יומנים > יומן - מלא 02/11/1964

{0199-267} {0199-267} 2.11.64, יום ב', כז' חשוון " בבוקר הופיע תדי. הוא מדוכא. לא יטפל עוד בתיירות, ולא רק מפני שזה נמסר לגוברין. בר יהודה מזיק לתיירות, מתוך דאגה לרווחי אל-על - אבל רווח זה בא על חשבון הפסד גדול פי כמה של תיירות. - מדוע אינך פונה לרוה"מ בענין זה? - יש לו עכשיו רק דבר אחד - מערך, ולא יעיז להתנגד למה שבר-יהודה רוצה. אבל לא רק תיירות - אינו יכול להמשיך להיות מנכ"ל. אמרתי לו שזה יהיה משגה כבד אם יסתלק מתפקיד זה. {0199-268} {0199-268} אחריו בא פנחס שניאורסון - מזקני השומר, אם כי לא מראשוני מייסדיו, כי בא לארץ לאחר שהשומר כבר הוקם. קובל על אליהו (חית חבר בשומר), קובל על כותבי תולדות ההגנה שסילפו האמת. השומר הבין אחרי המלחמה שדרושה הגנה אבל למעשה לא קמה זמן רב הגנה. לא תארו כראוי ענין תל חי וכפר גלעדי, לא יודעים חלקה של מניה ביסוד הקבוצה (היא הגתה רעיון הקולקטיב) ועוד. הוא עודנו אדוק במפ"מ, אבל דיבר בחברות ומתוך אימון. הבטיח להמציא הזכרונות שהוא פרס ב"למפנה" של פוע"צ שמאל ובעל המשמר. - בערב, לאחר הצעדה, בא אצלי אשד. יש לדעתו מפנה ביחס לפניתי. האנשים שדבר אתם שנו דעתם - כי באמת לא ידעו כלום. הוא יודע מי הוא "הסופר המדיני" שהכחשתי דבריו ב"דבר", ב"ארץ" אמרו לו שקיבלו הידיעות הנוגדות שפרסמו (ואני הכחשתי) מלשכת רוה"מ, אבל כמובן סרבו להגיד ממי. ברור לי שיד אחת כוונת כותבי השקרים, ב"ארץ", ב"דבר" וב"הבוקר". רצו שהסופר המדיני יוסיף לכתוב בענין זה, אבל סרב. לדעתו אברך כתב רשימה יפה היום בתשובה לדברי ריפטין בועדת "טעמה של אצילות" בחתימת יואב. - אתמול בא אצלי ראש עירית נצרת עילית מרדכי אלון. מתאונן שאין מגדילים הישוב בנצרת עילית. ממכון הבדק הבטיחו שיקימו פה בית חרושת לאלקטרוניקה שיעסיק מאה פועל (זה היה במרס או באפריל) והדבר לא נעשה, אם כי פינו בשביל מפעל זה מבנה גדול. - יש חוסר עבודה? - יש 4000 עובדים במקומות אחרים. {0199-269} {0199-269} 300 עובדים במוביל הארצי, והעבודות נגמרות. יש להעביר משרדי ממשלה מחיפה - זה תלוי במשרד הכספים והשיכון - כי נחוצים בנינים. שלמה שמיר מוכן להעביר משרדו (מקרקעין) 190 איש- אם יהיו בנינים. יש בנצרת תחתית 28.000 איש. - פנחס שניאורסון הזכיר לי כי בפסח 1911 נתקיימה אספה ראשונית של פועלי הגליל באומג'וני - אספה זו נקראה ע"י פועלי ציון לאחר שקיבלו מכתב מי.ב.צ. ומ-ד.ב.ג. על יסוד הסתדרות פועלים בגליל. - שלחתי היום מברק לזלמן: לנשיא ישראל: "ליום הולדת 75 של הנשיא אהוב העם ונאמנו שלוחה ברכת מוקיר, ידיד, חבר ואזרח ישראל מתוך הערצה להתלהבותך, למדנותך, ודבקותך בעבר העם ובחזון עתידו". דברי ל.