יומנים > יומן - מלא 26/07/1930

{P001} {0102-88} א' באב 26 ביולי שבת עברתי לפני הצהרים לגולדרס-גרין. לאנשינו יש כשרון מיוחד למצוא הוטלים יקרים, צרים ולא נוחים. הנשיונל הוטל נקבע כמעט לנשונל היום של אנשי א"י בלונדון, התא הצר מתאים יותר לכלא מאשר להוטל אולם המחיר הוא די גדול - שמונה וסיקס פנס. אתמול מצאתי לי דירה בקצה העיר, בנוה-גנים, בסביבה שקטה ומוקפת שדות. הועידה נגמרה אתמול לפנות ערב כהרצאת א.ל. פולטון על יחסי הפועלים באימפריה הבריטית. לפי בקשת צירי הודו נשתנה {0102-89} סדר הימים, וענין הודו נתאחר מיום ה' ליום ו', וסעיפנו הוקדם ליום ה'. כל הבוקר יום ה' נתפס בשאלת איי הודו המערבית. פתח דר שילס. העם האנגלי, הפרלמנט והעתונות אינם יודעים ואינם מעריכים את הקשיים של משרד המושבות, האחראי לחמשים מושבות בעלות ישוב של 50-60 מיליון מכל הגזעים, הצבעים, הדתות ומצבי-התרבות. מפלגת העבודה נסתה לגלות לעם את דרכה בלי עקיפין וביושר-לב: הפרינציפ הראשון שלה הוא פקדון ( trusteeship). עלינו לפקח ולהשגיח שהעמים שאינם מסוגלים עדיין לנהל את עצמם - לא ינוצלו ולא ינושלו ע"י אחרים. הפרינציפ השני שלה הוא - לתת אפשרות לכל העמים להגיע לשלטון עצמי ולשתוף חפשי בקומינוולט. יש לנו קשר כמובן למסורת הפוליטית של אנגליה. רעיון הפקדון הוא ישן, אולם לא היתה לו פוליטיקה מסוימת של הגשמה, ולא מטרה סופית בכורה. רק מפלגת העבודה קבעה לעצמה מטרה מפורשת. מה הם הקושיים ? יש אדמיניסטרטורים ופקידים שחונכו במסורת אחרת מזו של מפלגת העבודה, לנו היתה כבר השפעה ידועה בכוון עבודתם, אולם הרגלי מוח ומחשבה אינם משתנים בנקל. ועלינו להביא אותם לידי כך שיעבדו כמו שהיינו רוצים אנו, והדבר אינו קל ביותר, אולם עלי להגיד שמצאנו לויליות מלאה מצד הסיוויל סורויס, אך קשה להם להגמל מדרכי המחשבה. בועידה הקולוניאלית שהיתה לנו עכשיו עם המושלים שמנו לפניהם את העיקרים שלנו, ואני שמח להגיד שמצאנו תגובה רצויה. {0102-90} הקושיים של עבודתנו טבועים בעצם המושבות. יש מושבות הומגניות של עמים פרימיטיביים. שם הפקידות יכלה לכוון כל פעולתה לטובת התושבים, במושבות אלה לא מרשים לקרקע להמכר לאירופאים, אלא תחת השגחה מעולה. במושבות אלו יש שאלה קשה של מסים על ילידי הארץ הספקת עזרת בריאות, קונטרולה על מנהגים מזיקים. אנו שואפים להכשיר עמים כאלה לעמוד על רגליהם. בכמה מושבות (כמו אוגנדה ועוד) יש שיטה של שלטון עקיף - אינדירקטי - אנו משתמשים במכשיר השבטי, ונותנים לנשיאים לפעול כסוכני הממשלה. לצערי יש מגמה לראות בשיטה הזאת מטרה,אני רואה בשיטה זו רק אמצעי למטרה. עד כמה שאפשר עלינו להרכיב בשיטה זו אמצעי בחירה דימוקרטית. הנטיב הוא לדעתי יצור דימוקרטי. כוח נשיא השבט כשיש מאחוריו כל הכוח של הצי והצבא הבריטי - הריהו עלול ליהפך לכוח מסוכן ביחס לעמו, ואני מקוה שנוכל לאט לאט להפוך שיטה זו. אנחנו היינו הראשונים