יומנים > יומן - מלא 31/12/1931

{P001} {0091-36} כ"א טבת 31 דצמבר יום ה' בערב ירדתי לים-המלח, בחדר האוכל אספה כללית. יעקבסון (יו"ר) קובל על חוסר ארגון בעיר, המפקדה אינה מקשיבה לקול התנועה, הצבור הורגל לפסיביות. המנהיגים שקועים בפוליטיקא גבוהה ואינם מטפלים בעניני יום יום של הפועלים. גם ענינים פוליטיים קטנים (כגון עירית ירושלם) מוזנחים. פישר (פוע"צ) - ההסתדרות נקטה דרך לא להרגיז בעלי-הבתים, עושים רק חשבון העם. אין קו פוליטי מעמדי. ארגון הפועלים הולך אחורנית. הפועל מפחד לדרוש מבעה"ב - כי אין מגן עליו. לא מארגנים פועלים ערבים. בכלל אין ההסת' עושה כלום בשביל הפועלים. בורד (גם הוא פוע"צ) - מרירות רבה בצבור. השכר {0091-37} ירוד.בחיפה ירדו הפועלים למדרגת ערבים. ההסת' היא חלוצית גרידא ולא מעמדית. בדברי עמדתי על קצת בקורת של הצבור. מצד אחד תלונות חמידיות - מאידך גיסא אמון עור. במשך כל השנים לא נזדמן לי לשמוע מפי חבר שאלה פשוטה: מה עושה הוה"פ של ההסת' ? לפני שבועות אחדים החלונו לפרסם קומוניקטים שבועיים - והנה אין הד. פרסמנו בירורים על ענינים חיוניים של הצבור - כגון על קרן חוסר עבודה. ואף חבר אחד לא נתעורר להביע דעה בשאלה זו. הצבור מתאונן על חוסר דמוקרטיה - ובפועל הוא מפחד מקבלת אחריות. ספרתי על פגישת מזכירות הוה"פ עם ועד פועלי נשר, כשדנו על סרוב ההנהלה לתת "הוספה", שאלו אותנו החברים מה לעשות. ענינו - עליכם להחליט. דרשו דעתנו. סרבנו. בקשו עצה. אמרנו: אתם מכירים יותר מאתנו תנאי המקום ויכולת המשק, אינכם ילדים, תחליטו. הודיעו שיפנו למרכז המפלגה לשאל את עמדתו ... מהסקירות השבועיות רואים החברים שהוה"פ אינו עוסק ב"גדולות" - אלא דווקא ב"קטנות" - עניני יום יום של צבור, ואשר לוכוח המפלגתי של פוע"צ ההולכים אנו אחורנית או קדימה. בשאלה זו מטפלים לפעמים גם חברים שאין להם פניות מפלגתיות ומדברים בגעגועים על "הימים הטובים". אנחנו רחוקים עדיין - בכל המובנים - ממטרתנו. מצב הפועל קשה - ויהיה קשה כל זמן שמפעלנו לא יבוצע והמשטר לא ישונה, ומתוך הרגשת הקושי של השעה הנוכחית יש נטיה לאידיאליזציה של העבר. אולם העובדה {0091-38} היא שגם במצבנו הקשה עכשיו יש התקדמות על כל השטח. כיצד אנו מעריכים ? כשאנו אומרים המצב רע עומד לפנינו האידיאל הרצוי והוא משמש לנו קנה מדה. זהו קנה-מדה סובייקטיבי. נחוץ וכוח דוחף בפעולתנו לקראת העתיד, אבל נתוץ לנו קנה-מדה אובייקטיבי, וזהו בהשואה עם העבר או עם ארצות אחרות. אין אנו יכלים להשתוות כמובן לאנגליה וגרמניה עם משקן המפותח והענקי. נקח את הארצות השכנות ששם פועלים לא חברי מפלגת פועלי א"י - אלא שליחי הדרך המהפכנית שמפלגת פישר שואבת הימנה את תורתה - הפעולה נעשית שם על טהרת המעמדיות העקבית - ואיפוה הן האגודות המקצועיות הכבירות (הן בסוריה ומצרים יש ישוב פי כמה גדול מאשר בארץ) ומהו שכר העבודה של הפועל בארצות אלו, ותנאי עבודתו וחוקי הגנה ? זוהי גם תשובה על השאלה מדוע אין אנו מארגנים את הפועל הערבי. בסוריה ומצרים אין ציונות ואין שאלה לאומית מסובכת, וסוכני הקומינטרן נאמנים על סולידריות עם הערבים - והנס הנדרש מאתנו - להשוות כהרף עין את הפועל הערבי לפועל היהודי - לא נעשה עדיין על-ידי חרטומי המהפכה העולמית שאמצעיהם הכספיים עולים, בודאי, על אלה שלנו. גם מפלגתו של פישר אינה יכלה להתפאר בהמוני חבריה הערבים. ואשר להשוואה עם העבר שלנו: בכשרון החרדה לעבודה ובגדול יכלת העבודה של צבורנו - גורם עיקרי בכשרון מלחמת המעמדות של הפועל - (מה שקוראים בא"י בשם כיבוש העבודה), בהיקף הארגון ויציבותו, בקביעות העבודה, בתנאי העבודה, בכמות {0091-39} הפועלים והסתעפות ענפי עבודתם - בכל אלה יש התקדמות מתמדת וכיבושים חשובים. המרחק מהרצוי עצום - ביחוד בכמותנו. והכמות זהו אולי התנאי העיקרי לנצחוננו. אבל למרות התנאים האובייקטיבים הנוראים- גרועים מהתנאים המפריעים לסוכני הקומינטרן להקים תנועת פועלים בסוריה ומצרים - כבשו רבבות צעירים ענפי עבודה חדשים, רכשו יכלת עבודה שאינה נופלת מהיכלת של טובי הפועלים באירופה - והעבודה בחקלאות, במחצבת עתלית, בנהרים וים-המלח תוכיח - הקימו ארגון שגדל משנה לשנה. הבטיח מינימום של תנאי עבודה אנושיים - אפילו בחקלאות. לא 5 גרוש כאשר במצרים, ולא 10-8 גרוש כאשר בפלשתינא אלא מינימום של 20 גרוש בחקלאות, זהו כבוש עצום, שרק מחוסר כל הכרה מעמדית יזלזל בו. רוב הפועלים אינם עסוקים כמו בשנים הקודמות בעבודות עראיות וזמניות - אלא עובדים עבודת קבע במקום עבודה קבוע. ביחוד בת"א וחיפה. הארגון גדל בכמות ואיכות. כ80%- מכל מעמד הפועלים הם מאורגנים - דבר שאין למצוא לא רק בארצות השכנות אלא גם באירופה,וגם מספרנו הולך וגדל - לא באותה המדה, לגמרי לא, כמו שאנו רוצים. וזהו אולי האסון הכי גדול של תנועתנו. אבל על חוסר-דרך לא ידבר מי שמצפון-פועלים לו. בלי דרך לא היינו עושים את אשר עשינו בארץ. ואם לסכם בקצור ההבדל שבין דרכנו ודרך מפלגתו של פישר: דרכנו נתנה לאחר חצי יובל שנה - 40 אלף פועלים בארץ, משקי עובדים בחקלאות, 8.000 פועלי המושבות, חדירה לכל ענפי העבודה בארץ, יצירת ההסת' הגוף הכי גדול בישוב הארצישראלי ואולי בתנועת הפועלים {0091-40} היהודית, עשרות אלפים חלוצים בכל ארצות הגולה, תנועה עולמית למען א"י העובדת, קשרים פוליטיים עולמיים, ראשית חוקי עבודה חדשים בארץ - והדרך של מפלגת פישר - שכול, עקרות, - ומפלגת פוע"צ בארץ.