א. על פ.ל. 1) בישיבת המזכירות של המפלגה ביום 16.12.60: . יש פרשה. אומללה וטראגית מאוד של לבון עם גולדה ועם אשכול ועם ספיר מימי היותו שר בטחון, פרשה מאוד אומללה ומאוד טרגית וכמו כן החברות ובמובן היכולת לשבת יחד מתוך אחריות. פחות מכל חשבנו שכך יהיה. נשאנו הדבר בתוכנו, בעור שינינו". ובאותה ישיבה אמר בפנותו ללבון: "יהיה דבר שנקרא "פרשה" והיא מתחילה מהיום הראשון שנכנסת לתפקיד כשר הבטחון". באותה ישיבה אמר זיאמה: "אני התפלצתי מדברי לבון בוועדת חו"ב." משה שרת קרא לדבריו - חרושת של זוועות בהעידו בוועדה זו. {0199-270} {0199-270} בישיבת מזכירות מפא"י מיום 12.1.61 נתקבלה החלטה האומרת : "מזכירות המפלגה והגהלת הסיעה בכנסת מחליטות להטיל על וועדה מיוחדת לבחון את דברי פ.לבון בפני וועדת חו"ב בענין "הפרשה" לאור הטענות שנשמעו נגדם במפלגה". לוועדת הבוחן נבחרו: גולדה מאיר, בבה אידלסון, עמי אסף, מאיר ארגוב, בכור שיטריט. גולדה עשתה לאל וועדה זו. בישיבת מרכז מפא"י מיום 4.2.61 אמר אשכול: "בן גוריון היה נגד כל סידור בינתיים או כל בירור אחר או סידור אחר אם לא על ידי ועדת חקירה משפטית. טעמיו ונימוקיו עמו. בכל אופן אני (אשכול) כל הזמן הרגשתי שאיני עומד על משמר מאוד פרינציפיוני נגד ועדת חקירה משפטית - למעון באמת בתוקף או בהגיון שזה לא דימוקרטי או לא חברי או לא אנושי - זה קצת קשה, ביחוד כאשר ההצעה הזאת (על ועדת שבעה) לא באה ישר ממני, אלא מפי שר המשפטים. הרי קבענו בממשלה - בניגוד לרצונו ובניגוד לדעתו של בן-גוריון - וועדת השבעה". בישיבת המזכירות (של מפא"י) מיום 15.1.61 אמד שרת: "אילו אני תחת לבון הייתי מכריז שאני בעד חקירה משפטית, וזה לא יצא לפועל לא מפני שאני סרבתי, אבל לבון לא גרס כך". בועדת הו"ב ביום 17.10.63 אמר י. חזן: יש כאן "בעיה אישית של שני אנשים, כאשר אחדמהש נים צודק, או לבון או הקצין הבכירי זאת היא בעיה {0199-271} {0199-271} רצינית מאוד- אני חושב שמדינה שאינה נותנת דעתה עדהסוף לגבי הצדק המגיע לאדם - פוגעת ביסודות קיומה. אז לאחדמהם מגיע צדק, או זה שזייף או זה ששיקר. ואני חושב שמדינה מתוקנת אינה יכולה לחיות על דמם של אזרחיה". במכתב שכתבתי לאשכול ביום 27.12.60: "ואם כי קשה לי מאוד, מאוד מאונס ל"בלוע"מזכירותו הכללית של פ.ל. בהסתדרות - כי יקרה לי הסתדרות זו - איני קבלן לטיח צבורי, ואם חברינו שפסלו את לבון עוד לפני שש שנים - משלימים עם היותו מזכיר ההסתדרות - איני רואה זכות לעצמי לעורר "פרשה חדשה".יש תשובה ל.א. למכתבי זה (בתוך מכתבי ד.ב.ג.