שדרשנו ביטול עבודת-אונס. לשם השגת הסכמת צרפת בלגיה והולנד היינו מוכרחים להסכים לפשרה. שלוש המדינות הנזכרות נמנעו מהצבעה. יש טפוס שני של מושבות, שבהן יש מלבד הנטיבים - הודים ולבנים. שם מתחילות הצרות (קניה) שם תהיה לנו מלחמה גדולה. ודאי ראיתם את הספר הלבן על מזרח אפריקא. יש שם קושיים גדולים - אך אין כל קושי בידיעת רצוננו ומטרתנו. יש לנו מושבות יותר מפותחות, כמו ציילון, הונקונג, הודו המערבית, מליה - ושם יש הקושיים הכי גדולים. יש לנו גם ארצות מנדט - טנגניקה. קמרון ועוד. אחדות מהן נוחות, אחדות קשות -הקושי הכי גדול הוא בא"י - עליה נשמע אחר=כך. {0102-91} מה עשינו בתור ממשלת פועלים ? בדקנו קודם כל את חוקי העבודה ומצאנו כמה מהם רעים מאוד (בהודו המערבית למשל) והעירונו עליהם את אזני המושלים. יש טעות נפוצה בדבר הכוח הרב של משרד המושבות. חושבים שדי שהמשרד ישלח מכתב למושל והמצב ישונה מיד. בארצות פרימיטיביות הדבר אפשרי. גם באלה צריכים אנו לברר מה היא דעת הפקידים, שיש להם ידיעה בלתי- אמצעית על תנאי המקום. אולם במושבות שיש בהן קצת אבטונומיה - ביחוד מועצות מחוקקות - כמו בהודו המערבית, המצב קשה. האנגלים שעזבו את אנגליה לפני מאתים שנה לקחו אתם את הדעות ששלטו בימים ההם ואינם רוצים לשמוע על כל שנוי. הם נלחמים בכל תוקף נגד שלטון דונינג סטריט. חוק פיצוי ממקרי אסון צריך שיהא שליט בכל הארצות של האימפריה. יש אמנם קושי עם הישובים החקלאים, יש גם הקושי עם חברות הביטוח שלא בכל ארץ הן רוצות לבטח את בעלי הבית. עשינו דבר מה בדבר פושעים צעירים. נמנתה ועדה לעיין בכל הפרובלימה הזאת. יש שאלת שכר מינימלי, פנסיה לזקנה. יש מושלים שמתנגדים, כי לדעתם מוקדמים תקונים אלה. בועידה דברתי עם המושלים על שאלות אלו, ביחוד עם מושלי איי הודו המערבית. שם יש מנהג של שכר נמוך מאוד, שהביא להתעשריות עצומות, ובשנות הפריחה הכי טובות לא הטיבו את מצב הפועלים. מפני כך עזבו הפועלים הכי טובים את הארץ ויצאו למקומות שבהם השכר יותר גבוה. הקצבנו מיליון לשנה לפתוח המושבות - יש שחוששים לשוא שכסף זה יוצא לניצול הנטיבים. {0102-92} עשינו מאמצים לשכר יותר טוב, פיצויים ועוד. לדעתי הדרך הכי טובה לעשות זאת היא לתת לצבור את זכות הבחירה - בנשק זה ילחם הפועל על הטבת מצבו. בכל מקום מוגבלת זכות הבחירה. כשמדברים על שלטון עצמי - הרי נדמה לי שהצעקה הכי גבוהה באה מאוליגרכיה שרוצים שלטון לעצמם, ואינם מסכימים כלל שהשלטון יעבור לעם הפשוט. אין אני רוצה שהשלטון יתרכז בידי קומץ קטן שלאנשים. הגשמנו קונסטיטוציה של ציילון הנותנת זכות הבחירה לכל בן 21. אנחנו עושים שם נסיון של דימוקרטיה בקרב עם מזרחי ואני מתגאה שהיה לי חלק בעבודה זו, באו משם ודרשו סטטוס של דומיניון - וכשאמרתי להם שאנו רוצים לתת זכות בחירה לאיש הפשוט - נתחלחלו. הנסיון בהודו של שיטת הדיארכיה לא הצליחה בשלימות, אולם עמדנו לפני השאלה