יומנים > יומן - מלא 31/12/1963

{P001} {0198-245} נ ו ס ח ר א ש ו ן אני רוצה לבקש מהממשלה חופש לחמשה או ששה שבועות, כי אצטרך כנראה לנסוע לטבריא או לעין בוקק להתרחץ, ובזמן החופש לא אוכל להתעסק בעניני הממשלה, ולכן אמנה ממלא מקומי כראש ממשלה וכשר הבטחון - אם תסכימו אמנה את אשכול לממלא מקומי, החל מהיום. עכשיו עלי להגיד משהו על שעשתה ועדת השבעה. אני בטוח שהשבעה עשו מה שעשו בתום-לב ובכוונה טובה, ומה שאומר לא נוגע לכוונותיהם אלא למשמעות האובייקטיבית של פעולתם. הכוונה של העושה והמעשה שהוא עושה הם שני דברים נפרדים, המסקנות של הוועדה הם דבר עובדה אובייקטיבית העומדת בכוח עצמה, ואינה תלויה למה התכוונו בעליה, ואני אעמוד רק בקצור על הדבר השני, ומה שאומר אינו נוגע לאופי, לכוונה ולרצון הטוב וליחס ההגינות של העושים. שללתי מלכתחילה את הקמת וועדה מעין זו, ולא השתתפתי במעשיה ולא בוויכוח על מסקנותיה, כי לא ראיתי אפשרות מוסרית להיות שותף למעשה שידעתי מראש שאינו מוביל לאמת ולמשפט צדק, אני יודע למה פנחס לבון התנגד בחריפות ובהתמדה לועדת חקירה משפטית, היה לו יסוד לחשוש לגילוי האמת. האמת היחידה אשר נתגלתה בענין זה - היא הודות לועדת החקירה שהוריתי לרמטכל למנות כאשר הגיעו לאזני מעשים חשודים של קצינים בצבא. פנחס לבון ועורך הדין שלו יוחנן בדר פסלו בפומבי ועדת החקירה של חיים כהן, לבון הודיע שלא יופיע לפניה, ובדר הודיע בועדת חו"ב כי הצבור, העם, הלאום וההיסטוריה לא יקבלו ברצינות המלצות ועדה שמר לבון לא הופיע בפניה בענין {0198-246} זה" (זה היה ביום 4.10.60). לבון ובדר הם דוברי הצבור, העם, הלאום וההיסטוריה. אולם דווקא ועדה זו,מפני שנקטו בפרוצדורה משפטית והיתה לה סמכות חוקית לקרוא לעדים ולחקור אותם - גילתה חלק מהאמת - שקרים, ואולי זיופים מצד קצינים אחדים. בעקבות מסקנות ועדה זו הפסקתי שרותו של גיבלי בצבא. ואין זה מקרה שוועדה זו, וכן המשפט שנערך נגד אלעד - הגיע לגלוי חלק של האמת בפרשה - מפני שהם נקטו בפרוצדורה יחידה המאפשרת גלוי אמת. ועדה שלכם ידעתי לא תגיע לאמת - ולצערי הרב קרה יותר מזה. אני מדבר לא כוונות חברי הוועדה, אלא על המשמעות האובייקטיבית של המסקנות שקיימות כבר בכוח עצמן, ואינן תלויות עוד בכוונת כותביהן. מסקנות אלה הן עוות הדין, משוא פנים, וחצי אמת הגרועים מאי-אמת שלם. ואין אני מוכן להיות שותף לאחריות המסקנות האלה במישרים או בעקיפין. לא אומר הפעם - ובמקום הזהה - ואולי לא אומר בשום מקום - כל מה שיש לי להגיד בענין זה, אבל פה אני חייב להעיר כמה הערות: משונה בעיני שבמסקנה 13 אתם מודיעים כי "נושאים הקשורים בבעית הבטחון ומבנהו כיום הם ענין לדיון בממשלה ובוועדת חו"ב של