם אין מקום להניח, כי ברגע זה חושבים להשתמש בכוח צבאי זה נגד חיל המצב הנמצא כעת בארץ. הסכנה בקיום כוחות כאלה היא בשני כיוונים: (א) דבר קיום הכוחות ידוע לערבים ומשמש גורם מסעיר ומכביד על הרגעת הארץ; (ב) במקרה של זעזועים פנימיים כתוצאה מחוסר עבודה ורעב עלולים אלמנטים בלתי מרוצים להשתלט על הנשק ולהוות סכנה לארץ ולחיל המצב. לבסוף יש לציין שכל האנשים, מלבד אחד, שרתו פעם בכוחות הנוטרים וכו', זה מוכיח שההגנה ניצל כוחות אלה כמקום לימוד לאנשיה. הסוכנות אינה מערערת על מסקנות בית המשפט מבחינה חוקית. אין איפוא כל יסוד להסס לגבי אישור החיוב, אולם יש לשקול היטב את פסק הדין. מן העדות בבית הדין והעובדות האחרות הידועות דן "הכללי" בכובד ראש על כל הגורמים, גם על ענין הכוונה, ואינו מקבל את שתי ההנחות של (א) אימון לשרות בצבא ו-(ב) אימון להגנה על הישובים. הגיע למסקנה שהקבוצה היא חלק אינטגרלי מאירגון צבאי בארץ, שמטרתו היא בהחלט נגד האינטרסים של הבטחון בעתיד המידי והרחוק, אולם אין להניח שבאופן מיוחד נתכוונו הנתפסים לפגוע כרגע בערבים או בחיל המצב. על כן הגיע ה"כללי" להחלטה שיש לאשר החיוב ולהקטין את פסק-הדין. הוא יעשה זאת לפי מצפונו. הוא מקווה לתמיכה מלאה למסקנותיו וכן גם באמצעים שינקוט נגד ארגון מזוין זה. הוא יעשה מה שלפי דעתו הוא המינימום האפשרי, וישתדל לא להקשות בהתנהגותו על כל קו פעולה שתחליט עליו מ.ה.מ. בעתיד. {0166-61} תפיסת הבית"רים במשמר הירדן נראה לאנשי המקום להזדמנות חשובה לערער את מצבנו. כפי שאמר המפקר זו היא מכה קשה למפעלנו בארץ, אולם הדבר החמור ביותר זו היא המזימה החדשה של מ.מ. בדבר נמל תל-אביב. נראה שלא די לו בחיסול המפעל הציוני, אלא ידו נטויה גם על המפעל הישובי שלנו. הוא רוצה להרוס את הכיבושיםהקיימים, ביחוד לעקור כל גילוי של עצמאות יהודית בארץ וכל משען כוח יהודי. לא ברור באיזו צורה הוא עורר את השאלה, אבל מהתגובה של השלטונות פה ברור שהיזמה באה מלונדון, והכוונה היא לנצל את המצב הקשה שבו נמצא "אוצר מפעלי הים" להעביר את הנמל לרשות הממשלה, למען הביא אותו לידי חיסול ולהכריח את היהודים לשוב לנמל יפו. ב20- לחודש זה דנו על ענין זה במועצה האכסקוטיבית. נציב מחוז לידה הביע את דעתו, שהערבים יהיו מאושרים אם הממשלה תקנה את נמל תל-אביב. אפילו מפני יפו יסכימו לכך, אם גם אחרים מהם ינושלו מהעבודה על ידי היהודים. "אוצר מפעלי הים" פשט את הרגל, וקשה להשפיע על הסוחרים שישתמשו בנמל תל-אביב, היות והוא עולה יותר ביוקר והשרות אינו מניח את הרצון. מ.מ., שהוא בכל זאת פקח יותר מכמה מפקידיו, העיר שאין לבטוח בפשיטת רגל של איזה מפעל יהודי כל זמן שבמפעל זה יש אינטרס יהודי לאומי או פוליטי. נציב לוד הודה, שיתכן הדבר שהמפעל יתחכם איך שהוא להמשיך את קיומו, ביחוד אם ישיגו מאת הממשלה את ההנחות הדרושות, אבל אף על פי כך הוא סבור שהגורם הכלכלי יכריע לבסוף. הגזבר הסביר את דרישות "אוצר מפעלי הים": (א) שרותים חפשיים של הממשלה, (ב) חלק בתשלומים; כרגע הולכים תשלומים אלה כולם לממשלה. לפי הצעת הגזברות מיולי 1939 צריך "האוצר" לקבל את חצי התשלומים. נציב מחוז לוד העיר, שכרגע הספנות בנמל יפו היא בידי קואופרטיב, ואם הממשלה תקבל לרשותה את השרות ותכניס לשם חלק של פועלים יהודים, תעביד הממשלה את רוב הספנים העובדים עכשיו. ואם כי אחדים מהם יפולקו מהעבודה, הוא סבור שתנאיהם לא יורעו, מפני שעכשיו יש להם עבודה. ולדעתו שעה זו היא כשרה בשביל השינוי. {0166-62} הוא גם אמר שבנין כביש בין תל-אביב ונמל יפו יהיה פופולרי גם בקרב היהודים וגם בקרב הערבים, אם כי אף אחד מהם לא יודע על כך בפומבי. הוא העיר, שאם כי שאלת הגבולין בין יפו ותל-אביב היא שאלה מיוחדת, הרי בנין הכביש והדיון בשני הנמלים יכול לשמש שעת-כושר לפתרון שאלת הגבולין. היועץ הכלכלי העיר, שאם יש קושי במציאת סכום כסף בשביל רכישת הנמל של תל-אביב, הרי רצוי לכל הפחות לגשת מיד לבנין כביש וחוף. זה יקל קצת על חוסר העבודה ו"באותו זמן דבר זה יעזור להריגת נמל חל-אביב". מ.