כיצד למצוא אח השביל האמצעי בין חוסר כל שלטון עצמי ובין אבטונומיה גמורה שטרם הגיעה שעתה. אני מאמין באוולוציה מודרגת. בזכרנו את כל אשר סבלו חלוצי הדימוקרטיה בארצנו - אנו רוצים שארצות אחרות לא ידעו סבל זה. מה בצע בממשלת פועלים אם לא נתנה את כל הרצון מיתרון נסיוננו ? ברוח זו אנו רוצים לעבוד. )in the line light( אנו יותר מדי בפני דעת הקהל - הודות למבקרינו ... אחריו דברו באי-כוח הודו המערבית - מטרינידד (צופריאני) גרנדה (מרישו), גוינה הבריטית (קריצלו) - חמשה אנשים (הנזכרים, ובר רודל), שלשה מהם כושים גמורים, שנים בני תערובת. הכושי מרישו נאם נאום מזהיר. כנואם בעל מדרגה ראשונה: בהומור. ברגש, בחריפות, {0102-93} בפתוס. הנאום עשה רושם כביר. גם קריצלו הצליח. טענו נגד חוקי העבודה הגרועים, נגד שלטון דונינג סטריט, חוסר זכות בחירה רחבה, נגד משבר הסכר, נגד צרת ההודים (מהודו הבריטית) שיש להחזירם לארצם או לישבם. שילס ענה. וכוח זה תפס כל הבוקר, וגולדה כבר חשדה את גיליס שסידר בכוונה לדחות ולצמצם את הוכוח האר"י. החלט על ישיבה לאתר הצהרים. ישיבה שניה התלה רגעים אחדים אחרי שתים, בחדר אחת הועדות של הפרלמנט. אני פתחתי את הוכוח. נאומי היה מוכן הפעם בכתב, מתרגם על-ידי דוב וגולדה, תרגום בלתי מוצלח. לאחר נאומו של שילס הוספתי דברים בעל-פה. דברתי 35 רגע. אחרי דבר קנטריג' מדרום-אפריקא - על הכל: קרקע, ערבים, עליה, חוקי עבודה, מסים מבט, בטון של ידען ובפורמליות דוחה, קרא את שילס "ידידו ד"ר שילס (שילס צנח לגיליס ושאל מה שם הנואם...). אחרי קנטריג' דברה גולדה - נרעשתי מעוז דבריה; דברהבגאוה, בתוקף, במרירות ובטעם טוב. דבריה זעזעו את כל השומעים. טענה נגד היותנו פתאום מוכרחים להצטדק. ללמד זכות על עבודתנו, להוכיח שאנו מועילים לאחרים - כשמטרת בואנו ועבודתנו בארץ היא הצלת עצמנו. כשעבודתנו מעוררת גאון והתלהבות, כשהיא - ממילא - מעלה את כל רמת החיים של הארץ. אחריה דבר טים על חוקי עבודה בארץ ויחסה השלילי של האדמיניסטרציה כמעט לכל דרישותינו בתור פועלים. לבסוף ענה שילס בנאום מלא מרירות. באמצע נאומו צלצל פעמון ההצבעה והוא מהר להשתתף בהצבעה, שב מיד והמשיך. {0102-94} "יש לי case טוב מאוד. א"י היא שאלה גדולה. חבל שלא שמעתי מהנואמים על כמה ענינים. אולם יש איזה רפורטים. אני מתמרמר נגד עמדת היהודים ביחס לעכוב העליה. השתמשו נגדנו בלשון בלתי- צודקת. אם הם פונים לממשלת הפועלים לעזרה - נדמה לי שיש לנו הזכות לקוות ליותר אמון ובטחון בידידותנו, מאשר גילו בארץ ובעולם. א"י היתה מקודם חלק של תרכיה, בחבל שהוא בעיקרו ערבי. א"י היא ארץ קטנה, לא גדולה מוולס, והערבים היושבים בארץ מונים 750.000, לעומת 170.000 יהודים שיש עכשיו בתוכה. מזאת תראו שמבחינת המספר יש להתחשב עם הצד השני. הוטל על בריטניה מנדט בשם חבר הלאומים ויש בו שני חלקים. הקמת הבית הלאומי - אולם מבלי לפגוע בזכיות