יומנים > יומן - מלא 29/11/1939

{P001} {0166-83} ירושלים, 29.11.39 להארת הרקע הפוליטי מסר לי ליאו פרטים על ביקורו של נציב סוריה בארץ. הביאו אותו לחיפה, אבל לא הפגישו אותו עם העיריה, מפני שבאותו יום לא היה שוקרי בארץ ואת מקומו מלא יהודי: שבתי לוי. מחיפה הובא לירושלים לא בכביש תל-אביב, אלא דרך ג'נין-שכם. בפגישה בירושלים לא שיתפו אף יהודי אחד. אם כי הוא נפגש אם ראש העיריה הערבי, אל היה הסגן היהודי נוכח. הוא בקר במסגד אומר ושם נפגש עם אנשי המועצה המוסלמית, ואם כי עבר לפני הכותל המערבי, אבל לא הודיעו על כך לשום מוסד יהודי, ובאותו מעמד נמצא בדרך מקרה משמש התמידי, והרב אורנשטיין. הוא יצא מהארץ מבלי שראה שום מוסד או מושב יהודי. רק במסיבה שסדרה הקונסוליה הצרפתית נוכחו מספר יהודים, ואלמליאח שוחח אתו. ליאו בקש את אייזנברג לדבר עם מזכיר הקונסול בענין זה, וזו היא ההרצאה שלו: לפי בקשת המחלקה המדינית נפגשתי אתמול עם מר כ. מהקונסוליה הצרפתית, כדי לברר את סיבת אי-ביקורו של הנציב העליון הסורי במוסדות היהודים בארץ. מר כ. ביקש כי הפגישה תתקיים לא במשרדי הסוכנות היהודית. אמרתי למר כ., כי הציבור היהודי בכלל והישוב היהודי בארץ בפרט רחושים מתמיד אהדה לצרפת, והוא הופתע לראות כי בביקרו האחרון של הנציב העליון הצרפתי בסוריה לא הוכנסו בתכניתו ביקורים במוסדות יהודים ובמושבות היהודיות. הציבור היהודי בארץ נפגע מאוד מדבר זה, אם כי לא הגיע הדבר לידי ביטוי בעתונות, ורצוי היה מאוד לדעת אם הקונסוליה הצרפתית בארץ לקחה חלק בסידור התכנית לביקור או שזו נעשתה ל ידי ממשלת ארץ-ישראל. מר כ. השיב, כי הדבר ידוע היטב לקונסול. הנציב העליון בא הנה מאורחה של ממשלת ארץ-ישראל, ותכנית ביקורו סודרה על ידה. בהזדמנות גם העיר הקונסול, כי הנציב העליו הרי ביקר על יד הכותל המערבי, וגם היה נוכח בקונצרט הסימפוני, אשר - אגב - התפעל ממנו מאוד. {0166-84} 29.11.39 העירותי כי על ביקורו של הנציב על ידי הכותל המערבי לא ידע איש, והממשלה אפילו לא הודיעה על כך בקומוניקט הרשמי שלה. הוא השיב, כי הקונסוליה הצרפתית הודיעה על כך בהודעתה לסוריה, והדבר נתפרסם בקומוניקט הרשמי שם. מר כ. הוסיף, כי אמנם היו לנציב לאחר הביקורים הרשמיים עוד יום וחצי חפשיים, אולם אלה היו יום ו' אחר הצהרים ויום השבת, וכידוע המוסדות היהודיים סגורים בימים אלה. כאן אמר, כי ברצונו לדבר גלויות. הממשלה הצרפתית יודעת את המצב בארץ והיא מעונינת מאד לבלי התערב לצד זה או אחר, ולכן נמנעו כנראה מלבקר במוסדות יהודים, כדי לא להראות שהיא נוטה לצד אחד. העירותי על כך, שהנציב ביקר במועצה המוסלמית העליונה, והוא השיב, כי הביקור היה רק במסגד