למרכז מפלגת פועלי א"י, מכתב מלונדון

{0185-216} ¯.לונדון 30.6.37 - כ'א תמוז תרצ'ז -¯ למרכז מפלגת פועלי א'י ¯כשאתם תדיינו בשאלה יהיה כבר, כנראה, לפניכם החומר העיקרי:הדו"ח- ¯של הועדה הראשונה של הממשלה ותמצאו במצב נוח יותר לבירור הדבר ¯לפני עכשיו. הסברתי במכתב ללופבן ובנקובר את נימוקי סירובי לבוא ארצה ¯למועצת המפלגה, ואם הדברים ההם לא הספיקו אני מקווה שברל יהיה ה'מליץ ¯יושר' שלי בענין זה. גם הוא וגם דוב וגם אליהו הסכימו לי שאיני רשאי בימים ¯אלה לזוז מכאן. ועלי לכתוב אליכם כשאני עדיין שרוי במחשכים של אי-ידיעה ¯גמורה ממה שצפוי לנו בפסק דינה של הועדה המלכותית. כי כל האינפורמציה ¯שהיתה לי עד עכשיו - אינה אינפורמציה שיש לסמוך עליה; לא בטחתי בה ולא ¯.בניתי עליה ולא התנהגתי לפיה - כי לא יכלתי לסמוך על אמיתותה ועל דיוקה ¯ואני - נמצא עדיין באותו המצב הקשה שבו נמצא הרוב הגדול של תנועתנו אשר ¯לא זכה להמנות בית השוללים הגדולים, המוחלטים, הוודאיים למפרע. ועדיין אין ¯לי יכולת להשתתף בוויכוח שיעמוד במועצה לאחר פרסום הדו'ח - אם כי אין לי ¯בטחון שגם אז תהיה לי האפשרות לחוות דעה פסוקה סופית - ואולי מוטב היה ¯להמנע הפעם מכתיבה בכלל. אולם הקריאה בפרוטוקולי המרכז מחייבת אותי לעמוד ¯על חלק אחד של הוויכוח שבו אני מסוגל להשתתף - ווכוח על העבר. וויכוח זה ¯אף הוא אינו אקדמי לגמרי - כי "עבר" זה נדמה טרם עבר, ואולי לא יעבור כל כך ¯.מהר גם לאחר שנדע כבר מה החליטה הועדה ומה חושבת הממשלה ¯באחת מישיבות המרכז היה וויכוח על ה"סערה" - היש דבר כזה בתוכנו ואם- ¯.אין. ו"מצדי" הסערה היא משום מה "המתנגדים," או שוללי החלוקה. גם אני בסערה ¯איני יודע אם אני מתנגד או לא - אני אומר זאת ברצינות גמורה - כי איני יודע ¯את הדבר שלו מתנגדים. הדבר שיעמוד לבירור לא יהיה - התכנית שלי או התכנית ¯של מי שהוא אחר מתוך הציונים - אלא תכנית של ועדה וממשלה אנגלית. ואותה ¯איני יודע, ואיני מסוגל לחייב אותה או לשללה ולפי שעה אני יכול להגדיר את {0185-217} ¯עמדתי מהתנגדות להתנגדות - ובינה לבין חיים יש תהום עמוקה, ועפ"כ ¯אני חי כל החדשים האלה בסערה אשר לא ידעתי כמוה מיום עמדי על דעתי ואשר ¯אין בכוחי לתת לה ביטוי כל שהוא - אילו היתה לי אפילו יכולת ההבעה של ¯ברל. אני מסוער כולי כאשר אני מרגיש שאנו עומדים ערב מאורעות העלולים לשנות ¯את מהלך ההיסטוריה שלנו, מאורעות שנתרחשו רק פעמים או שלוש במשך שלושת ¯אלפי שנות תולדותינו. ומה שעלול להתארע לא יכול בבת אחת אלא יזעזע את חיינו -¯ עד היסוד אולי במשך שנים רצופות. והוויכוח שרק החל - או רק יתחיל אולי ¯לא יגמר כה מהר, ותוך כדי הסערה הממושכת נצטרך לשמור כעל בבת-עינינו ¯על הנכס הגדול והיקר והיחיד שיש לנו - על תנועתנו. שלמותה ואחדותה. והתנועה ¯השלימה והמאוחדת תתכן גם תוך חלוקי דעות חריפים ונוגדים. אבל לא תתכן ¯.