יומנים > יומן - מלא 09/07/1933

{P001} {0115-39} וורשו, 9.7.33 למרכז מ.פ.א.י. ח.י., יש בדעתי לשוב לארץ עוד לפני הקונגרס, לאחר הבחירות בפולין, כי איני בטוח אם יש לנו דרך משותפת בקונגרס זה. ואם יש וויכוח בינינו - הוא צריך להיות בארץ בתוך המפלגה, ולא בסיעה. אין לי בטחון גמור שהדבר יעלה בידי, ואני רואה צורך להגיד לכם את אשר בלבי על השאלות הנראות לי כעיקריות הפעם. מזמן שדנו בועדת המרכז על תפקיד הקונגרס ועל ההכנות - לא נשתנתה דעתי שמרכז הענינים עכשיו הוא לא במפעל התישבותי אלא בטהור התנועה וחידושה, אם כי ענין גרמניה שינה במידה ידועה את המצב ונוצר מנוף שבכוחו אפשר לארגן פעולה חשובה אם ימצאו הכוחות בתנועה לעשות זאת. אבל גם פעולה זו לא תעשה אםהענינים בהסתדרות הציונות לא ישונו ולא יתוקנו, מלבד אולי על ידי מספר נוטבלים מאנגליה ואמריקא אשר יחדשו עלינו את ימי הג'וינט. גם וויצמן נכון אולי להסתפק בנדבות הנוטבלים ורוצה לעמו דבראשם. כל הרגשתי וחושי הציוניים קוראים לי להתקומם נגד תקופת הנוטבלים המתרגשת עלינו, וביחוד נגד הסתבנו אחרי המשרתים של הגבירים, אשר בידם תמצא התישבות העם העברי בארצו. אני חושב את כל דבר הסוכנות שהוקמה בעזרתנו - למשגה הפלילי והמחפיר הגדול ביותר שנעשה על ידינו ולאסון הכי גדול שבא את התנועה הציונית. איני מזלזל בעזרה הכספית שאילי הכסף {0115-40} היהודים עלולים לתת - אבל בטוח אני שאם יש אילי כסף יהודים כאלה הנכונים לתרום מהונם לישוב הארץ - הם יעשו זאת לא פחות אם תהיה תנועה ציונית עממית, אמיצה, גאה, המכבדת עצמה ונושאת את דגלה ברמה ומכריחה את היהודים העשירים להשתתף בהונם בבנין הארץ. עשינו משגה כבד שהשפלנו את הדגל הציוני ואת דגל העממיות, אני מכניס עצמי באחריות המלאה על המשגה הזה - אבל עלינו לשים לו קץ! נודה בגלוי וביושר ששגינו - ונתקן באומץ לב את אשר עיוותנו. ישוב דבר הגאולה ובנין הארץ - לעם היהודי ולתנועה הציונית העממית, שנהפכה או נהפכת לתנועת-עם ממש, כאשר אולי לא היתה שום תנועה לאומית בעם אחר תנועת=עם כזו. נשיב לתנועה הציונית את כבודה וגאונה וכוחה! הרוצים לעבוד אתה - תבוא עליהם ברכה, אבל יעבדו לפי התנאים אשר תקבע תנועת העם, ואשר ימאנו - ילכו לעזעזאל! שום השליות והבטחות וסיכויים של תקציבים ונדבות לא יעקרו מלבי את החרפה שאני מרגיש בהורדת דגל העם בציונות ובהכנעה וההתרפסות בפני משרתי בעלי כסף שאינם נותנים את כספם. קץ לסוכנות המורחבת - חזרה גמורה ושלמה לציונות עממית ודימוקרטית, לקונגרס ציוני ההולך ונעשה לקונגרס העם העברי. ומשום שאני רואה את עוגן ההצלה היחיד בתנועה ציונית ובהסתדרות ציונית עממית - אני רואה את מרכז הענינים בחידוש התנועה הזאת וטהורה. יש עם עברי, ויש רצונות לאומיים, יש שפע של נוער מסור ונלהב ויש כוחות יצירה - אבל נתקפל הדגל ונכתם, ויש רק לגולל מחדש את הדגל, לשאת אותו ברמה ובאמונה ובגאון - והעם היהודי יתאסף תחתיו. {0115-41} אני אומר זאת ברגע שאני ספוג כולי מרירות אין סוף מהזוהמא והטומאה השוטפת סביבנו, ובעודה עקובה מדם ארלזרוב - היא מרימה ראש ומתנשאת למשול. יש בידינו לעקור צרעת ממארת