מ. הביע ספק אם מ.ה.מ. תמציא את הכסף לכביש מבלי שכל התכנית תוצא לפועל, אולם הוא סבור שאפשר להציע למשרד המושבות שאם יש סיכוי להשגת הכספים הדרושים לתכנית כולה, רצוי שיתחילו בבנין הכביש. מ.מ. הוסיף שיש להוסיף לאגרה ללונדון הערה, שבמקרה שהסכומים הדרושים יימצאו והנמל יירכש על ידי הממשלה, ופעולה זו בלי ספק תתקל בבקורת יהודית רבה, הרי זו תהיה שעת הכושר לגשח לרביזיה של הגבולין בין תל-אביב ויפו. הוא קבע שהאגרת ללונדון תכתב בסון של אפתעה נעימה או יותר נכון של תענוג מופתע (s risadpleasure) האגרת תביע הסכם, שמתוך מבט מרחיק ראות יש לסגור את נמל תל-אביב. אם הכסף לא יימצא, יהיה צורך לחזור להצעות של משרד המושבות מחודש יולי. אם הכסף יימצא, אפשר יהיה או להציע ל"אוצר מפעלי הים" את ההנחות הדרושות מהם, מתוך ההנחה ש"אוצר מפעלי הים" יפשוט בכל זאת את הרגל, או לקנות את המפעל מיד. זו היא שאלה תכסיסית. רצוי לא להחפז ביותר, מפני שיותר קשה יהיה לחוגים יהודים לפברק מחאות פוליטיות נגד הממשלה, אם "אוצר מפעלי הים" ייכשל גם לאחר ההנחוה שהממשלה תציע לו. הדרך הרצויה ביותר אולי היא להציע ל"אוצר" את הברירה או הנחות כספיות או קניה מיד על ידי הממשלה. באגרת ללונדון יהיה גם רמז על דבר הכנסת סבלים מתל-אביב לנמל יפו. {166-63} יש גם שביב אור, אם כי איני בטוח שיש בכוחו להבקיע את הערפל. מיניסטריון החוץ כנראה מעיין בשאלה אם להכריז או באיזה אופן שהוא אחר להתחייב על פדרציה ערבית, וכנראה נשאלו שליחיו במזרח לחוות דעה אם דבר זה רצוי. נמצא בין השליחים האלה גם אדם הרואה את הדברים לאשורם, אולי מפני שהוא חי בסוריה. הוא קובע כי ההנחה שפתרון השאלה הארצישראלית יביא לידי חיזוק הידידות בין העולם הערבי והממשלה הבריטית אין לה יסוד. אם תפתר שאלה זו ימצאו הערבים טענות אחרות ותביעות אחרות להתגדר בהן, ועם סיפוק כל תביעה תתגלה תביעה חדשה, וכאשר תסופקנה כל The door will be ( התביעות האפשריות תנעל הדלת בפני הבריטיים בכוח ( slammed in our face האיש מנתח את מכנת העולם הערבי וקובע כי ההנחה שהלשון מספיקה לאחד את כולם, אין לה יסוד. העולם הערבי מפורד ומפולג לגזעים, כיתות ואינטרסים סותרים אחד את השני. די לבחון את המצב בסוריה בלבד להגיע למסקנה זו. הערבי לפי מהותו אינו מסוגל להכרה ולעצמאות לאומית. הלויאליות של הערבי היא קודם כל למשפחה, אחר כך לשבט. ללויאליות רחבה יותר עוד לא הגיע. הנסיון היחיד של בריטניה לפיתוח עצמאות ערבית במזרח היה בעיראק, והנסיון - לדעת הכל - נכשל. אין הוכחה טובה לכך מהמצב הפנימי השורר כיום בעיראק. לא צודקים אלה הטוענים נגד צרפת ומאשימים אותה בעקשנות נוחיות לגבי שאלת הפדרציה או אחדות הערבים, ורואים בזה צרות עין וקנאה, אולם בדיקה מעמיקה יותר תוכיח, כי אין להאשמה זו כל יסוד. שואלים: איזה אינטרסים יש לצרפתים במזרח. אותה השאלה יכולים הצרפתים לשאול לגבי האנגלים. למעשה האינטרסים הם אידנטיים. האנגלים מעונינים בנפט, בתחבורה וכו'. הצרפתים אף הם מעוניינים בנפט, ביחוד לאחר גילויי הנפט החדשים בסוריה הצפונית, ובתחבורה להודו-סין. אם לדבר על קיפוח, הרי קופחו הצרפתים בשעת קביעת הגבולות יותר מאחרים. הגיעה השעה לקביעת מדיניות משותפת בריטית-צרפתית ולהגמל מהדמיונות והאשליות בדבר פדרציה וכדומה. יש לציין בצער שבעולם הערבי נכשל השלטון הבריטי יותר מאשר בכל חלקי האימפריה, ויש לשוב לידי שלטון תקיף, ובאותו זמן דואג לאינטרסים של התושבים המקומיים.