יומנים > יומן - מלא 27/04/1967

{0204-32} {0204-32} 27.4.67, יום ה' בשעה שש הגענו לשדה בוקר, יצאנו מת"א בשלוש וחצי. אמש חזרתי מגרמניה - מהלוויתו של אדנאור. לפני כשבוע שמענו על פטירתו - אבל לא עלה על לבי לנסוע ללוויה. היינו בשדה בוקר, ובליל 23.4.67 הביא לי ניסן טלגרמה מהרמן (וושינגטון) שנשלחה לראש הממשלה שפנה אליו איש גרמני ואמר שבואי ללוויה יקרב את העם הגרמני לישראל. {0204-33} {0204-33} שואלים אותי ממשרד רוה"מ אם אני רוצה לנסוע. אמרתי לניסן שיטלפן ליעקב הרצוג שאם רוה"מ סבור שעלי לנסוע אסע. אחרי כמה חליפות של שיחות טלפוניות הודיעו לי שרוה"מ רוצה שאסע - ושולחים מיד הליקופטר להביא אותי לת"א. באחת אחרי חצות הגיע ההליקופטר ופולה, אנכי וניסן טסנו לת"א. בשש בבוקר ביום ב' (24.4.67) קמנו להכין הבגדים - תלבושת בוקר וצילינדר, וחליפה רגילה, ובשעה תשע בערך הפלגתי משדה התעופה שלנו. בשלוש בערך הגענו לבון. גם אבא אבן הגיע בערך באותו זמן מפריס. אמרו לי כי אדנאור מוצג כל היום בקטדרלה של קלן (לא רחוקה מבון) והחלטתי לגשת שמה, נםענו במכונית ושוטרים לוו אותנו - מכונית אחת לפנינו ומכונית אחת אחרינו. בהתקרבנו לקלן כמעט שאי אפשר היה לזוז - ובלי עזרת השוטרים לא הייתי מגיע למקום הרצוי, אך גם לאחר שהתקרבנו לקתדרלה - אי אפשר היה להיכנס פנימה כי המון רב נדחק להכנס. השוטרים נסו לפרוץ לי דרך. עם כל צעד נעשה הדבר יותר קשה. כשהתקרבנו לשער הכניסה אי אפשר היה לזוז - עד שהשוטר הכריז - Minister President Ben-Gurion - והקהל מיד פינה המקום. נכנסנו - הוא הונח בפנים, והקהל לא סובב אותו כפי שנהוג אצלנו, אלא עבר. גם לחזור לא היה קל - אבל השוטרים הצליחו לפנות דרך ושבנו. הודיעו לי (השגריר) כי מחר בבוקר יום ג' יתכנסו כל האורחים בבודנסטאג ונשיא המדינה, ראש הממשלה (או קנצלר) קיסינגר וגרסטנמאיר יספידו אותו. הדבר יתחיל בעשר. הגענו למקום כרבע שעה לפני כך. לכל אחד היה מקום קבוע והושיבו אותי במקומי, בשורה השביעית. בעשר הגיע די-גול - משכמו ומעלה גבוה מכל העם, פשוטו כמשמעו, - וגונסון. קיבלנו תרגומי הנאומים נדפסים באנגלית ובצרפתית. השתוממתי שלא הזכירו אחד משלושת הדברים שאדנאור התגאה בו: מאמציו לכפר החטא שחטאו לעם היהודי. {0204-34} {0204-34} יואל מרקוס מתאר ביקורי בגרמניה בהארץ מיום 27.4.67: "ח"כ ב.ג. ניהל היום (כלומר ביום 25.4.67) שיחות קצרות עם הנשיאים גונסון ודי-גול בעת קבלת הפנים לראשי מדינות בביתו של נשיא גרמניה. הוא יוועד ביום ד' לשיחה עם הקנצלר ד"ר קיסינגר. ב.ג. עורר בשני ימי היותו בבון את תשומת הלב, למרות שלווית אדנאור הפכה למפגש בינלאומי של כל ראשי מדינות וממשלות. תצלומי ב.ג. הופיע בעמודיהם הראשונים של רוב העתונים הגרמנים וניכר שגם ממשלת גרמניה וגם הציבור הרחב רוו נחת מהג'סטה שהיתה כרוכה בצירופו למשלחת הישראלית. בכל אשר הלך ב.