בלי חברות נאמנה, בלי אמון הדדי, בלי אמת גלויה וישרה בינינו ".¯ולמען החברות והאמת והאמון שבתוכנו אני רוצה וחייב לדבר על ה"עבר- ¯בישיבת מרכז הפלגה מיום 20.6.37 אמר אחד החברים היקרים שבתוכנו, ברל ".¯רפטור "אולי ישנה עוד איזו אפשרות לעשות משהו שיציל אותנו מסכנת החלוקה ¯זוהי הגדרה חד-צדדית שאיני יכול לקבל. הדבר העומד לפנינו הוא לא רק ¯סכנת חלוקה" - אלא גם הקמת מדינה יהודית. ולא כולנו יכולים בקלות" ¯ובוודאות - למפרע להצטרף ואלה שקוראים להצילנו " מסכנה" זו. אין אני ¯,בין המתעלמים מסכנת החלוקה. בלי מרכאות כפולות - אבל החלוקה העומדת ¯כנראה, להיות מוצעת לנו הפעם כרוכה אולי ביצירת מדינה עברית - ועדיין ¯לא נאכלתי מספקות ואכזבות ויאוש וחוסר אמונה או אם יותר רוצים, לא ¯נשתחררתי מאילוזיות ואוטופיות ואמנוה עוורת, שלא להיות נרעד ונרעש עד ¯עמקי לבו ותהום נפשי מהחזון הגדול והמופלא והגואל של מדינה יהודית -¯ - - שצלצלה שעתו - ולו גם רק בראשיתה המצערה ¯,אמנם כן, חברים, מה שהעמד לדיון עכשיו, לא רק במועצתנו המפלגתית- ¯.אלא על סדר היום של המדיניות העולמית היא יסוד מדינת יהודים בארץ-ישראל ¯ואני מתוודה על עניות=דעתי: אין לי החכמה העליונה והבטחון המוחלט ¯בדיאלקטיקה השכלית של כל אלה היודעים למפרע שזהו האסון הנורא ביותר הצפוי ¯בשעה זו לעם ישראל, לא פסה אמונתנו ב"נסים" - וכשאני שומע שאמנם ועדה -¯ מלכותית של אימפריה אדירה עומדת להציע יסוד מדינה עברית בארץ=ישראל ¯אימפריה שיש בכוחה לבצע את הפלא הגדול והנורא הזה - אני נסער בלבי ובנפשי ¯עד היסוד ומשתאה להוד החזון הצרור בנשמתנו מאות ואלפים שנה - ואם כל היותי ¯רוה חשדות וספקות ונסיון מר ואכזבות מכאיבות, ועם כל פקפקוי בכוונותינה ¯ומזימותיה ונכליה לתרמיתה של אימפריה הזאת - אני נפעם ונרעש כאשר הייתי אולי יותר משהייתי - בימי מתן הצהרת בלפור על ידי אותה האימפריה, {0185-218} ¯.התאימה פחות למצב=הענינים הראלי כביכול בא"י מאשר היום -משהצהרה זו ¯לא היה וויכוח בתוכנו אילו עמדנו רק בפני חלוקה - אבל לא יהיה וויכוח- ¯קל, לא רק בין חבר לחבר, אלא בין כל חבר לעצמו כשנעמוד לפני שאלת ¯הקמת מדינה יהודית, אם כי נעמוד הפעם לא לפני הקמת ארץ=ישראל כמדינה -¯ יהודית, אלא מדינה יהודית בארץ=ישראל ¯כרבים, רבים מאוד בתוכנו, הייתי כל ימי ציוני מדיני, כציוני השואף- ¯למדינה יהודית ותמיד, מיום שעמדתי על דעתי, הבחנתי בין ארץ=ישראל -¯ ובין המדינה היהודית בארץ=ישראל, כרבים או כמעטים למדתי את א"י =¯ואני יודע מהי. אין זו שטח המנדט. אין זו שטח ה"בית הלאומי." ארץ ¯ישראל משתרעת