הכנסת, לפי סמכיותיהן." איש לא הטיל עליכם לדון על מבנה הבטחון כיום, ובהקשר העלילות והשקרים שנאמרו בשני החדשים האחרונים גם בועדת חו"ב וגם בעתונות המגינה על לבון -חרות, "העולם הזה," "יעד" ועוד - הוטלו חשדות בזויים על מערכת הבטחון. מסקנה זו, אני מניח בלי כוונה רעה מצדכם, נותנת חיזוק לטענות {0198-247} וקובעת שזהו ענין לדיון בממשלה ובועדת הכנסת. גם עניני משרד המשפטים, או משרד הבריאות והתחבורה והפנים והאוצר הם ענין לדיון בממשלה ובוועדות הכנסת, ולא ראיתם צורך להגיד זאת. אני מוחה בכל תוקף על דבר זה. אינני אומר חלילה שהיתה לכם איזו כוונה רעה במסקנה זו, אבל בלא יודעים נגררתם אחרי הקמפניה שמנהל לבון, בדר, חירות, יעד והעולם הזה נגדי ונגד מערכת הבטחון זה יותר מחדשיים. אני מוחה גם נגד מסקנה 11 כאילו בא לטהר אותי מאשמת "חירות," העולם הזה ויעד בהשראה של עושי דברו של לבון כאילו אדם אחר, כלומר אנכי, טען הוראה לגבלי. הסניגוריה שלכם שגיבלי אף פעם לא השמיע אותה כי ההוראה ניתנה על ידי אדם אחר - רק תעורר שחוק. וודאי שגיבלי טוען כי לבון נתן לו הוראה, ולכן אינו יכל לטעון שאחר נתן לו הוראה זו - ואני מסתייג בכל החריפות מסניגוריה זו שלכם שבעיני כל קורא, וביחוד בידי המחרחרים - ואלה אינם מוגבלים לחירות, העולם הזה ויעד - העורר רק שחוק. לבון בפירוש טען בועדת חו"ב שאני התערבתי בעניני בטחון בשעת כהונתו כשר בטחון, וגם אמר בפני הוועדה שהוראות כאילו ניתנו גם לפני היותו שר בטחון - לא לגבי מצרים אלא לגבי עיראק, ולא מתוך כפית תודה איני אסיר תודה על הגנתכם זו עלי. אני שולל בכל תוקף ההגיון שבמסקנה .10 אתם התענינתם רק בפרק שבא לאחרי "העסק הביש," ונשענתם בעיקר על הממצאים של החקירה המשפטית, שנעשו לפי הוראותי. ולא היה לכם כל יסוד מספיק להגיד מה שהגדתם. {0198-248} אני כשלעצמי לא מוכן בשום אופן להגיד שלבון נתן הוראה - לא שמעתי זאת מפיו, אם כי יש לי העדות של יוסי המבורגר ששמע זאת ממנו, אם כי איני מקבל זאת כעדות משכנעת, לא מפני שאיני מאמין ליוסי המבורגר, אני יודע שהוא איש ישר, אבל יתכן שזכרונו הטעה אותו, ואין לי כל יסוד להגיד שלבון נתן הוראה, אבל איני מקבל שיש לכם יסוד בטוח להגיד שלא. לי כמעט ברור שלבון דיבר עם גיבלי באופן כזה - מבלי לתת הוראה מפורשת, שגיבלי יכל היה להבין שהמעשה הוא רצוי, ועם כמה שאני יודע זוהי גם דעת היועץ המשפטי, ולדעתם הרחקתם לכת בסניגוריה שלכם על צד אחד ובהאשמת צד שני - יותר משהיה לכם יסוד לכך. ואילו חקרתם באופן משפטי וחקרתם הכל - לא הייתם יכלים לבוא לידי מסקנה זו. אני בעצמי לימדתי כל הזמן זכות על לבון, וגם לא האשמתי הצד השני, עד שהגיעו לאזני דברים חשודים, ואז הבאתי