יומנים > יומן - מלא 05/01/1939

{P001} {0186-17} ניו-יורק, 5.1.39 אמש התחבטנו בשאלה כיצד לתרץ כלפי רוזוולט ידיעתנו על איגרת א.ס. לנשיא. הבוקר הופיעה באיגרת בנ.י. טיימס: צירות סעודיה בקהירו מסרה האיגרת לפרסום... - העתונות מלאה הבוקר הערכות שבחים ובקורת על נאומו של רוזוולט אתמול בקונגרס. נמצא סוף סוף אדם בין היקפי עולם שהשמיע באזני עריצי גרמניה ואיטליה דברים כדרבנות. נאום זה הוא צעד חשוב כלפיערעור המדיניות של התבודדות. יש כמובן ספק רב אם אחרי הדברים יבואו המעשים- המעשים הם בידי הקונגרס ולא בידי הנשיא. אך אין לקפח גם זכות דברים הוגנים ונועזים). בנאומו של רוזוולט היו שני רמזים חשובים בשביל המדיניות העולמית: א) תיקון חוקי הניטרליות. למען אפשר עזרה לקרבן ההתקפה. ב) סנקציות כלכליות ופיננסיות נגד הדיקטטורים. There are many methods short of war, but stronger and more effective than more words, of bringing home to aggressor governments the aggregate sentimants of our own people. והוא הוסיף: "At the very leasts we cand and should avoid any action or any ------ lack of action, which will encourage, assist or build up an aggressor" -------- היסכים לו הקונגרס לשנות למטרה זו את חוק הנייטרליות? - באחת עשרה וחצי אני יוצא לוושינגטון פילדלפיה. אני נמצא כאן בדרך חזרה מוושינגטון לאחר שראיתי את הציר הצרפתי סנט-קנטיין, לד.ב. ובן כהן. סן-קנטיין קבע לי פגישה בארבע וחצי (.n.w 1601). בהכנסי ל-Chancery ראיתי עתון המודיע באותיות גדולות שלפי השמועה נתמנה פליכס פרנקפוטר למשפט העליון. כשרק באתי לנ.י. סיפר לי הכסטר שהקונדידטורה של פליכס ירדה בהחלט מעל הפרק, לא רק מפני ----- שאין {P002} {0186-18} רוצים ליצור מסורת זו או רושם של מסורת שבמשפט העליון צריכים להיות שני יהודים, אלא בעיקר מטעם גיאוגרפי. רוב חברי המשפט הם מהמזרח ומהחלק התיכוני של אמריקא אין אך אחד מהמערב, והכרחי לספק מדינות המערב. מצבו של פרנקפורט קשה ביחוד, משום שהוא כברנדייס הוא ממאסאוצ'וסטס, ומבלי שברנדייס יתפטר אין לו כל שנס להתמנות אף פעם (כל עוד רוזוולט בבית הלבן- כי בלי רוזוולט אולי לא יתמנ בשום תנאי), וברנדייס מסרב להתפטר. בקרב הציונים יש אפילו התרעמות על כך, כי סוף הוא כבר בן 82. משום כך היתה השמועה של העתון תמוהה בעיני. בעודי מהרהר יצא לקראתי הציר- טיפוס צרפתי מובהק. החל בצרפתית ועבר לאנגלית לפי בקשתי. מדבר אנגלית לא רעה, בהברה "צרפתית". לאחר דברי ברכה הבעתי תמהוני לאי-אישור החוזה, לאחר התיקונים שנתקבלו ע"י ג'מיל מרדס. וסיפרתי לו הידיעה שקיבלתי מירושלם על אפשרות מהומות בסוריה ס.