זו ולטהר את האויר סביבנו - אם שוב לא נשפיל כבודנו ולא נגרר אחרי הבעלבתים הסריסים ופושטי הרגל הרוצים להציל את כבוד בני-בריתם הטמאים, אשר בנפלם יפלו גם הם. הקונגרס הבא יהיה קונגרס מכריע - בעמדתנו אנו. זה יהיה קונגרס של נסיון אחרון ועליון בשבילנו. או שנפעל בעוז ובאמונה ובגאון - או שנתגלגל למדרון. אני מאמין שיש בידינו להפוך קונגרס זה לקונגרס של הצלה - הצלת הכבוד והעתיד של התנועה. זה תלוי רק בתנאי אחד: אם נפעל לפי מאפוננו אנו, ולא נשעה ללהג ולרהב של קומץ בעליבתים סריסים והצופים שעדיין הם מתימרים להיות באי כוח העם, ואינם אלא פושטי-רגל עלובים ומחוסרי אונים. מיד לאחר הבחירות עלינו לראות אם יש רוב אנטי רוויזיוניסטי מובהק, ורוב זה צריך להתכנס מיד לקבוע ולהחליט מה תהיה דרכנו להבא. שום מו"מ ושום ותורים לעומדים מחוץ לרוב הזה. מי שירצה יצטרף לפרוגרמה של הרוב - וישתתף בו, מי שלא ירצה יעשה מה שירצה. יאיים בהליכה מן הקונגרס, יצא, ימחא - אל נפחד ואל נרתע. מה יעשה הרוב? קודם כל הרחקת כל הכרוכים ברצח ובהסתה ובהפרת שביתות. {0115-42} הדבר הראשון שעל הקונגרס לעשות להחליט על ועדת-חקירה שתבחון את דרכי המלחמה של אנשי ז'בוטינסקי, אבא אחימאיר וברית טרומפלדור. ההסתדרות הציונית אינה מדינה - אבל היא צריכה לשלוט על עצמה, ויש לה שלטון על חברות, על נציגות ועל עליה. תשלוט! אם "הברית" אינה מתפרקת - אינה באה בחשבון לקבלת סרטיפיקטים - ובמשך שנתים אין יותר "ברית" וכל בית-הקלפים של מפלגת מפירי השביתה והרוצחים מתפורר. הדבר השני שעל הקונגרס לעשות - להכריז על אחדות תנועת הפועלים בארץ ואחדות החלוץ בגולה. נוסדת מחלקה בהנהלה הציונית להכשרה ועליה, וכל תנועת החלוץ עומדת תחת פיקוח מחלקה זו. חברנו מקבל את הנהלת המחלקה; בכל הארצות מוקם חלוץ אחר. נשארת הנהלה עצמית של החלוץ - אולם ההסת' הציונים יש לה הפיקוח העליון על סידור ההכשרה והעליה החלוצית, וכל חלק של החלוץ שאינו מקבל מרות ההנהלה - אינו בא בחשבון בשביל העליה. והארגון הזה נגמר! מתעוררת כאן שאלה קשה של הפועל המזרחי והחלוץ המזרחי, אולם היותו קשור בהסכם עבודה עם ההסתדרות מכשיר אותו להיות נחשב כחלק של ההסתדרות. בחו"ל יש רק חלוץ אחד, בתוכו גם החלוץ המזרחי. הקונגרס מקבל החלטה מפורשת המגנה את הפרת שביתות כמעשי אלמות וסכנה לשלום הישוב, ומאשר דבר הסכמי-עבודה בין מעבידים ועובדים כדרך למניעת סכסוכים, ומחייב את ההנהלה וכל המוסדות הציונים להלחם על עבודה עברית, ולתבוע מכל מפעל נתמך הסכם עבודה. {0115-43} הרוב האנטי רוויזיוניסטי הלוקח בידיו את גורל הקונגרס והתנועה, מחליט על חידוש התנועה הציונית, טהורה ואיחודה. הוא לוקח בידיו או מעמיד תחת פיקוחו את הסוכנות הטלגרפית היהודית, ואם אי-אפשר - הוא מיסד חדשה. הוא גם דואג לעתונות ישרה, מחנכת ונאמנה בכל הארצות. או שהוא מעמיד תחת פיקוח מספר עתונים קיימים, או מיסד חדשים. התיקון הראשון של התנועה - בארצות. בכל ארץ מכנסים מיד לאחר הקונגרס ועידה ציונית ארצית להקמת הסתדרות וארגון הפעולה. הנוער החלוצי נהפך למשען העיקרי של ההסתדרות הארצית. יש לעם היהודי נוער מסור ונאמן