לידי חקירה משפטית. אני מבין מדוע לבון התנגד כל הזמן לחקירה משפטית. איני מבין מדוע אתם התנגדתם. אבל זהו ענין מצפונכם - ואין אני שופט שלכם. אולם מה שקראתם בפרוטוקולים של ועדת חו"ב בחדשים האחרונים - הזלזול הגס של לבון בועדת אולשן, העלילות שלו על עשרות קציני צבא, השקרים שלו על שמעון פרס שהוכחו ע"י משה שרת, הרמזים השפלים על מספר אנשים אחרים, העלילה שהדברים כמו במצרים נעשו גם מקודם, השקרים שלו על מעשה החמשה - הסותרים את דבריו הוא בעצמו בועדת חו"ב ביאנואר 1955 - כל אלה הראו לי באור חדש את האיש הזה, ושפכו אור אחר על מעשיו בימי כהונתו כשר בטחון, מעשים אשר היו יכולים בזמנו להיחשב בשיקול מוטעה {0198-249} או חוסר נסיון אבל לאור התנהגותו בשני חדשים וקשריו עם העתונים אשר רימו דעת הקהל באופן שיטחי הראו לי בכל אופן את האיש הזה כאיש תככים ומרמה ומסוכן לצבור, ואני יודע שהוא נתן הוראות גרועות מאלו שמיחס לו גיבלי ובועדה חוץ ניסה להטיל על מי שהוא אחר בחומר סודי שעוד שמור אתו - ולכן איני יכל לקבל כל אחריות על דרך פעולתכם ועל מסקנותיכם. ומכיוון שיש בממשלה אחריות כללית, ואני מקבל האחריות הכללית ברצינות ובחובה לא רק חוקית אלא גם מוסרית - וקבלת אחריות על מעשיכם עומדת בניגוד למצפוני כשר בטחון, ואין דבר שאני חרד לו יותר מבטחון, והבטחון הוכתב על ידי לבון - איני יכול להיות שותף לאחריות קולקטיבית זו ואסיק מכך המסקנה היחידה שאני חייב להסיק. אני מוכרח לצערי לדחות זאת עד אחרי הקונגרס הציוני איני רוצה להכניס מבוכה לקונגרס הציוני וגם איני רוצה [ ח ס ו י ] אבל החלטתי נחרצה - להסתלק מאחריות קולקטיבית זו בדרך היחידה ניתנת לי ואעשה זאת מיד לאחר הקונגרס. הזיוף של לוי יצחק בעתון. ברגנות, תככים, שקרים ועלילות {0198-250} נ ו ס ח ש נ י --------------- עלי לבקש מהממשלה חופש לחמשה או ששה שבועות, כי אצטרך כנראה לנסוע לטבריא או לעין בוקק להתרחץ, ובזמן החופשה לא אוכל להתעסק בעניני הממשלה, ולכן אמנה את אשכול לממלא מקומי כר"מ ושר בטחון וכו' - החל מהיום. - - - - - התנגדתי למנוי הועדה ולא השתתפתי בבחירתה ולא בוויכוח שהיה עכשיו ואם כי אני מניח שכל חברי הוועדה וכן הממשלה כולה עשו מה שעשו בתום לב ובכוונה טובה, הרי המעשה אינו תלוי בכוונה, והמסקנות יש להם משמעות אובייקטיבית שאינה משתנית מכוונת כותביהם, ואם אדבר על המסקנות - אין לי ענין לכוונת המסיקים, שהיא בלי ספק כשרה בעיני, אלא למשמעות האובייקטיבית של הדברים, שהם קיימים כבר עכשיו קיום עצמאי, והקורא יקרא אותם מבלי שיבחן כליות ולב. לא השתתפתי בבחירת הוועדה, כי לא ראיתי אפשרות לעצמי להשתתף במעשה אשר ידעתי מראש שאינו עשוי לגלות את האמת, להיפך