בין ים=סוף בדרום והלבנון והחרמון בצפון, ובין ים=התיכון ¯במערב ומדבר=קדם או סוריה במזרח. ואני מאמין היום לא פחות מאשר האמנתי ¯,לפני שלושים - שלושים וחמש שנה שלנו תהיה הארץ הזאת. אמונתי זו ¯כאמונת כולנו, לא היתה קשורה במנדט ולא היתה תלויה באנגליה. אמונתי ¯לשאיפתנו הציונית היתה מורכבת משני דברים, משני דברים בלבד: עם ¯ישראל וארץ=ישראל. לא התוגד, לא קיסר וילהלם ולא בלפור יצרו אמונה זו =¯ופרנסה אותה. אהבת=אומן למכורת=מולדת, כיסופי=נצח לקוממיות ממלכתית, גאון ¯דורות בשלשלת=יוחסין היסטורי, הדי=קדומים של נביאים יהודים, דבקות מופלאת ¯ביחוד וביעוד לאומי, ועל הכל - סבל ומצוקה ויסורים ופורענויות של חיי ¯,נכר וגולה ותלות - אלה יצרו בנו את להט הרצון והאמונה לגאולת העם בארצו ¯ושממת הארץ, עזובתה ודלדולה רקעו את הסדן למאמצי ההגשמה. אבל מרגע שראשוני ¯חלוצינו העפילו והעיזו לעבר משאיפה ארטילאית למפעל מגשים - בא בהכרח ¯הצמצום כביכול. לדבר ולשוב ולהתגעגע אפשר על ארץ-ישראל כולה - לגאול אפשר ¯רק שעל שעל. וכשיהודי ירושלים יצאו לפני ששים שנה מהחומה ורכשו ביצות ¯מלבס - לא הסתלקו מארץ=ישראל שמחוץ למלבס אלא הניחו יסוד ראשון לכיבוש ¯הארץ - בכיבוש אלפי דונם אחדים. ואילוהציעו להרצל צ'רטר על השרון או ¯על השומרון או על הגליל התחתון או על מואב או על בשן היה מקבל אותו ¯כמתנת=אלוהים גדולה ויקרה - כי היה תוקע יתד למדינה יהודית בא"י - אבל ¯לא שחקה לו השעה ולא זכה הוא ולא זכה העם היהודי. ולא היה לנו צ'רטר אף ¯על חלק קטן של הארץ בימי התורכים - רק מושבות ספורות רובן על שמות ¯מושאלים, ללא כל בסיס וערובה מצד החוק והמשפט. אבל היה מוסד אחד ללא=שלטון ¯וללא=הוד וראיתי בו ענק ממלכתי יקר - ועד המושבה, זה היה הניצן הראשון ¯של שלטון יהודי עצמי בארץ וראיתי בו כיבוש מדיני ראשוני של תקומתנו ¯בתולדות-הממלכתית. החוק התורכי לא ידע אותו, משפט=העמים לא שמע עליו - אבל תקומתנו הוא יעמוד כשלב ראשון בסיום המדינה העברית. {0185-219} ¯אני זוכר - ויש בינינו לא מעטים שהדבר זכור להם - את הוויכוח- ¯הראשון כביכול על "חלוקה:" זה היה מיד אחרי המלחמה כשנתעוררה השאלה -¯על עצמאותו של הפרבר היהודי ביפו. אנחנו דרשנו להפוך את שכונת תל ¯אביב לעיריה נפרדת מיפו הגדולה, ואנשי=המעשה קצרי הראות עמדו מתוך ¯טעמים משקיים ופוליטיים על קשר עם יפו - כי לשכונה העברית הנפרדת לא ¯יהיה קיום ובהפרדה אנו מוותרים על חלקנו ושלטוננו ביפו. למה לנו ¯להתיחד ולהתבדל בעירה עברית קטנה לעצמה - כשאנו יכולים במשך שנים להיות =¯לרוב ביפו כולה? וכאילו היה הצדק, גם המעשי-המשקי וגם הפרינציפיוני ¯הפוליטי עם אנשי "יפו האחידה והבלתי נפרדת:" ביפו היו אז כחמשים אלף ¯תושבים ויפו היתה עיר הנמל העיקרית, כמעט היחידה, בארץ, ושלשלת יוחסיה ¯הגיעה עד יונה הנביא, ועוד יותר - עד ימי יהושע בן-נון - ותל-אביב ¯.