אומר, ושמה באו אנשי המועצה לברך את הנציב. הנציב לא הספיק אפילו לראות את המוסדות הצרפתים בעיר. ביום א' יצא לים המלח, ואחר הצהרים היתה לו קבלת פנים לנתיני צרפת בארץ. מר כ. אמר, כי בדרך כלל אין הסוכנות נתונה ליחס טוב ביותר מצד הקונסוליה, והדבר גם מובן. "הנה, ידיותו של ד'ר י'וסף עם הקונסול הצרפתי כאן נפגעה מאד בזמן האחרון, והסיבה לכך היא שמר בסן, גיסו של ד'ר י'וסף, הדר בארץ שנים רבות, שהוא נתין צרפת, הגיש בזמן האחרון בקשה להתאזרחות כדי להשתמט בעבודת הצבא, והוא גם לא הופיע בגיוס הכללי מטעם הקונסוליה, כשנקרא לכך. ד'ר י'וסף עצמו גם ביקר בביתי ערב לפני מועד הגיוס ושאל ממני פרטים בענין זה, כנראה כדי לעזור למר בסן להשתמט מחובת הצבא. מובן לשא סיפרתי זאת לקונסול(?)". ביום הגיוס הופיעו בקונסוליה כל אזרחי צרפת, מחוץ לשני היהודים נתיני צרפת בגיל הנדון הגרים בירושלים; את האחד מהם - לא מר בסן - הביא מר כ. לקונסוליה לאחר שידולים רבים. הקונסול העיר לאחר זה שהוא איננו אנטישמי, אבל דבר זה עלול להרגיז כל אדם. בדרך כלל מתאונן הקונסול על היחסים המוזרים שבין הסוכנות היהודית ובין הקונסוליה הצרפתית כאן. הנה מר בן-גוריון, יושב ראש הנהלת הסוכונת, ידי צרפת, לא מצא לנחוץ במשך כל שנות כהונתו להכיר את בא-כוח הממשלה הצרפתית בארץ, הממשלה האוהדת את הציונות. מר שרתוק {0166-85} בא לפרקים לבקר את הקונסול, אבל גם הביקורים האלה אינם משאירים אחריהם רושם רצוי, כי "מר שרתוק כמנהגו אוהב להסביר וללמד פרק בהלכה זו או אחרת, לפעמים גם לא חשובות ביותר, והקונסול כדיפלומט מרגיש את עצמו נעלב על שחושבים אותו לתלמיד שאינו יודע דברים אלמנטריים". ד'ר וייצמן היה בארץ, והקונסול הכללי לצרפת נתבקש אז מפאריס להתראות עמו, ולמרות ההשתדלויות הרבות לא הגיעו הדברים לידי ראיון; וכשהקונסול בא פאריסה ונשאל אם ראה את ד'ר וייצמן הוא נאלץ להודיע, שלמרות מאמציו לא הצליח להפגש עמו. מר פ. רוטנברג נבחר כנשיא הועד הלאומי; הקונסול גם כתב על זה דין וחשבון לממשלתו, וציין כי הישוב היהודי התאחד תחת נשיאותו של מר רוטנברג. אולם הלה לא מצא גם לנכון להראות בקונסוליה. הקונסול מציין את יחסיו הטובים עם האוניברסיטה. פרופ. פרנקל ידע לקשור קשרים עם הקונסוליה, והקונסול מכבד אותם. גם אנשי "אגודת ישראל"ידעו לפנות לקונסול ולהביע לו את נכונותם לעמוד בקשרים אתו. הקונסול נפגע גם על ידי כך, שבעתונות היהודים בארץ ("הארץ") הופיע מאמר שקבע כי על היהודים בארץ לבלי להתגייס לצבא זר, ואפילו גם לא לצבא צרפת. בדרך כלל נוהגים הציונים כאילו לא היתה קיימת ממשלת צרפת, ורק ברע להם הם פונים גם לממשלה זו. בהיותו בפאריס נפגש