הוא עלול לסלף אותה. הבינותי למה פנחס לבון מתנגד בחריפות כל כך גדולה ובעקביות לוועדת-חקירה בעלת סמכות משפטית. לו היו נימוקים מספיקים למנוע גלוי האמת כמות שהיא. מעט האמת שנתגלתה עד עכשיו בענין זה היה הודות לוועדת החקירה של כהן שנקבעה לפי הוראתי כשהגיעו לאזני חשדים על קצינים אחדים בצבא. פנחס לבון ועורך הדין המושבע שלו מר יוחנן בדר מחירות פסלו בפומבי ועדת החקירה של {0198-251} חיים כהן. לבון התפאר שלא יופיע לפניה, ובדר הודיע בישיבת ועדת חו"ב מיום 4.10.60 כי "הצבור, העם, הלאום וההיסטוריה לא יקבלו ברצינות המלצות הוועדה שמר לבון לא הופיע בפניה בענין זה." אולם דווקא ועדה זו גילתה חלק מהאמת מפני שנקטו בפרוצדורה משפטית והיתה לה סמכות חוקית לקרוא עדים ולחקור אותם. בקבלי מסקנות הוועדה הפסקתי שרותו של גיבלי בצבא. לא ברור לי לשם מה נקבעה וועדת השבעה, לאחר שלא ניתנה לה סמכות חוקית לחקור עדים וגם לא רצתה לעשות זאת. אולם עלי להעיר כמה דברים למסקנות הוועדה לאחר שנאמר כי קראו הפרוטוקול הסטינוגרפי של הבירורים בועדת חוייב של הכנסת בכל הנוגע לענין. אני קודם מביע תמיהתי על המסקנה ה13- של ועדת השבעה. ידוע לי כי העתונים שעמדו בשני חדשים אלה מאחורי לבון - חירות, העולם הזה, יעד ועוד - ולבון עצמו הטילו פגמים במערכת הבטחון ומבנהו כיום - אבל איני יודע לשם מה קבעה הוועדה שדברים אלה הם ענין לדיון בממשלה ובוועדת חו"ב של הכנסת." מה הם החטאים שיש לדון עליהם ישאל כל קורא, ושואל אנכי. כלום אין הממשלה וועדות הכנסת לדון על משרד המשפטים, משרד הבריאות, האוצר והפנים ושאר המשרדים. מבנה הבטחון הוא לא פחות מתוקן ומסודר והגון מכל משרד אחר - מי הטיל עליכם לחקור מבנה הבטחון ומה הם החטאים שנתגלו על ידיכם במשרד הבטחון - שהצריכו סעיף זה במסקנות. אני בטוח שלא היתה לכם כוונה רעה בכתיבת הסעיף הזה - אבל הסעיף מדבר בעדו - ולאור הקמפניה של עתוני לבון בשני החדשים האחרונים יש לו {0198-252} משמעות ברורה. אילה כתמים נתגלו במבנה הבטחון לפני היות בון שר בטחון ואחרי הליכתו ממשרד זה? כאחראי לבטחון לפני לבון ולאחרי אני מתקומם בכל כוחי נגד סעיף מחשיד זה. אני מוחה גם נגד מסקנה מספר 11 שבה כנראה רציתם לנקות אותי מהאשמה של עתוני לבון ואנשיו כאילו אני נתתי ההוראה ב"עסק הביש." ושוב אין לי ענין בכוונה שהיתה לכם בסעיף זה. הוא מגוחך ומעליב. מהי הסניגוריה "כי גיבלי אף פעם לא השמיע הנחה כי ההוראה לפעול ניתנה על ידי אדם אחר מלבד לבון"? אם עדותו של גיבלי נאמנה - הרי ברור שלבון נתן ההוראה. אם עדותו כוזבת - מי יקבל טענתכם כטענה רצינית, הגיונית? אני לא ביקשתי הגנתכם - ואני דוחה אותה בכל כוחי. הסניגוריה התמוהה שלהם