בענין "הפרשה"). (בתיק זה יש סיכום שלי מיום 30.12.60, עמוד 115) גם מכתב למזכירות מאותו יום. בניגוד למה שרוזן כתב לי לפני חדשים אחדים ואמר בוועדת השבעה הוא כתב לי בכתב מיום 7.1.61 : "אני מסרב להאמין שאתה מעונין בוועדת חקירה משפטית בכדי להזים, כביכול, מה שנבזים מיחסים לך, כלומר שאתה נתת את ההוראה. העם מאמין לך, ומי שאינו רוצה להאמין לא ישתכנע על ידי עדות" יש בתיק תשובתי לרוזן מיום 8.1.61. לשרת כתבתי ביום 27.1.61, בתשובה למכתבו אלי שלא אתפטר, על פ.ל.: "אין לי כל ספק ביחס ללבון, הוא נוכל מסוכן, ואנו מבזים הדבר היקר ביותר שיש בארץ, פרט למדינה, אם אנו מניחים אותו לעמוד בראשההסתדרות. - {0199-272} {0199-272} אבל לא אלחץ ואין בידי כל אמצעי לחץ, וגם אילו היו - לא הייתי משתמש בהם, לא השת משתי מעודי באמצעים אלה ויאמרו"אנשי הרוח" מה שיאמרו - "אהיה מוכן, אם יוטל עלי, להקים ממשלה חדשה, אבל מתוך חופש מלא שלי להלחם על גלוי האמת - אבל מלאכה זו אעשה כאשר אתפטר מהממשלה. על התפטרותי הודעתי במלים ברורות באותה ישיבה בא אשרו מסקנות השבעה - זה לא תלוי במעמדו של לבון - אף רגע אחד לא קשרתי השארותי או צאתי מהממשלה במעמדו של לבון, אלא במעשה חברי הממשלה, שאיני יכול לשאת באחריותי" (בענין זה יש גם מכתב שלי מיום 16.2.61 לדוד גולומב). ויש מכתב רב ענין של מ. שרת אלי (מיום 6.3.61) על "הנזק" של חקירה משפטית ("נזק לא ישוער לאישים במדינה, - לסמכות המוסרית של הנהגתה המדינית והבטחונית). בישיבת המרכז של המפלגה ביום 4.2.61 אמר שרת לפי מכתבו הנ"ל : "איני חושב שהדבר הוא סוד לרבים, כי חל סבך חמור ביחסים ביני לבין לבון פנחס לבון כאשר אני הייתי רוה"מ והוא היה ש"ב. חל סבך אישי מאוד מאכזב, מאד מצער וחמור מאוד, לא אכנס עכשיו לפרטיו. אני רק קובע את העובדה. וסבך אישי זה לא נגרעה ממנו השפעה על התפטרותו של לבון מתפקידש"ב, כאשר הוא התפטר". {0199-273} {0199-273} והוא מוסיף: "הופעתו של פ.ל. לפני ועדת חו"ב זיעזעה אותי. יצאו מפיו דברים שהיו גרועים בהחלט. היו דברים שאומר עליהם שהיו מגונים. -- חלקי לא עם אלה שגומרים את ההלל על כל פרשת פעולת לבון בהנהגת ההסתדרות. יש לי תרעומות עליו, ותרעומות רציניות מאוד: תרעומות על אופין של הופעות (פומביות) מסוימות שלו, תרעומות על אופן דיבורו, תרעומות על משמר של יחסי אישים ויחסי חברים ואולי עוד משהו". בהמשך מכתבו הוא מדגיש כי הטעם לקבל התפטרותו של לבון, לא היה סירובו לפטר את פרס כדרישת לבון, אלא "היתה לזה סיבה אחרת, - הרבה יותר חמורה בעיני - והיא היחס שנתגבש אצלי כשר הבטחון וכן היחסים שנוצרו בינו לבין אנשי צמרת הבטחון".