יומנים > יומן - מלא 26/08/1937

{P001} {0138-83} 26.8.37 "גשר מכסנס הקדושה" , על שפת אואז. אנו עומדים על סף מדינה עברית. אין יודע עדיין כמה תמשך תקופת המעבר, ואם הממשלה האנגלית תקבל עצת ועדת המנדטים ו"תקנטן בטרם "תמדן". המאורעות בשויצריה קידמו בלי ספק את ביצוע התכנית. מצוריך וגנף עב המרכז שוב ללונדזן - ואם ירושלם של ווקופ וחג' אמין לא תעכב את הקריעה, נעמוד בקרוב לפני דיון רציני על הגבולות ותנאי החוזה. הצפויות לנו בשטח זה אפתעות מרו ולהיפך? ועדת המנדטים, כדו"ח של הועדה המלכותית, ביצרה בדרך כלל עמדתנו הפוליטית- האיסטרטגית. לערבים יש מדינות ערב - ליהודים אין כל - עד היום נשמעה טענה זו רק בפינו, עכשיו זוהי הלכה פסוקה במשנת גנף. הבירורים שהיו לנו בירושלם, ת"א, לונדון וצוריך כמעט מיצו את פרשת הגבולין ושאר תנאי המדינה. אבל עד היום כמעט שלא עמדנו על שאלת-היסוד של המדינה היהודית לאחר הקמתה. מה יהיה אופיה של המדינה היהודית לאחר הקמתה. מה יהיה אופיה של המדינה ועל פי איזה קו תשק פעולתה? בועדה הפוליטית של הסוכנות שאל פרופ' שפייאר: מדינה "יהודית" - על שום מה? משום שתהיה "כנסיה" רשמית יהודית? משום שכך יהודים ייהנו מזכות אזרח? משום שהרוב יהי יהודי? גולדמן ואחרים ניסו לענות - והחטיאו. צדק כמובן גולדמן שבמדינה יהודית ישלוט חופש-מצפון. הדת לא תהיה כפויה. ובכלל לא תוכר "כנסיה" רשמית. הערכים כיהודים יהיו אזרחי המדינה ושויון גמור ישלוט בקרב כל התושבים. המדינה תהיה יהודית - באשר הרוב יהיה יהודי, והוא יטביע חותמו במדינה. אך העיקר חסר בהסברה זו. שווי אופי ליברלי למדינה היהודית אינו עושה אותה עדין למדינה "יהודית". זוהי מדינה ליברלית של יהודים. המדינה אשר תקום תהיה יהודית {0138-84} באשר תפקידה, יעודה, מטרתה יהיו יהודים. לא מדינה של יהודים היושבים בארץ - אלא מדינה ליהודים, לעם היהודי מדינה המיועדת לקלוט עליה יהודים ולפתור עם גידולה והתרחבותה את שאלת העם היהודי. לא שיטה פוליטית וחברתית זו או אחרת - אלא תעודת ההיסטורית תקבע את המשטר והמדיניות של מדינתנו: זוהי התעודה הציונית. המשטר שיש במדינה היהודית יהיה משטר ציוני- או המדינה לא תכון. מבנה המדינה, חוקתה, ממשלה יחסיה הפנימיים והחיצוניים - הכל יכוון למטרה אחת: קליטת המונים בארץ ישראל. למשך הרבה שנים, ואולי למשך דורות, תהא זו מדינה יחידה במינה: מדינה הדואגת לא לאלה שיושבים בתוכה, אלא לכל אלה העלולים, הרוצים, הזקוקים והעתידים להתישב בתו זוהי הבחינה הקובעת, המכריעה של המדינה המוצעת: היא עתידה למלא את שליחוחה אך ו אם תשמש מכשיר להגשמת הציונות. וכל המדיניות העתידה של מדינתנו תבחן קודם כל בק מידה זה: הדרך , החוק, המעשה, הקו שעומד לדיון - המסייע הוא להרחבת קליטת העליה במדינה ובארץ או לא? מבחינה זו אני דן על שאלות-היסוד הפנימיות של המדינה. א. יחסינו לערבים. קודם כל לערבים שבתוך המדינה. תתכן רק התנהגות אחת של מדינה יהודית עם תושביה הערבים:כאילו היו הערבים יהודים. בשרותי המדינה, בחנוך, בריאות: פקידות, עבודות ממשלה - חוק אחד לערבי וליהודי. לא מדיניות של "מאזן" ושל אחוזים -אלא כל אז לפי צרכיו ולפי יכלתו. חנוך כללי לכל ילדי הערבים - כלילדי היהודים. פיקוח המדי על החנוך של היהודים ושל הערבים יחד - לשם הבטחת מינימום ממלכתי (היגיינה, ידיע הכשרה) ואבטונומיה של הורים בכיוון החינוף ובתוספת למעלה מהמינימום. הרחבת רשת קפת חולים ומוסדות בריאותיים אחרים בכל כפר ערבי, כבכל