תוסיף תוקף לקמפניה בעתונות ובאספות המתנהלות נגד האנשים שעשו משהו לבטחון לפני היות לבון שר בטחון ואחרי לכתו משם. אני לא מקבל מסקנה .10 אני לא יודע מי נתן ההוראה ואני משוכנע שאתם לא יודעים. בועדת השבעה נמצאים לפחות ארבעה שהיו חברים בממשלה שבה היה לבון שר בטחון. האם ידעו אז מהנעשה במשרד הבטחון? השמעו פעם דו"ח על פעולות? הנשאלו פעם? ברור לי שגיבלי לא אמר בוועדת אולשן ודורי אמת, כמו כן ברור לי מקריאת הפרוטוקול הסטינוגרפי של הבירורים בועדת חו"ב של הכנסת בכל הנוגע "לענין" כפי שנאמר אצלכם - שלבון סיפר בוועדה שקרים ועלילות שכוונתם היתה להכתים מערכת הבטחון בישראל - ולאור "עדויות" אלו של לבון ראיתי כל מה שנתרחש בימי כהונת לבון במשרד הבטחון {0198-253} באור חדש, שאני מודה לא ראיתי עד לפני חדשיים, אם כי ידעתי על כמה דברים תמוהים (גרועים מעסק ביש) שלא אדבר עליהם פה - כי איני בטוח שהסדור כאן לא יודלף לעתונות. ואם הפרוטוקולים של ועדת חו"ב בשני החדשים האלה לא אמרו לכם כלום - הרי לפחות שנים מחברי ועדת השבעה היו צריכים לזכור מה שאמרו בישיבת הממשלה ביום 20.2.55 - שבה התפטר לבון. בישיבה אמר מר רוזן לאחר שלבון עזב אח הישיבה: "אני יודע היטב אח הקו של ב.ג., ואני יודע כמו כן שהממשלה יכלה לעבוד אתו על פי הקו שאנו יודעים, ואני אפילו צריך לומר, ופעם אמרתי זאת לרה"מ (כלומר - לשרת), שלפי הכרתי אנו בתקופת ב.ג. שמענו יותר על המתרחש, נשאלנו יותר והדברים הובאו לפנינו ביתר גלוי-לב וביתר בהירות מאשר בתקופת לבון. למשל, מה שאנו שמענו היום בהודעת שר הבטחון (כלומר - לבון). הוא דיבר על כך שבחודש יולי היו דברים מסוימים, אף איש לא ידע על כך. לי לא ברור אם רה"מ (כלומר - שרת) ידע על זאת. כל מה ששמענו בהודעה זאת אנו לא ידענו, אני לא ידעתי. אבל מכל מקום כל אחד אשר עבד יחד עם ב.ג., בין אם הוא הסכים לקו שלו ובין אם הוא חלק על הקו הזה, ידע שב.ג. דיבר עם הממשלה. - שפירא אמר אז: "אני רוצה להגיד רק מלה אחת: בעבר היו חילוקי דעות ביני ובין ב.ג. זה ידוע, איני רוצה להבטיח שגם בעתיד לא יהיו חילוקי דעות בינינו, אבל דבר אחד הרגשתי כאשר ב.ג. היה שר בטחון - הייתי שקט מאוד למרות כל חילוקי הדעות בינינו. - - - היו גם הצבעות, סבורני שרק בימי ב.ג. היו הצבעות כאלו, הוא ידע גם לקבל אח ההתנגדות של הרוב להצעות שלו וגם את הדין של הרוב, הוא ידע לקבל את דעת הרוב בענינים חמורים ביותר, כולנו זוכרים את זאת." {0198-254} י. רוקח אמר - בועדת השרים לעניני חוץ ובטחון הבעתי את רחשי לבי, שאין אני רואה דרך ללבון להישאר שר הבטחון, לא ידעתי כל מה שהתרחש - ומשונה הדבר - אז לא ידעתם - ועכשיו אתם יודעים מי נתן ומי לא נתן