היתה שכונה קטנה, צעירה בת עשר שנים עם אלפים או שלושת אלפים תושבים ¯אולם החוש המדיני העמוק בעל=הדמיון שלנו שכח את החשבון השטחי ¯והמשובש של חכמי=המציאות ופטריוטי יפו הגדולה העצמאות והעבריות הגמורה ¯של השכונה הקטנה והצעירה הפכה למקור יצירה ואבן שואבת שריכזו אלפים ¯ורבבות של יהודים ונתנו לנו את העיר העברית - העיר הגדולה והראשית ¯בארץ. האם הסתלקו יוצרי תל-אביב ובוניה מא"י שמחוץ לת"א? הם הקימו ¯מנוף כביר אונים לכיבוש הארץ כולה. ומנוף זה נוצר ברוח ההתבדלות -¯ וההתיחדות והעצמאות העברית. וכשבא המשבר הגדול ונמל יפו נסגר בפנינו ¯הנמל שנתפרס ונתעשר מהעליה והמסחר היהודי שנעשו בידי הערבים ובשלטון ¯תורכי ובריטי - פרצנו דרך לים שהוא כולו שלנו, משום שהצלחנו והעזנו ¯.להתבדל ולבנות עיר לעצמנו ¯והלא דבר הוא - שכל הנסיונות שנעשו במשך מאות שנים וגם בדור האחרון- ¯להתישב בתוך ישובים ערבים - עלו בתוהו. מה גורל הישוב היהודי ¯בעזה, בשכם, ברמלה, בחברון? והן במשך דורות ויובלות ואלפי שנים ישבנו ¯בקרב זרים - ומשום מה נבצר מאתנו דבר זה בארץ? המקרה הוא הדבר - או ¯נסוך בו פשר=רזים מכבשונה של הויתנו החדשה בארץ? ישבו יהודים להתישב ¯בתוך כפרים ערבים, וכל הנסיונות לא הצליחו - כל הערים והכפרים האלה ¯.נעזבו מתושביהן היהודים, ושוב לא יעלה על דעת מישהוא לחזור עליהן ¯מה פשר הדבר המיוחד והמאלף הזה? בא"י מתישבים היהודים אך ורק בתוך ¯מדינות יהודיות." ביודעים ובלא יודעים, מרצון ומאונס אנו רואים את" ¯העצמאות הישובית, את היחוד הישובי כתנאי מלווה וגורם מפרה והכרח חיינו -¯ בהתישבותנו. ההתחברות שבין ישראל וארצו לא תתכן בלי עצמאות ויחוד -¯ זהו החוק המבצבץ מתוך תולדות התישבותנו בארץ. לא רק יהודים ואדמה ומשק {0185-220} ¯לביצוע מפעלנו דרושה גם עצמאות והתיחדות. אנו לא יכולים להקים ישוב ¯,יהודי - אלא כשאנו מקימים "מדינה" יהודית, למדינה יש שלושה סימנים: צבור ¯.קרקע ועצמאות. כסלומון וחבריו יסדו את פתח=תקוה - יסדו מדינה יהודית ¯כשהיהודים התישבו בחברון - הוסיפו נקודה חדשה לתפוצות, לגולה בתוך ¯ארץ=ישראל. ו"הגולה" חרבה - "המדינה" נתקיימה והתפתחה. ובכל נקודה חדשה ¯שהקימונו בארץ - הוספנו "מדינה " חדשה. לא הפכנו על ידי כך את א"י ל"מדינה ¯יהודית" - אבל הקימונו מדינה יהודית - קטנה, מצערה, זערעורת - לא סתם ¯.ישוב יהודי - אלא ישוב-מדינה, שסימנו - עצמאות ¯.ובכל יש דרגות. יש עיר של עשרת אלפים איש, של מאה אלף ושל מיליון- ¯.