יומנים > יומן - מלא 08/12/1941

{P001} {0065-20} 8 דצמבר בשתים עשרה וחצי נאם רוזוולט בקונגרס ודרש הכרזת מלחמה. הסנט פה אחד והבית התחתון בכל הדעות מלבד אחד - הכריזו מלחמה על יפן. האבדות בהונילולו היו מרובות מאשר הודיעו אתמול. {0065-21} כנראה שלכל הפחות חמש אניות מלחמה ניזוקו ... איך קרה דבר זה ? בצהרים נתאסף ועד החירום לדון על הצעותי למסיבת הלא-ציונים. התכנית אושרה והוטל על ווייז למנות ועדה של שלשה לבוא בדברים עם ועדה של שלושה של הלא-ציונים. דנו גם על הבעת אצ"ל - כאן לא נתקבלה דעתי, והחלט להפגש עם "הועד למען צבא יהודי". בערב היתה לי שיחה ארוכה עם לוונטל. הסברתי לו מדוע אני רואה מרכז הפעולה הפוליטית באמריקא, ומחי חשיבות רכוז היהדות סביב תכנית פוליטית אחת, ושתנאי לכך תנועה ציונית חזקה ומאוחדת - ועתונות הולמת. בדבריו התגלה כבעל שאיפה טובה, לא תקיף ביותר בדעתו, יודע את הענינים לא פחות אולי כמי שהוא אחר - אך לא במידה מספיקה. לא עצמאי במובן האינטלקטואלי. ולא שמחתי ביותר שהסכים לי בכל, מלבד בענין אחד: הקמת הסתדרות אחידה (לכך הוא מסכים), לא על יסוד חברות בארגונים הקיימים (כפי שהוא רוצה). אלא על יסוד חברות בהסת' העולמית, כלומר על יסוד השקל. הטענה - שאם הציוני ידע שדי שקל - לא ישלם מס ההסת' הארצית, שהוא גבוה פי כמה. דרשתי מאמץ לעקור הפירודים שבין ליפסקי, גולדמן, סילוור ועוד. הוא סבור שבידו לעשות דבר זה. סיפר על יחס גב' רוזוולט. בנה שחזר מהארץ סיפר לה שמפעלנו נחמד ומעורר {0065-22} התפעלות - אבל המשכו לא יחכן כי כל הערבים יתקוממו אם העליה תמשך, וזוהי דעת "החוגים הגבהים" פה. סיפור זה אינו אלא מאשר את הערכתי על המצב פה. האמריקנים הרשמיים מקבלים דעתם מהפקידות. משרד חוץ ומשרד המושבות חללו מנהלים תעמולה מכוונת המתקבלת על דעת אמריקנים. ויש קודם כל לערער אמון זה לפקידות. לוונטל ביקש ממני להמשיך השיחה אתי בפילדלפיה, והסכים שאוכל לבוא לפילדלפיה מבלי להיזקק לאספה פומבית.