הוראה. אני לא אומר כי לבון נתן הוראה - לא שמעתי, ואיני מחויב להאמין לדברי גיבלי. אבל אני מכיר את הצבא, לא פחות מכל איש בישראל - לפני לבון ולאחר לבון, ואני יודע בהחלט שלא יתכן שקצין גבוה יעשה דבר שנעשה במצרים על דעת עצמו. שוחחתי על כך עם היועץ המשפטי במעמד רוזן - והוא הסכים לדעתי שאם גם לבון לא נתן הוראה מפורשת, הוא שוחח באופן כזה עם גיבלי (ושהוא דיבר על פעולות אלה עם גיבלי אין כל ספק) שגיבלי יכל היה לחשוב, שיש לעשות הפעולות. בכל אופן אני יודע שלבון נתן הוראות לעשות דברים יותר חמורים ויותר מסוכנים בימי כהונתו כשר הבטחון ולאשרנו סרבו שני רמטכלים למלא למלא הפקודה. אומר לכם האמת: לא הערכתי בזמנו כראוי האופי והסכנה של אדם זה, ונסיתי עד לפני שני חדשים וחצי ללמד עליו זכות ורק לאחר שקראתי הפרוטוקולים של ועדת חו"ב וראיתי התככים והשקרים והעלילות והשחצנות של בר-נש הוארו לי באורם הנכון הדברים שקרו בשנת .1954 אתם קראתם כמוני הפרוטוקולים - ולא מצאתם בהם שום פגם. {0198-255} עומד לחקירה מעשה זיוף שנעשה ע"י גיבלי או אחד מפקודיו. אתם לא יודעים על מעשה זיוף שנעשה על ידי נושא כליו של לבון בעדותו של משה שרת - בפרסומה בעתון דבר. איני אומר שזיוף זה נעשה על פי הוראת לבון. אבל אני יודע שלבון ידע על הזיוף לפחות אחרי העשותו, כי הוא נדרש ע"י עורך העתון להרחיק את המזייף מהמערכת, ומזייף זה מוסיף להיות נושא כליו הראשי של לבון. איני אומר כל מה שיש לי לומר בענין זה, ואולי לא אומר בשום מקום. אבל איני יכל לשאת באחריות של פעולת ועדת השבעה. אני מאמין שהיא התכוונה לאמת או לשלום - למעשה, לפי הכרתי העמוקה גרמה לעוות דין, למשוא פנים ולסילוף האמת. מה שנעשה בשני חדשים אלה, ומה שנעשה בשנת ,1954 כפי שהוברר לי לאור שני החדשים האלה - עוד לא קרה בארץ - ולא אוכל להיות באיזו מידה שהיא שותף לאחריות פעולת השבעה ומסקנותיהם. הדבר פוגע במצפוני כשר בטחון והאיש הזה שאתם טיהרתם - הכתים את מערכת הבטחון בישראל. ומכיוון שיש בממשלה אחריות קולקטיבית - ובעיני אחריות קלקטיבית אינה דבר שאפשר לזלזל בה - אני חייב להסיק המסקנה היחידה שעלי להסיק למען הסתלקותי מאחריות זו. הייתי צריך לעשות זאת מחר - אבל אני איני רוצה להכניס מבוכה בקונגרס הציוני, וגם איני רוצה לעורר רושם שצעדי זה קשור עם ענין המחקר האטומי - ולכן אעשה זאת מיד לאחר הקונגרס. ובזאת נגמר עד כמה שזה נוגע לי ענין הפרשה הזאת. {0198-256} בישיבה ראשונה של הממשלה לטפל בפרשה .30.10.60 אני הודעתי שלא אשתתף בוויכוח ולא אשתתף בהצבעה לאחר שאבהיר דעתי: לפי דעתי יש רק שאלה אחת של העבר: ניתנה הוראה או לא ניתנה הוראה, ומי נתן הוראה. אני אומר ששאלה זו אפשר לברר רק