הקונסול עם מנהיגים ציונים במקום ומצא אותם מיואשים, והסיבה לכך היא שהם רואים כי ההסתדרות הציונית סומכת אך ורק על אנגליה ועל ידידותה, ואינה מביאה בחשבון את ממשלת צרפת. כשפורסם בישוב היהודי כרוז על ההתגייסות צוין בו, כי ההתגייסות היא לעזרה לאנגליה, ושכחו שיש גם ממשלת צרפת, שהיא ידיותית ליהודים. רציתי לדעת אם דבריו של מר כ. הם הרגשתו ורשמיו הוא, או שכזאת אמר לו הקונסול, והוא מדגיש, שאלה הם דברי הקונסול עצמו. הבינותי שהוא בא לשיחה עמי בידיעת הקונסול. מובן שביטלתי הרבה טענות, שהתדלתי לרכך דברים רבים, אולם העליתי את הדברים על הנייר, כי הרבה אפשר ונחוץ לתקן." ב4:00- נפגשתי עם רוקח בעירית תל-אביב על פי יזמתי. אמרתי לו שאני רוצה לדבר אתו ביחידות, כי אני רוצה לדבר אתו בגילוי לב גמור. אני יודע יחסו להנהלה, ובהזדמנות זו איני בא להתאונן {0166-86} 29.11.39 על כך. נסיתי לתקן את היחסים, ואם כי הנסיונות עד עכשיו לא הצליחו, לא התייאשתי מכך, אבל הפעם באתי לדבר אתו על ענינים הקרובים לו, ענין אחד הנוגע באופן מיוחד לתל-אביב וענין שני כללי. הוברר לי שבמשרד המושבות יש מזימות לא רק על חיסול הציונות, אלא גם כמה כיבושים ישוביים ובראש וראשונה כל גילויי עצמאות, שהגדול מהם זה תל-אביב ונמל תל-אביב. הממשלה כמובן לא תפגע בנו בגלוי ולא בבת אחת, אלא במצב הקשה הזה תעמיד פנים שבאה לעזרתנו, ויתכן שבקרוב יבוא אתו בדברים על סלילת כביש החוף מתל-אביב לנמל יפו, כאילו לשם הקלת חוסר העבודה והקלת התנועה, ואני מבקש ממנו, שאם יגיע אליו דבר כזה לא יעשה שום דבר מבלי לפנות קודם אלי. רוקח אמר, שאני לשוא מאשים אותו באי-קואופרציה עם ההנהלה. הוא עומד במגע מתמיד עם קפלן ומתיעץ אתו על כל הדברים, ובענין שפניתי אליו בלי ספק יעשה את משאלתי: לא יעשה שום דבר בלי התיעצות אתי. הדבר השני, אמרתי לו, שהוא הגיוס. עם ראשית הספר הלבן עוררתי את השאלה בנשיאות "כופר הישוב", שהמצב החדש מחייב תפקידים חדשים וסידורים חדשים. לצערי נתעכבו הסידורים ההכרחיים, מפני שהדיון ב"כופר הישוב" לא נסתיים אף פעם, והיה לי הרושם הברור שרוקח מעכב את גמר הדיון. ושוב לא באתי להתאונן על העבר, אם כי הענינים סבלו מחוסר הסתגלות למצב החדש. היו כשלונות שלא היה הכרח בהם, אם כי לא כל הכשלון יש למצוא לו אשם. יש גם כשלונות הטבועים בעצם הפעולה ואין מנוס מהם, אבל היו גם כשלונות שלא היה הכרח בהם. דרשתי תחומים ברורי וחתוכים בין הכוח הליגאלי והבלתי ליגאלי. ידעתי שעלינו לשמור כעל בבת עיננו על כל כוח מזוין יהודי ברשות הממשלה. אפילו בימי סערת המלחמה נגד הספר הלבן היתה לנו עמדה תקיפה, ששום שוטר יהודים ושום צעיר מושבע אצל הממשלה לא