ג. נתקבל בתשואות במיוחד זכה לתשואות רמות של אלפי אנשים שראוהו צועד ברגל לטכס הזכרון שנערך בבונדסטאג. העתונאים הגרמנים ועתונאים רבים ממערב אירופה הבליטו את ביקורו ואת משמעותו המיוחדת לאור העבר. גורמים רשמיים גרמניים הקנאים לכללי הטכס נהגו בו מעבר לכללי הטכס. למשל הוא היה בין המוזמנים לקבלת הפנים המצומצמת שערך נשיא גרמניה ליבקה לראשי מדינות וממשלות בלבד. גם ב.ג. היה נרגש מחווית בקורו, דבר שהורגש במסיבת העתונאים שערך היום (25.4.67) לעתונות הגרמנית. עם רדתו מהמטוס אמר ב.ג. כי אדנאור יחד עם די-גול וצורציל היו שלושת המדינאים הדגולים של אירופה שעשו היסטוריה (כשאמרתי זאת לאחד המנהיגים הגרמנים שדברתי אתם - אמר לי צריך למנות השלושה לפי סדר (.a.b.c). אם גרמניה שלאחר המלחמה, ההרוסה מבחינה פיסית ומוראלית, הגיעה עד הלום, הרי זה בזכות אדנאור. - עם בואו ביום ב' עבר על פני ארונו של אדנאור. ביום ג' יצא ב.ג. בלווית אבא אבן ובן נתן, הציר אבנר אירן והיועץ יצחק אונה לטכס האזכרה בבונדסטאג. את הדרך עברו ברגל בגלל קדושת החג. בטכס ישבו בין מיניסטר החוץ האמריקנידין ראסק לבין השגריר הסובייטי. בגלל החג לא השתתפה הפמליה בטכס האשכבה שנערך אחר הצהרים בקלן. את ישראל ייצג שם מר פ. שנער. {0204-35} {0204-35} בעת שה"ה אבן ובן נתן הלכו לקבלת הפנים מטעם וילי ברנדט, השתתף מר ב.ג. בקבלת הפנים לראשי מדינות. הוא נראה שקוע בשיחה עמוקה עם הנשיא גונסון וכן שוחח עם הנשיא די-גול ועם ראשי ממשלות שבאו ללחוץ את ידו. בערב היה אורח עם הקבוצה הישראלית בביתו של גרסטנמאיר, יו"ר הבונדסטאג. לאחר שיחתו עם ראש ממשלת גרמניה קיסינגר הבוקר ישוב לישראל דרך ציריך. במסיבת עתונאים שנערכה הערב בבון ביטל ב.ג. את סיכוייה של המפלגה הניאו- נאצית בגרמניה לעלות אי פעם לשלטון. גם אצלנו, אמר, יש מפלגות המקיפות אחוז קטן של האוכלוסיה ושאין להן סיכוי להגיע לשלטון. באמרו זאת נקב בשמותיהן של מפ"מ וחירות, אך תיקן את עצמו מיד ביחס למפ"ם. איני משווה חלילה את מפ"מ לניאו נאצים, אמר ועבר לענות לשאלות אחרות. בתשובה לשאלות אחרות אמר ב.ג. שהוא נוכח לדעת שיש גרמניה אחרת ואין להטיל אשמה קולקטיבית על עם שלם. בערב הזמין אותו ברנדט לשיחה אתו. בעיקר דיברתי על הצורך לקרב אחדות אירופה שבה יש מפתח לשלום עולמי. רוסיה עכשיו חוששת להתקרב למערב מפחד סין וסטליניסטים שעוד נשארו ברוסיה. איחוד אירופה שיקרב רוסיה לארה"ב ואירופה יסיר פחד סין מרוסיה. תוך כדי השיחה הגיע וילסון ואחריו הית. ברנד נקרא בכל פעם ע"י מישהו ושוחחתי ארוכות עם וילסון. הוא היה ידידותי למעלה ממה ששערתי. הוא בעד כניסה לשוק האירופאי, לא כל כך מטעמים כלכליים אלא מדיניים. הוא בעד איחוד אירופה. הוא גם שוחח בידידות גדולה עם הית - כאילו לא היו כלל מתנגדים זה לזה. אחרי השיחה עם וילסון ניגשתי לגרשטנמאיר לפי הזמנתו. היתה אצלו חבורה גדולה; בתו מדברת רוסית. היתה זמן רב ברוסיה. השיחה נתגלגלה על בחירות ישראל. אני טענתי שישראל בחר באלהים ולכן נעשה לעם נבחר, והוא טען שאלהים בחר בישראל והביא גם