יומנים > יומן - מלא 28/06/1946

{P001} {0043-69} פריס28.6.46 פולה יקרה, אני נמצא ימים אחדים בפריס. הודעתי לעמוס ובקשתיו לבוא הנה, אבל המפקד שלו עשה לו קשיים ולבסוף קיבל רשות לבוא הנה רק ליום אחד - אם כי במחנה אין לו כלל מה לעשות. הוא הגיע הנה שלשום בבוקר ובערב באותו יום חזר דרך בריסל לגנד. בשבוע הבא הוא יוצא לטולוז על-מנת להפליג באניה לפורט-סעיד ומשם לארץ. לפי חשבוני יגיע בעוד 2-3 שבועות ארצה. עכשיו הודיעו לי טלפונית מלונדון שירושלים כבר שלחה הסרפיפיקט בשביל מרי. ואין אני רואה כל מניעה לנסיעתה של מרי בקרוב - אף היא במשך 2-3 שבועות, ואני מקווה שהיא תגיע ארצה בערך באותו הזמן של עמוס. השבוע נגמר טכס ההתגיירות וכבר יש בידי מרי תעודה שהיא יהודיה, כדת וכדין. היו קשיים בענין זה, כי יש מנהגים משונים באנגליה אצל הרבנים שלנו, וסוף סוף התגברתי על זה, ומרי תגיע ארצה כיהודית. {0043-70} בשבוע הבא היא תסע לכמה ימים להוריה, משם תשלח כל חפציה הכבדים (יש לה שני ארונות) ללונדון, והם ישלחו באניה לארץ. היא תשאיר לעצמה רק הדברים הדרושים לה בדרך ומיד לאחר בואה ארצה, בערך 30 קילו, כי יש בדעתי להסיע אותה ארצה באוירון, אם רק יעלה בידי להשיג בשבילה מקום באוירון ההולך ישר מלונדון ללוד. כשעמוס היה פה התיעצנו על עבודתו בשובו ארצה, אולם לא הגענו עדיין למסקנה ברורה, ונחליט על כך מיד בשובי לארץ. המצב הפוליטי שלנו בינתיים מסתבך. באתי הנה להפגש עם בן כהן ועוד אמריקנים אחדים המטפלים בענינים. דבר אחד חשוב סודר בחיוב: חמש מדינות (אמריקה, אנגליה, צרפת, יוגוסלביה, צ'כסלובקיה) החליטו להעמיד לרשותנו 25 מיליון דולר בשביל rehabilitationand resettlements של פליטים יהודים מאירופה שאינם יכולים או רוצים לשוב לארצם. הכסף יעמוד לרשות הסוכנות והגוינט. {0043-71} לפי הסכם שעשינו לפי שעה, עם הגוינט תקבל הסוכנות 2/3, הגוינט 1/3 מהכסף הזה. יהיה עוד כסף שיעמוד ברשותנו - כסף שהפקידו יהודים בארצות ניטרליות (שויץ, שווידן וכדומה) ונהרגו בלי להשאיר יורשים. אבל יעבור זמן מה עד שכסף זה יגיע לידינו. אולם 25 המיליון הם כבר נמצאים בעין, ועכשיו נחוץ רק הרשין להעביר 100,000 היהודים לארץ). Byrnes דברתי פה עם בן כהן על ענין זה, הוא יועצו של הנמצא כאן בישיבת "ארבעת הגדולים" מצאתי את ב.כ. אופטימי הרבה יותר ממנו. הוא סבור שהאנגלים לא יוכלו להתחמק מעלית מאה האלף - לי עצמי אין בטחון זה. בינתים חלה דחיה חדשה שאינה מבשרת טובות, אתמול נגמרה בלונדון פעולת הועדה האנגלו-אמריקנית (מספר 2) שקראו לה "ועדה טכנית", ואחריה היתה צריכה בשבוע הבא להתאסף ועדה חדשה (מספר 3), אולם אתמול הודיעו לי מוושינגטון שועדה זו לא תצא מאמריקה אלא בסוף החודש (כלומר סוף יולי). ואיני מבין פשר הדבר - מלבד הרצון של אטלי ובווין לדחות עד כמה שאפשר אם כי בשיחתי השניה עם הול, מיניסטר המושבות, שהיתה שיחה ידידותית מאוד מצדו, ניסה הול להסביר לי שכל הדחיות באות {0043-72} מהאמריקנים. הם הם שדרשו "להתיעץ" תחילה עם היהודים והערבים, כי האנגלים כאילו לא ראו צורך בכך, באשר ידעו היטב דעת היהודים והערבים - והאמריקנים היו אלה שדרשו ועדה שניה, ועדה טכנית, לבדוק את האפשרויות המעשיות של עלית מאה האלף. ואף על פי כן איני סבור שהדחיות באות מהאמריקנים. ואני יודע מה פירושה של כל דחיה. נפגשתי פה עם שליחי היהודים העקורים המרוכזים במחנות בגרמניה. והם ספרו לי על הסבל והדכדוך המתגבר במחנות אלה והתפקעות סבלנותם. רק היטלר יכול להתפאר שהוא הציק לנו הרבה יותר מממשלתו של אטלי - אולם אין עדיין להתייאש ממאה האלף, כי קשה לי להניח שאמריקה תשלים עם התעללות ממושכת זו של אטלי ובווין. מחר בא הנה קפלן להתיעץ על סדורים כספיים ומשקיים הקשורים גם בעלית מאה האלף, ויחד נשוב ביום ב' ללונדון. שלום ונשיקות ד ו ד