יהיה מעורב בשום פעולה נגד הספר הלבן. מאידך גיסא היה הכרח בהגברת החשאיות, וענפים אחרים של הפעולה הזאת חייבו סידורים חדשים ואירגון מחדש. דברים שצריכים להיות ידועים רק לאיש אחד, אסור שיהיו ידועים לשני אנשים, אולם לצערי עוד נמשכת ערבובית הרשויות, ועל כל דבר דנים כמה וכמה מוסדות שלא לצורך. {0166-87} 29.11.39 בסידור האיחוד השלמתי עם העובדה של פריטט, לא מפני שהכרתי בפרינציפ זה שראיתי צורך בדבר לגופו אלא מפני נימוקים פנימיים: שלום בישוב ויחסי אמון הדדי. אולם מזמן כניסתי להנהלה שמתי לי לחוק בל יעבור בפעולה הפוליטית החיצונית אין להכניס שום מומנט של פוליטיקה פנימית, שום ענין מפלגתי, בין של המפלגה שלי ובין של מפלגות אחרות ושום חשבונות תכסיסיים בין מפלגתיים. היחסים שלנו עם הממשלה ועם הערבים צריכים להקבע לגופם של הדברים. מדרכי זו לא אסור ויהיו מה. בשאלות האירגון לא עמדתי על דעתי, כי התחשבתי עם הענינים הפנימיים, אולם ביחס לשני כוחות, שאינם תלויים רק ברשותנו. חיל הנוטרים, כי זה כוח ליגאלי שנתון כולו בידי הממשלה, וביצוע הגיוס, שמפני המוניותו אף הוא תלוי הרבה במסיבות פוליטיות, בכל אלה באנו לידי מסקנה שיש הכרה בראשות אחת ויחידה, אם גם יהיו כנגד זה טענות פנימיות. הכשלונות האחרונים כבר גזלו מאתנו כמה אפשרויות של פעולה בשטח הגיוס, אולם לא נוגעו עדיין כל אפשרויות הפעולה. חלק של העבודה נעשה בצורה של הגנה אנטי אוירית, מכבי אש ועזרה ראשונה וכו'; חלק גדול של העבודה נעשה בצורה של התעמלות - אגב, התעמלות דרושה גם לגופה -, אבל כל זה ירוכז ביד אחת, יד המכוונת את המדיניות החיצונית שלנו, כי הפעולה צריכה להעשות לפי הקו המדיני שלנו ומתוך ידיעה גמורה של התנאים הפוליטיים ושל התוצאות הפוליטיות של צעד זה או אחר. היות ובקרוב צריכה להיות ישיבה של "כופר הישוב" והיא צריכה להביא לידי גמר את הבירורים, מצאתי לחוץ להגיד לו את הדברים האלה לפני הישיבה. רוקח אמר, שהוא לא עכב כל דיון; להיפך, לו היה הרושם שאני דוחה את גמר הבירור. הוא מצדו רוצה לעזור והוא מוכן לגמרי ש"המשמר האזרחי" בתל-אביב יהיה חלק של הפעולה שלנו. הוא רצה להכנס לדיון של שאלת "המשמר האזרחי", אמרתי לו שעל זה נדון לחוד לאחר שנסדר את כל הדברים, ולא באתי אליו הפעם לעשות סידורים מעשיים, אלא בתוך מסיבה של שנים לדבר אתו גלויות. הוא אמר לי שהוא מרוצה מאד מפגישה זו, קבל את דברי, והיה לי הרושם שבאמת היה מרוצה מהשיחה. {0166-88} 29.11.39 חזרתי לפנות ערב מתל-אביב לירושלים. על מצב הרוחות בקרב הצבא מעידה מרשימה שמסר לי יהושע: "בישיבת ועדת ההגנה של הישובים היהודים היום (27.11.39) לא השתתף מיור ויגהם, והיתה הזדמנות לשוחח ארוכות עם אורורק על המצב וכו'. דברנו על מאורעות הימים האחרונים: משמר הירדן, תל-צור, ענין כדורי הלימוד של א.