של לא-יהודים, ומאמצינו מכוונים לקיים שני החלקים של המנדט, ולא רק חלק אחד שבגללו כל כך בקרו אותנו (צלצול פעמון ההצבעה - הוא הולך ושב, וממשיך). הישוב הערבי בא"י. שהוא הרוב, לא הסכים למנדט, נלחם נגדו ומסרב לקבל כל הצעה הכרוכה במנדט. ואנו שומעים בקורת משני הצדדים, אם כי אתם לא שמעתם בקורת הערבים - אבל הם מתנגדים בכל תוקף לבית הלאומי. החבל הערבי של האימפריה התורכית נחלקה. בחלק אחד - נגד והגז יש מלכות ערבית. עירק היא תחת מנדט בריטי. ועכשיו סידרנו חוזה אשר יכשיר כניסת עירק לחבר-הלאומים, כנראה בשנת 1932. המנדט של א"י הוא מסוג A , אולם מציאות הבית הלאומי הפכה אח א"י לסוג B, שאינו נותן מקום וסיכוי לשלטון עצמי. וזוהי אחת הקובלנות הרציניות של הערבים, ומפני כך לא רצו להסכים {0102-95} למוסדות שאנחנו נסינו להציע להם. הם טוענים שהערבים בעירק וחגז יש להם שלטון מלא, והם חושבים שאינם נופלים מהערבים ההם. הם מתנגדים כל הזמן לכמות ההגירה וקובלים על ההשפעה המזיקה של ההגירה על החיים הכלכליים, כנגדם היהודים מתאוננים שההגירה אינה גדולה כפי הדרוש. אלה צועקים - למה הגירה, ואלה - למה הגירה כל-כך איטית. אנו מתנהגים על-פי קו מסוים. כל המפלגות באנגליה הסכימו למנדט בשלמותו ורוצות לעזור לבית-הלאומי. בענין זה אין כל שאלה ואין כל יסוד לספקות והיסודים. אולם אנו דואגים לכשרון הקליטה. מצד היהודים טוענים שיש הרבה מקום, מצד שני - אין. על חסרון אחד עלי לעמוד - ואני רוצה להגיד זאת לחברי היהודים. הם אף פעם לא מעריכים מה שנעשה לטובתם. העובדה היא שבארץ קטנה זו נקלטו כל-כך הרבה מהגרים. 80.000 יהודים נכנסו ונקלטו בארץ ונמצאים במצב נוח ומספיק במובן הכלכלי. זהו כיבוש גדול. הם אומרים שזה נעשה לא בעזרת הממשלה, עוד יותר למרות הפרעות הממשלה. באי-כוח הדומיניונים, שיש להם נסיון בקליטת אוכלוסין חדשים, יעריכו אם אין בדבר זה achievement גדול. דבר זה לא היה יכל להעשות למרות רצון הממשלה. אלא בעזרה רבה של הממשלה. לא אומר שהאדמיניסטרציה היתה בלי שגיאות. אי-אפשר בלי כך. אולם אני מדבר רק בשם ממשלת הפועלים. הממשלה מתיחסת בסימפטיה לבית-הלאומי ועשתה מצדה הכל מה שהיה מוטל עליה. אבל יש עוד צד 700.000 ערבים ועלינו לעשות גם בשבילם. אין לחס אמנם אותו הכשרון והיכולת - אולם מטעם זה עלינו לעזור להם עוד יותר. {0102-96} כשמכניסים אנשים לאיזה ארץ אי-אפשר "לצקת אותם כמים לתוך כלי". אי-אפשר לעשות זאת באופן מיכני. יש פריוד של הקלטות. השיטה המיכנית של כמה מהיהודים אינה נכונה. ה"טרובל" הוא עכשיו בעכוב הסרטיפיקטים. מה קרה ? היו תלונות מצד הערבים על כמות העליה. בארץ היתה ועדה לחקור את המהומות. היהודים אינם אוהבים את הדו"ח של הועדה - אולם היו שלשה חברים מהמפלגות בפרלמנט ואמרו לנו שהם שיש להם דאגה רבה ביחס לעליה והציעו לחקור את השאלה בטרם נחליט מה לעשות. על יסוד זה - ומכיוון שהחלטנו