ראיה מהברית החדשה (יוהן, שבו נאמר בפירוש בשם אלהים: אני בחרתי בכם ולא אתם בחרתם בי) {0204-36} {0204-36} (בניגוד לנאמר בדברים כ"ו, 17-17: את ה' האמרת היום להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו. וה' האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו). למחרת בבוקר, ביום ד' הלכתי לראות את קיסינגר לפי הזמנתו. הוא לקח אותי תחילה לצלמים שחיכו לנו למטה וצלמו אותנו. אחר כך שוחחנו. דיברתי יותר בעיקר על איחוד אירופה. הוא אדם חביב ורב-חן. ב"דבר" מיום 27.4.67 מסופר על פגישתי עם קיסינגר: "ד"ר קיסינגר הקביל את פני המדינאי הישראלי הישיש על מדרגות האחיון וליווה אותו אל חדר עבודתו, שם הזמין אותו לשבת בכסאו של ד"ר אדנאור המנוח - "זה היה כסאו של אדנאור" - אמר קיסינגר לבן-גוריון "אני מאמין שהיה שמח אילו ידע שישבת בו"... הקאנצלר הודה לב.ג. על אשר בא אישית להשתתף בלוויה, יחד עם שר החוץ אבא אבן. הוא הדגיש כי הוא עצמו וכל שאר חברי הממשלה המערב גרמנית רואים בבואם של ב.ג. ואבן מחווה ישראלית חורגת בהרבה מעבר לחובה הרגילה של תקנות הטקס. ב.ג. הביע את הערכתו לקנצלר המנוח, אשר אותו תיאר כ"אירופאי גדול", והוסיף כי הוא רואה בקאנצלר קיסינגר את ממשיך דרכו המדינית של אדנאור, המתבססת על ידידות עם צרפת וחתירה לאיחודה של אירופה. בסיום דבריו הזכיר ב.ג. את שאיפתה של ישראל להסתפח לשוק האירופאי המשותף, והקאנצלר קיסינגר הביע עמדה חיובית כלפי שאיפה זו. בהזדמנות בקורו בגרמניה נפגש ב.ג. עם אישים רבים. דיגול ניגש אליו לברכו לשלום בעת הטקס, והנשיא גונסון ישב על ידו. כן ניגש אליו הקאנצלר לשעבר לודוויג ארהארד. לשאלה בלוד בדבר הצורה שבה הוזמן להשתתף בהלוויה, סיפר ב.ג., כי ביום א' בערב נתקבל אצל הממשלה מברק מהשגריר ישראל בוושינגטון א. הרמן, שבו נאמר, כי שגריר {0204-37} {0204-37} גרמניה בוושינגטון מזמין את ב.ג. להשתתף בהלוויה. ביקורו בגרמניה היה רצוי לגרמנים, אולם מבחינתו שלו הרי "לי לא כל כך, לא אהבתי לנסוע לגרמניה", אמר. בא גם חנוך ניסכם. היה בנוער היטלר. כשנודע לו מה עשו הנאצים אמר שיהיה ליהודי, שהה בישראל 8.5 שנים. נפצע במלחמת העצמאות. חי בקבוץ דורות, התחתן עם בחורה יהודית. עכשיו חי בהמבורג... ב18- בא אצלי יוסף ספיר. רוצה לברר אם אפשר להכניס שותפיו (חרות) )למסגרת של תבונה - כלומר בעד שנוי משטר הבחירות. גם בענין גרמניה עליהם לקבל הדין. שאלתיו אם כל חבריו מסכימים אתו. אמר 99%-. שאלתי אם כל חברי הסתדרות לאומית הם עם שוסטק. אמר - רובם. שוסטק בסדר. בתנאים ידועים יהיה מוכן להצטרף להסתדרות. לדבריו דיין רוצה חזית משותפת, אבל לא רשימה משותפת. - שלחתי ביום 4.5.67 מאמר למבט חדש: תורת "התלמידים" (על מאמרי י. מנוח, נאום ליובה אליאב, דברי מ. אסף כי אמת מחייב שאיפה אבל אינה קנה מידה, ופירושו של משה א. גלבוע על משה רבנו (מתאר דמותו של אשכול, מבלי להזכיר שמו, רק קורת להם לאמת וצדק - ובלעה אותו האדמה...).