יש דרגות גם בהיות מדינה - אני מתכוון הפעם לא לשטח ולא לאוכלוסין ¯אלא לעצמאות. יש עצמאות סוברנית, יש עמצאות אבטנומית יש גם עצמאות של ¯גידול-ועד מושבה" במשטר תורכי, ללא מנדט וללא הצהרת בלפור, ויש חוק" ¯בטבע ובהיסטוריה גם יחד. הזרע של העץ הגדול ביותר הוא קטן מזית - אבל ¯בגרעין הזעיר הזה גלום עץ ענקי עם שרשרים מעמיקים וסדן רחב ידים וגבה ¯קומה ונוף עשיר בדים ורב-צל אם רק הוא נופל לתוך אדמה פורה ופנויה. פחות ¯משני מנינים היו אנשי בילו הראשונים והם הקימו שבט חלוצים בן רבבות ¯.אשר נתן לעם היהודי את מפעל ההנשמה הגדול אשר בו כל משגבנו ומבטחנו ¯ואספת קטוביץ הקטנה נתנה לנו את ההסתדרות הציונית העולמית אשר כבשה את ¯כל זכויותינו הפוליטיות החתומות במנדט. וועד המושבה הראשון באם=המושבות ¯הנחה היסוד לשלטון יהודי עצמאי בארץ, שממנו ישתלשל השלטון היהודי ¯,על הארץ. ויושב בארץ קודם לישוב הארץ. בנין בארץ קודם לבנין הארץ ¯.כל הארץ - כשבאני לידי הגשמה גאלנו חלקים של הארץ, ישבנו נקודות בארץ ¯ארגנו עצמאות בנקודות נפרדות, יצרנו רשויות יהודיות חלקיות: היש במעבר זה ¯מכל הארץ לחלקי הארץ - משום נסיגה או התקדמות? ביסוד פתח-תקוה היה פחות ¯מכיבוש אחד מאלף של שטחה של א"י, אבל בכיבוש קטן זה היה פי=אלף יותר ¯מכיבושה של הארץ מאשר בכל הזמירות והשירות על הארץ=ישראל כולה. ואני ¯יודע את ערך הזמירות והתפילות על "תחזינה עינינו בשובך לציון," אבל ¯החזרה בלבד על תפילה ותקוה זו שלוש פעמים ביום שלוש מאות וששים וחמשה ¯ימים בשנה במשך אלף ושמונה שנים זו לאחר זו - לא נתנו לנו אף שעל אדמה ¯אחד ולא קרבו אותו אף פסיעה אחד לגאולה. וכל מיליוני היהודים במשך דורות ¯ויובלות שהתפללו והתגעגעו, וקוו ויחלו וערגו ונכספו וכלתה נפשם לשיבת ¯ציון - לא הוסיפו אף יהודי אחד לישוב א"י מחוץ לאלה שלא הסתפקו בתפילות ¯.וגעגועים - קמו ועלו לארץ. השב העם היהודי לארצו? רק יהודים חזרו למולדת בודדים, יחידים, מעטים. ורק ממעטים אלה צמח הישוב. וכגאולת הקרקע, {0185-221} ¯וכשיבת היהודים - כן גם הקמת המדינה. המתכחש היהודי העולה לארץ - לעם "¯היהודי כולו? המתכחש הגואל מאה דונם בארץ-ישראל כולה? המתכחש הבונה "מדינה ?¯יהודית קטנה לגאולה השלמה ¯אנו עולים בשלבים - גם ביחס לאנשים לישוב - גם ביחס לקרקע למשק וגם ביחס- ¯למדינה לעצמאות. בעלות כל יהודי לארץ אני רואה שלב בקבוץ גלויות, ברכישת ¯כל דונם אדמה אני רואה שלב בגאולת הקרקע, ביסוד כל רשות יהודית אני רואה "¯שלב בהקמת המדינה היהודית וכציוני מדיני ראיתי כל ימי בהקמת "מדינה יהודית ¯בארץ=ישראל - וכל רשות יהודית עצמאית מועד מושבה ועד נמל עברי, הוא בעיני ¯מדינה יהודית - תנאי קודם למדינה הארצישראלית היהודית. בימי התורכים לא ¯ראיתי אפשרות של מדינה אלא בועד המושבה וב"חכם חאנה" בירושלם ובקושטא. מאחרי ¯הכיבוש האנגלי ראיתי אפשריות יותר גדולות: מועצות כפריות ועירוניות =¯אבטונומיות - ולשם כך הפרדה בכל עיר מעורבת, לרבות ירושלם - ו"כנסת ¯ישראל" על בסיס טריטוריאלי. ועד היום אני רואה אסון גדול באי חלוקת ירושלם ¯לשתי עיריות נפרדות. ערבית לחוד ויהודית לחוד. מצבנו עכשיו בירושלם היה -¯ לגמרי אחר - ואילו כל גורלנו הפוליטי ועתידנו הקרוב היה משתנה ביסודו ¯.