-ק. דיבר במרירות על אי אישור. אינו מבין מה ואיך קרה. הוא בעצמו טיפל בחיבור החוזה ובתיקונו. הוא מכיר היטב את עניני המזרח הקרוב, גם בסוריה וגם בארץ. שימש בצבא הבריטי בארץ בימי המלחמה כנספח צבאי, לדעתו זהו משגה כבד. דיברתי על הצורך להקים חזית ידידותית במזרח ים התיכון- תרכיה, לבנון והבית הלאומי. וסיפרתי על נסיעת חיים לתרכיה. ס.-ק. מתיחס בספקנות צינית לתרכים. הם מוכנים למכור עצמם בכל שעה למרבה במחיר. הוא מכיר שהם משעבדים מבחינה כלכלית לגרמניה. אילו היה פרט עושה מה שגרמניה עושה לתרכים- היו מושיבים אותו במאסר. הם קונים מהתרכים בקרדיט ומוכרים במזומנים. הוא יודע שתוצרת תרכיה הנמכרת כביכול לגרמניה נשלחת לאמריקא, אבל הוא מסופק אם אפשר לשנותו. בשביל האמריקנים זהו רק ענין של ביזנס פרטי, ואם יכלים לקנות דרך גרמניה יותר בזול- לא יקנו מתרכיה. העירותי על עמדת הנשיא לארצות הדיקדטורה שנתגלתה בנאומו אתמול. כלום אי אפשר שהממשלה האמריקנית תבין שבשחררה את תרכיה מתלות כספית של גרמניה היא מחלישה את "הציר" הפשיסטי? {P003} {0186-19} אין הוא סבור כך. אנשי המסחר באמריקא אינם שועים לפוליטיקה. שאלני על סיכויי השיחות בלונדון, אמרתי הסיכויים דלים. הוא התאונן על אנגליה שעמלה להקים חזית פן-ערבית, לא רק עכשיו. הוא רואה סכנה רבה בחזית זו: הדבר עלול להשפיע על אלגיר, תוניס, וכו'. צרפת מתנגדת לשיטה זו, אבל הממשלה בלונדון אינה שומעת לה. שאלני מי הם המנהיגים הציונים באמריקא, תארתי לו דמות ציוני אמריקא. שאלני על "לא ציונים" וההבדל בין שני המינים. אמרתי אין הבדל ביחס לא"י אלא ביחס לגולה. לדעתו הצדק עם הלא ציונים. צרפתי אמריקני הוא אמריקני גמור- אם כי השפה והתרבות הצרפתית יקרה לו, אך אין לו כל קשר עם צרפת. אמרתי שהצרפתי האמריקני אינו חייב לדאוג לגורל האומה הצרפתי: יש לה דואג-צרפתי, מה שאין כן ביחס לעם היהודי. כל זמן שאין "יהודה" עצמאית מוכרח או חייב כל יהודי, בהיותו נאמן לארץ שבה הוא יושב, לדאוג לגורל העם כולו. לבסוף שאל על ויצמן וסיפר שהוא מכיר את ו. שרתוק וגולדמן, ושאל אם ויצמן יבוא הנה. סיפרתי לו על תכנית הכינוס, ושיתכן שו. יהי פה לאחר גמר השיחות. בצאתי מחדרו ראיתי עתון חדש ובו הודעה מוחלטת על מינוי פרנקפוטר. מהציר הצרפתי נסעתי לביתו של ל.ד.ב. (2205 [אנגלית?] טל. 3129). הזקן קבע לי פגישה קצרה לעשרים לאחר שש. מצאתיו יושב בחדרו ומחכה לי. לאחר שראיתי אותו לפני שנה וחצי קפצה עליו זקנה. פניו צפדו, אזניו כבדו וכל מראהו אומר ישיש. אולם רוחו עז, מחשבתו צלולה, רוחו ער, ועדיין הוא מדבר בהתלהבות ובמרץ כעלם צעיר. החלטנו כמובן ממינוי של פליכס. לפני חדשים אחדים, אמר ב., היה מנוי וגמור שכ.פ.