לשלוח מומחה לחקור וליעץ אותנו - ארזנו באמצעי של עכוב זמני. הזמן היה בלתי מוצלח ( unfortunete) במובן ידוע. אולם יש להאמין לנו קצת יותר. מה שאמר בן-גוריון שהעכוב היה פרס לעורכי הטבח מעורר בי התמרמרות. זה לא נכון. אין להעלות על הלב דעה כזו. איש לא הצטער יותר ממנו על הטבח, הזאת אומרת שעלינו, ממשלת הפועלים לא ... הסוגסטיה שזה היה אמצעי פוליטי לא אמתי. העכוב נעשה על-יסוד כלכלי. ואני אומר לידידי היהודים, שבעקב הלחץ הפוליטי הרב שהם עושים, אינם (מביאים ברכה לעצמם ? .... באה אלינו משלחת ערבים לפני חדשים אחדים והציעה כמה הצעות, אשר אי-אפשר היה למלא אותן מבלי לפגוע במנדט, וכל ההצעות נידחו בלי יוצא מן הכלל. הדבר היחיד שקבלנו היה לחקור את האפקט של ההגירה על עניני הערבים. הבטחה זו ניתנה על-יסוד כלכלי, וזו לקחה אתה המשלחת שנסעה מפה באי-שביעת רצון, וכשבאה לארץ ארגנה יום של מחאה על התוצאות המעציבות של ממשלת הפועלים. על זה {0102-97} עוברים חברי היהודים בשתיקה. אנו קבלנו עמדה זו, מפני שאילו היינו מקבלים את דרישות הערבים היו אלה פוגעות בבית הלאומי. שמענו על הרמת מצב הפועל הערבי. בכלל זה נכון. דרגת החיים הורמה ע"י כניסת היהודים, ולפני זמן מה הערכתי בפומבי במקום אחר את התועלת הרבה לא"י כולה מהקמת הבית הלאומי. אולם מצב הפלחין אינו משביע רצון. לא נדע עד שנקבל את הרפורט של סימפסון. השטח הבינוני הוא פחות ממה שנתוץ לכלכל משפחה ערבית נכון הדבר שהערבי יש לו אדמה יותר ממה שנחוץ ליהודי. אולם הערבי יושב על הקרקע, אי-אפשר to put him off, זה לא יתאים למנדט, ויש חלק חשוב של ערבים שאין לו אדמה. יש עכשיו חוסר עבודה, שבגללו יורד שכר העבודה. המספרים מסוף יוני היו: מחוסרי עבודה יהודים 950, מחוסרי עבודה לא יהודים 2600. אם נחוצה הצדקה לעכוב הרשיונות הרי מצב זה של חוסר עבודה ערבי מספיק. הפלחים שקועים בחובות, ושלחנו מומחה לברר מה אפשר לעשות. אין ספק שחוסר העבודה הולך וגדול, הפועלים היהודים עצמם סידרו בזמן האחרון חלופין בעבודה ועובדים רק 4-3 ימים בשבוע. ויש יסוד לדאגה. הקושי הגדול בעבודתנו בא"י הוא אי-האמון אלינו והבקורת הבלתי פוסקת של פקידי הממשלה. היהודים חושבים שהפקידים ומשרד המושבות הם אנטי-ציונים, אולם אנו צריכים להתחשב גם עם הצד השני. פלשתינא היא יותר מדי בעיני העולם. יש 16.000.000 יהודים ועיני כלם פונות לא"י. נאסף כסף בכל הארצות, והיהודים שנותנים את הכף רוצים לראות תוצאות, וזהו במקצת סבת הבקורת. מתנפלים על מנהיגי ההסתדרות הציונית שהם יותר מדי רכים ביחס לממשלה. יש גם {0102-98} קבוצה אחת -הרויזיוניסטים, שאינם מרוצים בכלל מההסתדרות הציונית, והם רוצים ממלכה יהודית. משרד המושבות רוצה לנהל את הענינים ביושר- לב; כל אלה שקוראים את העתונות, יודעים שכל כוח-האגיטציה העצום של היהודים מופנה נגדנו. פונים לחברי הפרלמנט. יש כמה אנשים בעלי השפעה שבאים ישר