יומנים > יומן - מלא 29/04/1950

{P001} {0190-01} ,29.4.50 שבת, יב' אייר תש"י השיחה עם לייוויק. דבריו נרשמו במחברת יז'. אמרתי לו שכמה דברים איני יודע תשובה עליהם. למשל : האם יהיה קיבוץ גליות מלא ? איני יודע. האם רצוי שיהיה קיבוץ גליות מלא ? אילו היה שלום מובטח לעולם - הייתי אומר שכן. עכשיו - איני יודע. עדיין אין לי בטחון בקיום המדינה - כי עוד אפשר להשמיד אותנו, עוד אפשר להשמיד היהודים בארצות אחרות, אבל אם נתקיים והמדינה תיבנה אני בטוח ביעודה. עלינו להיות ככל הגויים - למען נהיה שונים מכל הגויים. איני מאמין, או יותר נכון איני יודע על קיום רוח מחוץ לחומר. אין אני בכלל יודעים עדיין הרבה, ויתכן שהעיקר נעלם מאיתנו ואולי ישאר נעלם. אבל במידה שאנו יודעים, או נדמה לנו שאנו יודעים, הרי לא ראינו רוח בלי חומר. ויש קודם כל להבטיח "החומר" בקיום העם היהודי. וזהו ארץ, מדינה, צבא, משק. אבל אנו יודעים לא רק גלויי חומר, אלא גם - ואולי בעיקר - גלויי רוח. החומר מוגבל, וחומר אחד דומה לשני, גילויי הרוח הם כמעט בלתי-מוגבלים, ואין גלוי רוח אחד דומה לשני. החומר שבגלוי איינשטין דומה לחומר שבכל אדם. הרוח שלו שקבל כנגד הרוח של מליונים ומאות מליונים. העם היהודי גדול ברוחו, ואולי אין דומה לו, לא שהוא גדול בכל. לא. אתונה במאה החמשית לפה"נ היתה גדולה לעין-ערוך מכל מה שהיה לפניה, היו גלויים גדולים של עמים אחרים. אולם אין עם עולה על ישראל בכוחו הרוחני, ושמור לו יעוד משיחי. זהו היעוד של המדינה. תיקון העולם לא יעשה בכוח - בכוח (מוצדק) אפשר למנוע הרע אבל לא תיקון. רוסיה ואמריקה לא יגאלו העולם, הכוח נהפך באומות אדירות צמאות שלטון למטרה בפני עצמה; רק בכח הרוח והאידיאה, - בנידון זה במופת חיים - אפשר לגאול העולם, כי העיקר הוא האדם, ולא החברה והמדינה, אם כי ברגעים מסוימים - כשהעם בסכנה - נעלם האדם והכלל קודם לכל. גם צבאנו חייב קודם כל להיות ככל צבא - טוב ומתוקן, אבל יותר מזה : בית יוצר לנשמת האומה. {0190-02} הוא בונה האומה ומחנכה. אם נצליח בכך ? אני מקווה שכן, אם כי לא כל חייל וכל מפקד עומד על הגובה. שנה אחת מוקדשת להכשרה חקלאית, והצבא נתבע להכיר היעוד המשיחי של ההיסטוריה העברית. יש הכרח להפעיל לא רק היצר הטוב אלא גם היצר הרע. הבחנה זו היא מלאכותית. אי-אפשר בלי "יצר הרע". מי שרוצה להיות רק צדיק - בהכרח חוטא. בזה נבדלת היהדות מהנצרות. פיקוח נפש דוחה שבת, וקליטת עולים דוחה מצוות הקבוץ - אם כי אין היא מבטלת אותה, אלא להיפך תשמור עליה. איני גורס שרק המעשה "הקטן" מביא גאולה, כשם שאיני גורס רק המעשה הגדול. דרושים והכרחיים שניהם. גם החזון וגם המעשה היום-יומי. אמונה "בגדולות" ונאמנות "לקטנות". אין ניגוד, אלא השלמה. ואשר לסכנה שנתרחק מהגולה ומהעבר הקרוב - אני כשלעצמי מחייב "התרחקות" זו. התרכזותנו במפעל שעלינו לעשות - יצירת אומה חדשה יעודה לגדולות, מחייבת עליונה. אין אנו חיים "השואה" של היטלר כלייוויק. כי אנו חיים יותר ממנו המעשה שאנו עושים כאן. לא שאנו מעריכים פחות הטרגדיה וסכנתה, אלא אנו דרוכים לא לקראת הדברים "שקרו לנו" - אלא לקראת הדברים שאנו נתבעים לעשות. לי קרוב יותר העבר הרחוק - כשישבנו בארצנו, מהעבר הקרוב. כי חיינו בגולה היו פגומים, ועם היפגם "החומר" נפגם גם הרוח. בלי מסגרת משק, מדינה ועצמאות אין יצירה שלמה, אין שורשים מספיקים; ומה שקרה בימי הבית השני קרוב לי יותר ממה שקרה לפני 100 או לפני חמישים שנה. ואשר לאידיש, אילו דיבר איתי לפני 40 שנה לא הייתי רוצה לשמוע על אידיש בכלל. היינו מוכרחים להיאחז בקנאות בעברית כי תחית הלשון היתה כמעט למעלה מהטבע, ובאירלנדיה לא הצליחו בכך עד היום. עכשיו אני מסוגל לנכון לדון על אידיש ביתר רוחב לב - ואני מרוצה כשילדי מבינים אידיש. אבל איני רואה אידיש כמוהו. זהו שלב עובר בחיים היהודים, כיוונית, כעברית. ואם יהודי אמריקה ידברו כולם אנגלית {0190-03} - יוסיפו ליצור כיהודי אלכסנדריה. ואין לזלזל ביצירה זו - אולם אדרוש מהם לימוד עברית. בבתי-ספר למתחילים ולבינונים אין צורך ללמוד בארץ אידיש. באוניוורסיטה - כן. אנו יכולים לחגוג גטה - כי אנו רוצים לקלוט כל אוצרות הרוח האנושי, וגטה בשבילנו אחד הגלויים האנושיים הגדולים, ואין זה נוגע ליחסנו לגרמנים. יחסנו לעולם במדינת ישראל מוכרח להשתנות - לא יחס הגיטו. ודווקא מפני שאנו מאמינים ביעוד משיחי - כל-אנושי ובעצמאות ישראל כאחת.