אילו הבינונו והעזנו לחלק את ירושלם ולהקים עיריה יהודית אבטונומית ¯לאסוננו גברה בירושלם המליצה הפטריוטית, המליצה העקרה, הנבובה, המטומטמת ¯על היצירה הפטריוטית, הממלכתית והמפרה, וירושלם היא "מאוחדת" תחת שלטונם של ¯הנששבים והחלדים - מפני הלאיזמוז'יק הירושלמי דרוש בדמיונו הבטלני - השלטון ¯על הר-הבית. כלומר על מסגד עומר. ירושלם יהודית, משוחררת "מהשותפות" החומסת ¯והפריסית של האפנדי הערבי והפקיד האנגלי, מנותקת מהעיר העתיקה שאין לה ¯תקנה אלא בהפכה למוזיאום תרבותי-רוחני של כל הדתות, פטורה מהשכונות ¯הערביות הבולעות את חילינו - היתה מדרבנת את כשרון היצירה המונוציפלית ¯שלנו, היתה מרכזת את הוננו ואונו למפעלי בנין והרחבה ושפור, והיתה נהפכת ¯לאבן שואבת, מרכזית האוספת את כל קרני האהבה והנאמנות והגאולה של האומה העברית ¯.למען גדל הרחב וקשט את בירתנו היהודית, העצמאית ¯אולם גברה כאן המליצה הבטלנית - ומפיו של הרוב היהודי בעיר העולמים שלנו ¯,נכנסים לכיסיהם של הפקידות הערבית, והפועל היהודי מנודה בעבודת העיריה ¯והשכונות היהודיות נעשקות ובראש ירושלם עומד חבר הועד העליון הערבי המנצח ¯.על הטירור ומלחמת השמד - ומי יודע מה יהיה גורל ירושלם בבוא יום הפקודה ¯חוששני שנשלם מחיר יקר, יקר מאין כמותו, בעד המשגה שלא ידענו להקים "מדינה ¯.יהודית" בתוך ירושלם - כי לא רצינו לוותר על הפיכת ירושלם למדינה יהודית ¯למען האמת עלי להוסיף שבשעה שאני צידדתי בהקמת עיריה יהודית נפרדת בירושלם- לא עשיתי זאת מפני שחזיתי מראש את הסכנה הצפויה לירושלם שלנו עכשיו. וכל {0185-222} ¯השנים לאחר הכיבוש האנגלי עמדתי על הצורך של חלוקת עירית ירושלם - בלי ¯כל מחשבה וקשר לתכנית ה"חלוקה" שצפה בחדשים האחרונים. הגעתי להכרת הצורך ¯הזה מתוך תפיסתי הציונית הכללית שעצמאות היא חלק אורגני לתנאי מלווה ¯,הכרחי של ההגשמה הציונית - בכל שלב משלבי ההגשמה, בדיוק כעבודה עברית ¯כשפה עברית, כאדמה עברית וכישוב עברי אויר נקי ומזון בריא דרושים ¯לאדם ובהמה לגופם, כשהם בריאים ושלמים - ויש בהם ברכה נוספת כשהאדם נפגע ¯ומתחלה: הגוף המחוסן מתגבר על מחלתו. ולהיפך - מזון נפסד ואויר מקולקל ¯מגבירים הסכנה כשגוף נתקף פתאום על ידי מזיק מן החוץ. גם פעולה ¯ציונית מתוקנת נותנת פירות נוספים עם הזדמנות היסטורית מבורכת או מונעת ¯מאסון בבוא משבר. מתולה נבנתה לא לשם קביעת הגבול בין מנדט צרפתי ¯ואנגלי. אולם היות נקודה עברית באותו מקום הכריע את הכף כשלרגל מהפכה ¯.