על ידי פרוצדורה משפטית, על ידי אנשים אובייקטיביים, שיש להם סמכות חוקית לחקור עדים בשבועה והמשקר - להעמיד אותו למשפט - עיינתי בחוקי היסוד ותקנון הכנסת. מה שעושה עכשיו ועדת חו"ב של הכנסת הם אינם עושים בתוקף היותם ועדת חו"ב, אלא סתם 19 יהודים טובים או לא טובים עוסקים בדבר זה, כי הוועדה לזאת היא לא מוסמכת על פי חוק היסוד, ועל פי תקנון הכנסת. מכיוון שדברים אלה אינם מתנהלים בדרך חוקית ובדרך שאפשר להגיע לידי האמת, אך אפשר להגיע לידי האמת, וכל זמן שהאמת לא התבררה, איש אינו יכול להגיד שנגמר הענין. אני עומד על דעתי שיש להבחין בין שני דברים: איך לפעול בשאלה זו או אחרת של הבטחון. על זה מחליט מוסד פוליטי, ובשאלה זו יכלים להיות חילוקי דעות בין החברים הכי קרובים זה לזה והכי ישרים, והרוב מכריע. אבל בריב בין שני אנשים איך נעשו הדברים בעבר, אם על ידי ראובן או ע"י שמעון, כששמעון טוען: ראובן אשם, וראובן טוען שמעון אשם - אין ממשלה או מוסד פוליטי אחר קובע, אלא בית דין או מוסד משפטי מוסמך אחר ששני הצדדים שווים לגביו, ושניהם נחקרים, ועדיהם נשמעים ונחקרים בשבועה, ועל יסוד בירור משפטי נקבע אם ראובן או שמעון צדק או לא, או מגיעים - גם זה ייתכן - לידי תיקו. {0198-257} אבל אצלנו עושה זאת מוסד מדיני, שלא הוסמך לכך, ואין כל עונש בעד שקרים מושמעים באזניו, ולכן לא ועדת חו"ב ולא הממשלה מוסמכים לבירור זה, והמעשה שתעשו הוא לא חוקי ולא אשתתף בו. בישיבה המסכמת שלה הביאו מסקנות ועדת השבעה (ביום 25.12.60) סיפר מ. דיין: "אמר ב.ג. שבשעה שאני הייתי רמטכל לבון נתן הוראה, לפחות אחת, אולי יותר, שלא נראו לי ולא מלאתי הוראתו, אבל הדרך לאי מילוי ההוראה לא היתה זו שאני אמרתי שאינני ממלא אותה, אלא באתי אליו ודיברתי על לבו שההוראה תבוטל, היו הוראות דומות לא מסוכנות והן בוצעו - - הדבר נכון שהיתה הוראה ואמרתי שלא אמלא אותה אבל הלכתי ללבון והוא הסכים לבטל אותה." (עצם המסקנות נחתמו ע"י השבעה ביום 21.12.60). בישיבת ועדת חו"ב מיום 3.1.61 עמד רוזן בעצמו על השקר של לבון דבר 5 הבחורים שנשלחו לסוריה וקרא דברי לבון בענין זה בפני ועדת חו"ב מיום 17.10.60 ומה שאמר ההיפך מזה בפני אותה ועדה ביום .18.1.55 בתיק זה יש מכתב מלבון מיום .9.1.61 בישיבת ועדת השבעה מיום 13.12.60 אומר רוזן: "בישיבה האחרונה אמר שר האוצר שאמר לו דיין שלבון לא נתן ההוראה, למזה זה הביא - שדיין הכחיש זאת בעתונות." השר אשכול: "היתה הכחשה, אולי קראתי, לא שמתי לב - אתה יכל למחוק מה שאמרתי, מה שסיפרתי..." (עמוד 48). {0198-258} דברי רוזן על אחריות לבון למעשי גבלי - בעמוד ,37 המשך בעמוד .38 בתיק של ועדת השבעה חסרים 13 הפרוטוקולים הראשונים.