המוכן לכל - הוא לא נוצל ולא גויס ולא הופעל עד עכשיו. יש גם בקרב הדור הקודם המון ציונים ישרים וטובים ונאמנים. אם הנהגה אמיצה, היודעת מה שהיא רוצה ויש לה תכנית פעולה תקרא לכל אלה - יבואו, יתגייסו ויענו. ההסתדרות (שלנו) מצדה מוציאה אחרי הקונגרס עשרות חברים לפולין, גליציה, רומניה, ליטה, לטוויה, אבסטריה וצ'חיה. חבר כרכזי - זה שישב במחלקת החלוץ בתוך ההנהלה הציונית - יושב באירופה רוב חדשי השנה ומנצח על פעולת השליחים האלה. מפסיקים את שלטון ארגוני הנוער בחלקי חלוץ בארצות שונות (רומניה, צ'חיה, גליציה) ומקימים תנועה חלוצית אחידה ורבת-חברים, המשמשת משען לתנועה הציונית. שנים שלושה חברים יוצאים להקים את "הפועל" בארצות מזרח אירופה בתנופה רבת, בידיעת המקצוע, ולעומת כוחות ראונטרוולט המתרכזים עכשיו ב"ברית החיל" החוליגני של ז'בוטינסקי מקימים כוח גופני רב-אוני,, חלוצי תרבותי השומר על כבוד התנועה וכוחה בגולה. {0115-44} אם נתמכר שנים אחדות לפעולה בגולה - אני אומר זאת מתוך הכרת המצב כמו שהוא - יעלה בידנו להקים תנועת-עם אדירה שתהיה לתפארת ולברכה לעם ולארץ. יש שפע של כוחות, יש מחנות כבירים, יש אוצרות אנושיים - חסרים הדרכה, הצבאה, כיוון, שלטון יש עם יהודי צעיר - ודרכו דרכנו, שאיפתו שאיפתנו. יקח בידיו את גורל התנועה. ואשר לפעולה בארץ - אני רואה שלושה דברים: מלחמה על עליה (הרחבת המסגרת, סוגי עולים חדשים), מלחמה ביד רמה על עבודה עברית, והרמת קרנה של קרן הקיימת. בעבודה המעשית בארץ אני רואה רכישת קרקעות לדבר העיקרי והמרכזי. איני רואה כל אסון בחוסר תקציב להתישבות חדשה. איני מאמין שיהיה עכשיו תקציב כזה. אבל יש אסון וסכנה בחוסר קרקע, ויש אפשרות להרים את דבר קרן הקיימת למפעל-עם גדול, ואם יהיה לנו קרקע - תעשה התישבות מאליה. אין יכלת לעשות התישבות בדרך הישנה - ב"מלוא הציוד". כניסת הון פרטי, רבוי עבודה עברית, מציאות קרקע לאומית - הנה ההתישבות. אם נתרכז במפעל אחר של גאולת קרקע, אם נרים את הדבר הזה לתעודה המרכזית של שעה זו - נצליח,כי זהו המוסד העממי החביב והיקר, וזהו גם הדבר המרכזי והמכריע בתקופה זו. אם ענין גרמניה יפתח לנו מקור נוסף של התנדבות - מה טוב. אני רואה את הציונות לא כדבר מקרי וחלקי, ואין יהודי פולין, ליטא, לטוויה, וביחוד הנוער שבארצות אלה גרוע מהנוער {0115-45} היהודי בגרמניה, והוא צריך להצלה מהירה לא פחות מהנוער היהודי בגרמניה. הציונות אינה פילנטרופיה. ושוב כתנאי מוקדם אני רואה השבת כבוד התנועה הציונית והסתדרותה. הנהלה תקיפה ואמיצה. אמונה בכוחות העם. גיוס הנוער. אמצעי-חנוך עממיים - שום הכנעה לגבירים, פילנטרופים וטמאי-נפש. אם לפני הקונגרס יאורגן רוב ויקבע דרכו וישליט אותו ביד רכה, ללא כל פשרות - נציל את הקונגרס ואת התנועה. בלי רוב כזה ובלי רצון ברור של רוב - מוטב שהקונגרס לא יתאסף. ודבר זה, נדמה לי, בידינו הוא. ב.ג. רוב זה יתהווה מאתנו, ציוני אנגליה, חלק של אמריקא, צ'חיה ובלקנים, ורוב הציונים הכלליים בפולין ואנשי גרי נבום), מיעוט אנשי גליציה, הכלליים בלטוויה וליטה ומעוט מהמזרחי. ואם לנו יהיה חוט-שדרה יקום רוב זה.