פוליטית באו להציב גבולות שטח הבית הלאומי ובין המנדט הצרפתי בסוריה -¯ וכשם שעצמאות תל=אביב היתה לברכה בשעת משבר - כשנסגר לפנינו נמל יפו ¯כך עלול העדר העצמאות בירושלם להיות לרועץ כשיחרץ הגורל הפוליטי של ¯הארץ. עד עכשיו השתמשתי "במדינה יהודית" במרכאות כפולות - עצמאות ¯מוניציפלית אינה מדינה, כשם שתל-אביב או עין=חרוד אינה א"י. ההבדל ¯הוא לא רק כמותי אלא גם איכותי. אבל כשם שיש בעין=חרוד ¯.אחוז מסוים של א"י כך יש בעצמאות עירונית קורט של מדינה, של עצמאות ¯וסיכוי התקדמותנו עד לפני שנה - היו כבשנים הקודמות תוספת שטחי קרקע ¯נפרדים, תוספת יהודים, תוספת רשיות מקומיות, הרחבת הרשת וצפופה. לא ¯היה כל סיכוי למדינה ממש - לא רק למדינה ארצישראלית, אלא למדינה ¯בארץ-ישראל. לפני חמש שנים לא היה סיכוי לעלית חמשים אלף לשנה. אין ¯זאת אומרת שלא היינו רוצים אז בעליה של חמשים אלף. אבל לא הגשנו דרישה ¯כזו לממשלה - כי לא ראינו אז את התנאים לכך. נשתנו תנאים - ובשנת ¯1933 דרשנו חמשים אלף - ובשנת 1935 לא הסתפקנו בששים, לא מפני ששישים ¯,אלף אינו קיבוץ גליות - גם מאה אלף וגם חצי מיליון רחוק מקיבוץ גליות ¯אלא ראינו אפשרות ריאלית לעליה יותר גדולה מששים אלף. לפני שנתים רכשנו ¯,החולה - ידענו על קיומה גם קודם, אבל הרכישה לא היתה נתונה לפני כך ¯וכשהוכשרה השעה ורכשנו אותה לא חשבנו שזוהי א"י. הוא הדין בהרחבת ¯שטח העצמאות וכיבושים מדיניים עד הזמן האחרון לא ראינו באופן המדיני {0185-223} ¯המידי אלא עצמאות עירונית וכנסת ישראל - למדינה יהודית לא היה משום "¯סיכוי ומשום אקטואליות. מאחרי הנסיון של הרצל להקים "מדינה יהודית ¯באל-עריש בעזרת אנגליה - הנסיון שלא הצליח בגלל שאלת המים שלא נמצא ¯.לה פתרון - לא חזר שוב נסיון מעין זה לא במעשה וכמעט לא במחשבה ¯יעקבסון היה כמדומני היחיד שעוד לפני חמש שמים עיבד תכנית של מדינה ¯יהודית בארץ=ישראל - שתקיף את עמק החוף עד עכו, עמק יזרעאל, צפונה ¯של בית=שאן ועמק החולה. לרעיון זה לא נמצאו אז אזנים קשובות. מספרנו ¯היה אז יותר מדי קטן אפילו בשביל מדינה מקוצצת, עמדתנו הפוליטית ¯נשתפרה עם בואו של הווקופ והעליה עמדה בקו של גידול, באנגליה לא הוכשר ¯הקרקע לכך - ולא היה כל מניע וגורם המסוגל לזעזע את המחשבה ולעשות ¯.רעיון נועז זה לאקטואלי ¯.הזה לאקטואלי -המאורעות של שנת 1936 עשו את הרעיון- ¯מתוך שאנו עומדים בקשרי מלחמה מתמדת את הפקידות האנגלית - אין אנו- ¯.מעריכים כראוי את הגום הערבי וכוח התנגדותו למפעלינו ¯)ישבתי עד ארבע בלילה - המכתב הושלם למחרת סופו לא ביומן( - - - -- - - - - - -¯