לחברי הממשלה, מקבלים מכתבים וחוזרים מהציונים לשם לחץ על הממשלה. הסתדרות העובדים שולחת את עתונה "דבר" לכל צירי הפרלמנט - אני בעצמי מקבל אפילו שני אכסמפליארים לשבוע. הם חיים באטמוספירה זו ורואים רק צד אחד - אנחנו צריכים לראות שני צדדים. אם נכון שאין אנו צריכים להיות מושפעים ממעשי אלמות - אין אנו צריכים להיות מושפעים גם מאגיטציה ומלחץ פוליטי. אני רוצה יותר קואופרציה ופחות בקורת, דברו על הבנה בין שני העמים. הסוכנות העברית אומרת שהיא רוצה לקרב את הערבים ורק הממשלה מפריעה - זה לא נכון. בלי התקרבות לערבים לא יצליח הדבר. לממשלה יש כוח מוגבל. הבנה עם הערבים נחוצה למען הצלחת הבית הלאומי. במקום זה רוצים שרק יהודים יעבדו במפעלים היהודים, ואוסרים עבודה ערבית, במקום שההתישבות שלפנ י המלחמה נתנה מקום עבודה לערבים. זוהי אחת הסבות של התרגזות. אני מקוה שמוסדות היהודים יבינו שרק עם הפרחת הערבים תתקדם עבודתם. יש אומרים שאין שאלה ערבית כלל, יש רק אפנדים, אולם הפלחין מרוצים. זה לא נכון. יש שאלה ערבית. ה"רנק אנד פייל" של הערבים יודעים הכל. הערבים הם פוליטיקנים יותר מכל עם שבעולם. יש דעת ערבים שיש לקחת בחשבון. האינטרס של הבית הלאומי הוא שהערבים יהיו מרוצים. {0102-99} החברה מאירסון היא יותר מדי טרגית - השאלה שלפנינו היא רק ענין של קומון סנס. אנחנו מתענינים בחוקי עבודה, אולם האגיטציה התמידית הזאת,ההאשמה הבלתי פוסקת של הממשלה מונעת את קידום הפעולה והקידום הסוציאלי בארץ. מעולם לא הססנו ולא חלמנו להסס בדבר הבית הלאומי. אנו רוצים להקים, ולהקים יותר טוב את הבית הלאומי. הערבים אמנם מתנגדים - אבל אנחנו נעשה את שלנו. כשגמרו בשאלה זו פתח שיוו ראו בשאלת ההודים באפריקה ושילס ענה לו. בתשובתו, כשדבר על ממשלת הפועלים, אמר במקום .Jewish gov. - Labour gov . כל האולם פרץ בצחוק, שילס לא הבין מה השחוק. גיליס אמר לו שבמקום ליבור אמר ג'ואיש "אני רציתי כמובן להגיד "פרו-גואיש גוברנמט" - תקן את עצמו בחריצות. טומה לפסיחו-אנליזה ... בגמר הישיבה סרנו לקפה סמוך - נולדה, אנכי, אדלר, גיליס וזונסון מאירלנד. בלינו כשתי שעות וכל הזמן נסבה השיחה על א"י. אדלר אמר שהוא חושב גם עכשיו שזוהי אוטופיה, אבל תנועת הפועלים בא"י היא עובדה, ומה שנעשה שם כמובן יש לה חשיבות. הוא רק חושב את העברית לדבר ריאקציוני, והיה רוצה שלא נתערב בעניני פולין. זונסון הביע את רצונו לבקר את הארץ ולראות בעצמו את המפעל. גיליס דבר כידיד. כשאדלר אמר דבר מה על הערבים התפרץ ברגזנות: הערבים הרויחו יותר מכולם במלחמה זו, יש להם {0102-100} ממלכה בסוריה, בעירק, בחגז ועוד - כל זה לא די להם ? דעת גיליס היא שהממשלה עשתה משגה בעכוב העליה, אולם אגו מגזימים. הוא התאונן למה אין אנו מסדרים פילם הגון להראות את מפעלנו בארץ. אמרתי לו - הלוא מאשימים אותנו באגיטציה יתר. לפי מה ששמע יהיה הרפורט של סימפסון לטובתנו.