מושבה יהודית. הדרכה היגיינית לאמהות, תחנות בריאות בכל מחוז ומחוז. משלוח רופאים וחובשות לכל שטח, מפעלי הבראה ויבוש בכל קצות המדינה על חשבון הממשלה והשלטונות האבטונומיים של הכפרים או המחוזות. {0138-85} בקבלת פקידים - יבחן רק הכשרון של המועמד ולא גזעו. בכהונתו - תבחן גם הנאמנות למדינה. פקיד שפרח או מעל - יודח בלא רחמים מכהונתו, בין יהודי ובין ערבי. הסתה גזעית תמונה בין החטאים הפליליים ותענש בכל חומר הדין. עתון עברי או ערבי שיחרחר ריב בין יהודים וערבים, ישטין או יעליב או יגרה יצרכים גזעיים - יובא בפלילים. בעבודות הממשלה יקבע שכר אחד בכל מקצוע וענף - ויהיה העובד יהודי או ערבי, במשק יקבע שכר עבודה מינימלי - ועד שהמשק היהודי והערבי ישתוו בתנאי עבודתם - ייהנה שתנאי עבודתו הוגנים ועדיפים מחסות המדינה. הבחינה תהיה לא אם העובדים הם יהודי או ערבים: אלא אם תנאי העבודה הוגנים או לא. המדינה היהודית תאסור כל "עליה" ערבית, ותגרש בלי רחמים כל עולה זר. שיטת הפיקוח בבתי החרושת ומלאכה ופרדסים תבטיח בין השאר שרק אזרחי המדינה ועולי יהודים יהיו עסוקים בעבודה כל מעביד שיעסיק זר בלתי לגלי - יענש. אם יהיה הכרח - תותקן שיטת תעודת זהות לכל שכיר. כל אפשריות העליה תהיינה שמורות במדינה אך ו ליהודים, ושום יוצא מן הכלל לא יתכן מיסוד עקרוני זה. אולם לגבי העובדים הערבים שבמדינה - יתנהגו כמו לגבי עובדים יהודים. חיסול הרווח בין שתי רמות החיים בתקו הזמן הקצרה ביותר - זה יהיה קו המדיניות ביחס לשאלת העבודה העברית - הערבית. עם הקמת המדינה העברית משתנה כל האספקט של שאלת העבודה. העבודה העברית לא תמצא עוד במצב של דיפנסיבה כאשר במשטר הקודם. המדינה תבטיח את העבודה העברית כיסוד ראשוני של מדיניות העליה, היא תאמץ ותגביר בכל כוח המדינה את העליה היהודית, ות בכל תוקף המשטרה והצבא והמאסר כל עליה זרה, חוקים סוציאליים יביאו לידי השוואה מודרגת של רמת החיים ותנאי העבודה, ויגינו על המשק שמקיים תנאי עבודה הוגנים. בתקופת המעבר יהיה עוד צורך להגן על העבודה העברית בחקלאות ובנין, וכמו כן אי-א יהיה במשך תקופה לא מסוימת להתעלם מצרכי הבטחון. בחיים המדיניים אין לקבוע דוגמ מאובנות. עד שהחיים יתיצבו במדינה ישלטו מזמן לזמן חוקי-חירום, אולם הקו "הגנרל של מדיניותנו הערבית ברור לדעתי : יחס לערבי מדינתנו כאילו היו יהודים. {0138-86} קו זה מחויב לא רק מתוך העקרונים המוסריים של תנועתנו. אף לא רק מתוך התחשבות ע מצב היהודים בארצות הגולה. התפקיד הציוני של המדינה לא יתמלא בלי רכישת אמון הערבים שבתוכנו וידידות הערבים שסביבנו. גם בטחון המדינה וגם אפשרות התפשטותנו מותנים מיכלתנו ומכשרוננו לרכוש אמון וידידות הערבים. הישוב הערבי שבמדינה היהו יהיה המנוף לסידור יחסינו עם מדינות שכנינו. אין זאת אומרת שמדינתנו לא תגלה תוקף וכוח בשעת צורך. נאבד כל שנס של יחסי דור אם לא נגלה כוח ויד חזקה. ערבי פורע, מסית, מרגל, בוגד, מועל - יהרס ויענש בלא רחמים. אך זו תהיה גם מנת חלקו של עברין יהודי מסוג זה. - - - - - רמז, קפלן, לונר, ויפרוקין באו לבקרני. הביאו לי מכתב משלום אש. עודנו מחכה לי בפריס, אך אם לא יעלה בידו לראותני הוא מבקש ממני בכתב לדחות נסיעתי לאמריקא. כנראה שאנשי וורבורג באו אתו בדברים בענין זה. תפסוני כאבים נוראים בגבי- ואיני יכל לנוע. כשאני יושב - איני יכל לעמוד, וכשאנ עומד איני יכל לשבת. רמז אומר שזהו אישיס. בקריאת שם אין הרבה נחמה. כאב זה לא טעמתי מימי.