[?] לא ימונה. אין לו עכשיו אינפורמציה מיוחדת, אולם הוא בטוח שהמינוי בא דווקא משם שפ. הוא יהודי- כהפגנה נגד היטלר ומוסוליני. ומיד שאל אותי על עליה ב'. סיפרתי לו מה שידוע לי. התענין בכל פרט, וביחוד ביחס לשלטונות. ראיתי שמלאכתו במחציתה לכל הפחות כבר נעשתה. אמרתי שבאתי אליו {P004} {0186-20} בעיקר בענין זה, אך קודם עלי להגיד לו מה צפוי לנו משיחות. מסרתי לו על עמדה הערבים (המופתי, א.ס., מצרים) על מה שידוע לנו בדבר עמדת הממשלה (גם היא לא יודעת עדיין, העירני)- ו' במח' אנו באים לשיחות מדרישת מערב א"י והצעת טרנספר לעיראק. שמע בענין, מבלי להפסיקני, אם כי שמיעתו כבדה, וכמה פעמים הייתי צריך; לחזור בקול על דברי. כשגמרתי- התחיל לנאום. מתחילה בנחת, ומיד התחמם ודביו שטפו בעוז ובאמונה ובהתלהבות. - שאלת הפליטים עכשיו בוערת. מחוץ לא"י אין פתרון. הוא יודע שנהרגים עכשיו בארץ. בשנה זו נהרגו כמאתיים וששים יהודים. חבל. אבל במלחמה נהרגו פי כמה. בגרמניה בלבד נהרגו שנים עשר אלף יהודים. אין להבהל מהתאבדות, אלו הן אבדות מלחמה. כשבאו הידיעות המבהילות מלונדון הזמין אותי הנשיא פעמיים. הוא לא עשה לו תעמולה- רק מסר לו עובדות. מה עשו היהודים בארץ. דבריו עשו רושם גדול. הנשיא מאמין בא"י. הוא יודע שזהו הפתרון. הוא רוצה לעזור. הוא גם מוכן לסייע לטרנפרערבי לעיראק. זה צריך להשאר בסוד, אבל הוא מוכן שיעזרו באמריקא בכספים פרטיים וצבוריים, אם גם אנגליה וצרפת ישתתפו, הוא עכשיו דיבר עם הרבה אנגלים על א"י. דיבר גם עם עידן. כל הממשלות מעונינות בעליה יהודית לארץ- מפריעים רק האנגלים. הם מוגי-לב. אך לא צריכים להבהל. לא הערבים ולא האנגלים יכריעו. הכל תלוי בנו. העיקר שנהיה תקיפים. אל נוותר. תעשה הממשלה מה שתעשה- נעמוד איתנים. זוהי מלחמה. יש לנו תמיכה פה. אנגליה זקוקה עכשיו לאמריקא. אם לא נעשה עכשיו משגה ולא נוותר ננצח. העיקר העליה. אסור לוותר בשאלת העליה. אמרתי- אני מאושר לציין שהפעם אנו שנינו תמימי דעה. אני מסכים אתך במאה אחוז. אבל לא די בנחרצות שלילית, דרושה גם נחרצות חיובית. עלינו לעלות לארץ- בכל התנאים. -כמובן, כמובן, הפסיקני, תמשיכו. אמרתי: לא די במה שעושים עכשיו. זה לא יכל להמשך בצורה זו עד בלי סוף. אין סודות. עלינו להמשיך בגלוי, ולהניח להם- להפריע בכוח. יש לנו כוח. {P005} {0186-21} - על זה לא צריך לדבר - אמר. - אבל יש לראות התפתחות מוכרחת של דברים ולהכון להם- העירותי. - צריכים לעשות - ולא לדבר. להמשיך בכל צורה ובכל דרך. העיקר לא לוותר. אמרתי - זהו כל מה שרציתי לשמוע מפיו. אמרתי לו אז על רעיון הכינוס. זהו דבר טוב. אבל העיקר שלא תוותרו בלונדון. חזר שוב. שאלני אם נכון שהרבה ערבים ברחו מהארץ. אמרתי שלפי השמועה - כמה עשרות אלפים. אבל יתכן שזוהי גוזמא. אבל יש אפשרויות רבות כאשר לא היו לרכישת קרקע, ויש למהר, ולשם כך יש לארגן מלווה לקה"ק באמריקא. היהודים העשירים, אמר, מתחילים כבר לפחד גם באמריקא, והוא חושב שהפעם יענו. הנה יש יהודי עשיר אחד, לא ציוני, המוכן להוציא הרבה כסף על טרנספר של ערבים לעיראק. זהו סימפטומטי. Don't yield :כשנפרדתי ממנו חזר שוב והזהיר אותי לפני לכתי אמרתי לו שרציתי לראות את בן כהן, אבל צלצלתי לו מניו-יורק ומוושינגטון ואין תשובה. והוא ביקש את אשתו לתפוס את ב.