א. וכו'. אורורק אמר: "זה מעורר חשדות אצל המצביא, ועושה את כל הצבא לחשדנים נוראים. הנה כעת טילפן לי הקצין פיט על הצעה לרכז את ה"ספשלס" לקורס אימון. וענתי: הם מלהזכיר. כעת ברגע זה אי-אפשר, חכה עד יעבור זעם". עוד דיברתי אתו על היחס הגס של הקצין הוסברו לאברהם אכר ולזינגר. אמרתי, כי אני מבין שאי אפשר ללמד דרך-ארץ איש שהוא גס מטבעו, אבל לכל מוכרח להיות גבול. בינתיים נפסקו היחסים ויש שורה של אנשים - בעלי משפחה - שצריך להשתדל להשאירם בשורות, אבל אין משום למו'מ עם ה. בגלל גסותו. הבטחתי לכתוב לו - לאורורק - באופן פרטי (אמציא לו את רשימת זינגר). הישיבה שלנו נמשכה באופן "ביתי" בלי ויגהם. עברנו כרגיל על הפרוטקול שלפני האחרון לפי הרוטינה וסדרנו את הענינים. 2. אחר כך בא אורורק בשיחה פרטית בהחלט וסודית עד מאד: J.S.P. בישיבה האחרונה החליט המצביא לאסור על המשוריינים של של הפחד, שמא ביום בהיר אחד יפעלו נגדנו" (הקומפלקס הזה רודף אחריהם)? שאל ממני הצעה. הצעתי - אם הגזירה נגזרה - שהמשוריינים יישארו ללא תנועה יש להעמידם בנקודות, אולם לפי פקודת ה- .A.S.P הם יהיו רשאים לצאת לפעולה במקום שהוא יצווה. זה יתן גם אפשרות של פעולה במקרה של צורך ואפשרות לחכות עד יעבור זעם "ענני החשד הטפשי" הזה. חשבתי שבזה נגמר לכל הפחות היום, אולם לא: המצביא רוצה להפחית את מספר הובים בידי משטרת הישובים היהודים. מספר הרובים הנוכחי הוא 400+4,346 רובי שצריכים להיות בתור רזרבה של האינספקטורים. אורורק שאל אותי באיזו מידה אפשר להפחית. אמרתי, שאינני רואה כל אפשרות להפחית מטעמים מעשיים, ואם ההפחתה תתבטא בלקיחת רובה אחד או שנים ממקום זה או אחר, הרי זה לא יספק את המצביא ורק יזיק. הצעתי שמוטב לא להפחית את הקבע {0166-89} 29.11.39 של הרובים של הכוח, אלא - כמו במקרה של המשוריינים - להעביר חלק לרזרבה, ז.א. להגדיל את הרזרבה על חשבון הנקודות. ההצעה מצאה חן בעיני אורורק והוא הבטיח להציע זאת לצבא, אולם הוא מסופק אם הם יקבלו אותה "במצב הפחד שהם שרויים בו עכשיו". דברנו גם על העסקת נוטרים למטרות אחרות. מבלי לפרש זאת דברנו על הצעת המיור מרחובות להשתמש בנוטרים כדי להשליט סדר בנקודות כשתוכנס עבודה ערבית וכשתהיינה משמרות. - הוא הסכים שזו תהא טפשות יוצאת מהכלל להעמיד את חיל הנוטרים בפני נסיונות כאלה. אמר שהאינספקטור הולי הגיב על זה באופן הכי נכון בהביאו לפני המיור מהצבא את ההוראות למשמר הנע, והדגיש שפעולתם של הנוטרים הוגדרה שם באופן מסוים ושהתערבות בסכסוכי עבודה פנימיים לא הוזכרה שם.