יומנים > יומן - מלא 18/08/1936

{P001} {0132-56} [המשך 18.8.36] והנה תשובתו של ורבורג: N.Y. 17.8.36 - 9.56 P.M. Weyzmann Zionibureau After consulting colleagues feel that for purposes mentioned we have to stick to our resolution and abstain regards - Felix Warburg אלה בוניך ומגינך - ארץ ישראל ! טלפנתי זאת מיד למרכס. מתברר שהוא טרם טלגרף לוורבורג - והבטיח לטלגרף מיד ולעמוד בתוקף על הדרישה. . - דידס ניסח מכתב טוב על מעשי הזוועה - נראה כמה אנשי שם יחתמו עליו. {0132-57} משה - מכיוון שמסופקני אם אשוב מיד אני רואה חובה למסור . לך דעתי בכתב - לאחר השיחה שהיתה בינינו שלשום: מעשה ת"א אתמול, שהיה אולי מוכרח מטעמים פסיחולוגיים, מציג בחריפות את שאלת ההתנהגות. ונראה לי שאלה הם הנימוקים בעד ונגד. בעד 1) צורך פסיחולוגי של הארגון. השתיקה מולידה רגש של חוסר אונים ומיותרות. 2) השתיקה מחנכת החלוץ לפסיביות והכנעה. 3) " מדכאה את הישוב ומולידה יתם שלילי לארגון, 4) " מערערת בעם את הכבוד לישוב. 5) " מתפרשת בקרב הערבים כפחדנות ומגבירה החוצפה והטירור. 6) ". מרגילה הממשלה למחשבה שליהודים אפשר לעשות הכל. 7) דעת הקהל באנגליה (ובעולם) סבורה שהיהודים לא מסוגלים למלחמה. נגד 1) אי-צדק. פגיעה באנשים נקיים. 2) קשי על שמירת תחומים (מקרה הארמני, החייל הבריטי), 3) דימורליזציה פנימית, 4) התקוממות מוסרית בישוב ובעם, {0132-58} 5) החרפת הטירור יגרם למלחמת אזרחים, 6) סיכון ההגנה מבחינה חיצונית - פירוק נשק. 7) הריסת אפשרות של זיון ליגלי. 8) סיכון העליה, 9) איבוד הסימפטיה בדעת הקהל האנגלית והעולמית. כשנשקול על כף המאזנים את הבעד והנגד, ברור לי שרק 2-1, 9,8,7,6,5 שבנגד מכריעים בהחלט את הכף, ביחוד אם אין יכלת לשמור על התחומים והמידה. ועל אף הקושי הנפשי יש לקיים את הקו שנקטנו בו כל הזמן. אבל יש מרחק רב בין הקו שיש לנקוט בו ובין, לא רק הקו הפחדני והפושע ואידיוטי של הפליכסים, גם הקו של פסיביות וצמצום הפעולה רק במקום ההתקפה. קשה אולי באופן מופשט להגדיר התחומים - אי אפשרי - אבל ההרגשה המוסרית והתבונה הפוליטית צריכות בכל מקרה קונקרטי ובכל מסיבה קונקרטית למנוע מפסיביות והתחסדות יתרה - ומהגזמה בלתי מוצדקת ומזיקה. ואשר לרגשות - יש להתאכזר אליהם בלא-רחמים. החשבון הקר והאכזרי - החשבון היודע על קיום רגשות ומכיר את חשיבותם העצומה בחיי האדם והחברה, אבל יודע לשלוט הם, רק חשבון זה מסוגל וראוי לכוון מערכה מסוכנת. {0132-59} - ציינו מספר אנשים להחתימם על המכתב ומתברר שהבישוף מלונדון נמצא בקנדה, ססיל - בבפר בדאגשייר, שאין בו טליפון, שלישי - אי-שם בצרפת וכו'. לע"ע נתפס רק לוטיין, שהסכים לחתום אם אחרים יחתמו. הטליפון בינתים עובר והברק עף לכל קצוי אנגליה, וולס וסקוטלנד. בפי התקשרה עם הארצ'יבישופ. - לאחר עיון ושיקול כל הבער ונגד החלטתי להשאר כאן בכל אופן עד יום ששי, ואז אחליט מה לעשות, אם ללכת לציריך או לארץ, וטלגרפתי זאת למשה (אחת וחצי אה"צ). - נמיר נפגש בצהרים עם ברינגטון - וורד. המכתב שהכינונו טוב בעיניו, ויש בדעתו לכתוב בקרוב מאמר ראשי בטיימס בענין זה. נמיר דיבר אתו על הצורך בצבא יהודי וברוו. הוא כנראה פחות פטריוט אנגלי ופחות מבין את הפסיחולוגיה האנגלית מג'ימי רוטשילד - והוא סבור שזהו רעיון טוב ויפה מבחינה בריטית!... - בינתים באה הנה ידיעה שהועד הערבי ביפו גינה בפומבי את רצח ה"אחיות" - ויש צורך למחוק פיסקה שלמה במכתב. לורד ליטון הסכים לחתום על המכתב. כתבתי מכתב למועצה בגנף על הרקע הפוליטי של מערכתנו.