כ. היא צלצלה לממשלה- והוא נמצא. ביקשני לבוא מיד לרסטורן לאכול אתו יחד, כי רק בשעת הארוחה הוא חפשי. מיד לקחתי טכסי ונפגשנו בחדר האוכל של מלון רוג'ר סמיט. כשאמרתי לו שבמשך כל הערב אתמול צלצלתי מני.י. - ולא קבלתי תשובה אמר לו שאין הוא חוזר לביתו מהמשרד לפני אחת בלילה, ולפעמים לפני שתים, ונתן לי הטלפון של משרדו במחלקת פנים (Republic 1820) ואם לא ימצא גם שם- עלי לצלצל ל"בית הלבן"- וימצאוהו. פניו נהרו לרגל מינוי של מ.פ.[?] לא באשר הוא יהודי, אלא באשר הוא ראוי לכך, כאשר לא ראוי לכך שום איש יותר באמריקא. {P006} {0186-22} שאלתי אם אחרי דבריו של רוזוולט יבוא גם מעשים. הוא ענה, שהועד לעניני חוץ בקונגרס כבר בודק את חוקי הנייטרליות. כשספרתי לו על האופטימיות של ל.ד.ב. העיר שהזקן מגזים בנכונות אמריקא לעזור לנו. יש רצון טוב - אבל יש זהירות רבה. שאלתיו אם יבוא ללונדון? יש לי התחייבות, והעבודה כאן מרובה, ענה.- אמרתי- יש לך גם התחייבות כלפי העם היהודי. לשם מה אני נחוץ לכם- שאל. אמרתי לו: סוף סוף אין לנו הרבה כלים, ועמדת אמריקא היא גורם חשוב, וכשם שאנו צריכים להזהר מהגזמת הגורם הזה, אנו צריכים גם להמנע מהמעטת דמותו, וייז יש לו כל הרצון הטוב- אבל בשאלות פוליטיות הריהו דומה לתינוק. על דעת הבלתי ציונים לא נוכל לסמוך. הללו לקויים בתסביך של נחיתות. למשל הכסטר מבטל לגמרי ערך אמריקא בשבילנו, ולא יתכן שרק הם יהו בלונדון. דווקא מפליא שהוא (ב.כ.) זהיר הרבה יותר מל.ד.ב. חובה עליו להיות אתנו במו"מ כבד-גורל זה. וביחוד עכשיו - כשברור הדבר שפ.פ. לא יבוא. דברי השפיעו עליו, אם כי לא נתן לי עדיין הבטחה מוחלטת לבוא. סיפרתי לו אז על איגרת א.ס. לנשיא ונתתי לו המברקים שקיבלתי מירושלם ולונדון בענין זה. הוא סבור שהממשלה תסתפק בתשובה דיפלומטית. הם לא רוצים להראות לערבים שהם על צדנו, אבל יתכן שיתנו תשובה יותר מלאה. הוא בכל אופן יטפל בדבר ויעמוד על המשמר. עוד בהיותי אצל ברנדייס נתקבלה בשבילי טלגרמה מהכסטר שכורש אדלר קבע לו פגישה בפילדלפיה למחר בשעה שתים ורבע, והייתי מוכרח למהר לרכבת האחרונה. גם הוא מיהר לשוב למשרדו, ובשמונה וחצי נפרדנו. בקושי הספקתי להגיע לרכבת. ---------------- {P007} {0186-23} הנה הגעתי באחת עשרה וחצי. שלחתי טלגרמה לפ.פ. Affectionate congratulations. Our people everywhere will proudly bless your deserved nomination to supreme responsibility.