יומנים > יומן - מלא 03/10/1938

{P001} {0143-13} לונדון, 3.10.38. להנהלה הציונית בירושלם. העתק: לרמז, לרייס, לוורטהיים. חברים יקרים - הימים הטרופים עברו. המשבר האירופאי חלף. הטרגדיה הציחוסלובקית נסתיימה. נסתלקה אימת המלחמה - לפי שעה. צבאות היטלר נכנסו לחבל הסודטן, ברלין חוגגת נצחונה הגדול. גם בלונדון הריעו לקראת "השלום, ועושי השלום. ואכן - יש שלום לרשעים! בחוגים הרשמיים שמחים וחוגגים. מנעו הפעם טבח עמים. ההיתה באמת סכנה ממשית של מלחמה? לאחר שהצרפתים והאנגלים החליטו להפקיר את ציחיה בניגוד להתחייבויות ברורות מצד צרפת וקבלת אחריות מוסרית מצד אנגליה לא האמנתי שתהיה מלחמה, אמנם היטלר כדרכו התחצף לאחר שהכניע את אנגליה וצרפת והציג תביעות חדשות שהפתיעו "והדהימו" את צמברליין - אבל היה כמעט ברור לי שבגלל "קטנות" אלה לא יעשו מלחמה, לאחר שהחליטו כב לרסק את אבריה של ציחוסלובקריה. מפי איש שעמד כל הזמן פה במרכז המשבר שמעתי פרטים מזעזעים על הבגידה המביישת שבגדו בציחיה, קודם בעלת-בריתה הצרפתית (אומרים שבונה בא על שכרו בכמה מיליונים מסוכני היטלר) וידידתה האנגלית. הציחים היו מסתדרים עם הסודטן אילו ידעו שצרפת ואנגליה לא יבואו לעזרתה, והיו מקבלים את "שמונת הסעיפים של קרלסבד". אולם היתה להם הבטחה חגיגית - מיוסדת על ברית כתובה וחתומה שחור על גבי לבן - מצד צרפת לעמוד לימינם, ואנגליה מצדה התחייבה שאם צרפת תלחם - תלחם אף היא. אולם מיניסטר החוץ הצרפתי הודיע בסתר לממשלה האנגלית שאין צרפת מוכנה למלחמה, שאין לה אווירונים וכו' ( אם כי ראש המטה הצרפתי הודיע שהוא בטוח ביכלתו לנצח את גרמניה), וצמברליין זמם כל הזמן לעשות ברית עם היטלר. כמובן כל אחד מאתנו שמח שאין מלחמה - אבל השמחה אינה שלמה. שולם מחיר יקר. לא רק אבדן שלמות של ציחיה, רסוק אבריה של המדינה הנאורה וההוגנת היחידה מאלה שהוקמו אחרי מלחמת העולם. לא רק חורבן עשרות אלפים יהודים בסודטן. {0143-14} הפקרת ציחוסלובקיה והכניעה להיטלר מסמנות מפנה חדש בפוליטיקה העולמית, וקודם כל באנגליה ובצרפת. נתערער לחלוטין הבטחון "בנדיבים" - בבריתות והתחייבויות של התקיפים כלפי החלשים, הורמה קרנו של היטלר בעולם, ולעמי אירופה התיכונית, המזרחית והדרומית ואולי גם הצפוניל לא נשאר אלא להרתם בעגלת המנצח. צרפת הוכתה מכה אנושה, אשר ממנה אולי לא תקום. נתבטל ערך שיטת בריתותיה. היא חדלה להיות מעצמה מדרגה ראשונה. היא יכלה עוד להגרר אחרי אנגליה - עד כמה שזה יהיה ברצונה של הממשלה הבריטית. "כל דאלים-גבר" נקבע כפריציפיון המדריך בפוליטיקה האירופית והעולמית. בכל משך השבועים האלה כמעט שלא נזכרה שמה של גנף. חבר הלאומים נסתם עליו הגולל. הציר רומא ברלין - יבחר מעכשיו את אנגליה וצרפת. יש אומרים שדעת הקהל באנגליה תמרוד במפנה החדש (האם הוא כל כך חדש - אחרי הסכם צמברליין מוסוליני?) של צמברליין. מביאים ראיה מהתפטרותו של דוף קופר. אולם איני מאמרין במרד זה. היתה באנגליה תגובה חריפה נגד התכנית האנגלו-צרפתית - וכל העם התמרמר על הדרישות הנוספות של היטלר. אולם צמברליין עשה הפעם את המעשה המחוכם של הכנסת העזים והוצאתם. מתחילה הכניס עז אחת - מסירת הסודטן לנאצים. וכשהעם רגז הכניס עשר עזים: פחד מלחמה. חולקו לכל איש מסכת גז, הוציאו הילדים מלונדון, חפרו יומם ולילה חפירות הגנה בהיד פרק, הקימו בהלה שמחר מחרתיים תופצץ לונדון באוירוני היטלר, גייסו הצי - ופתאום הכריזו על שלום - ותהי רווחה גדולה. אין פצצות, אין חורבן, אין טבח והאיש ברחוב מריע לקראת מציל השלום. וגורל ציחיה, גורל אירופה - כל זה רחוק, זר, לא ממשי. מה שיש למשש ביד - זהו השלום. ויש עכשיו שלום. ויש סיכויים לסידור היחסים עם גרמניה. על חשבון מי? זה לא מענין. עד היום לא היה אף זכר כל שהוא בעתונים למצוקת פליטי הסודטן? יהודים, צחים, גרמנים, פרג מלאה כבר פליטים - אך מי דואג לכך ואת מי זה מענין. {0143-15} אין אנו היהודים גורם במאורעות עולם אלה. אין בכוחנו להכריע הכף לצד זה או אחר. הפוליטיקה האנגלית יש לה חשבונותיה היא, ולא רק אין בידינו להכריע - אין בידינו אפילו להשפיע. יהודי אנגליה אחוזי פחד, האנגלים אומרים שהיהודים רצו במלחמה - כך צועק מוזלי, וכך אומרים בלחש אנטישמיים חשאים אחרים. ושום יהודי לא יעיז להרים את קולו ולהגיד אשר בלבו אף במדינה חפשית זו. אולם אים אין אנו גורם - הרי אנו אולי הקרבן הראשון של המפנה החדש. לא רק יהודי ציחוסלובקיה - כל יהודי אירופה, ואולי גם אסיה ואמריקא ירגישו בקרוב את נצחון הרשע. אם הידידות להיטלר - תתפשט האנטישמיות באירופה. מבקשי קרבתם של הנאצים יחפו על כל מעשי הזוועה, ואולי גם ילמדו זכות עליהם, אהדה פוליטית תגרור אחריה אהדה אידיאולוגית. ואם לא יקבלו כל תורת היטלר יקבלו לכל הפחות את תורת האנטישמיות, המצע לכך מוכן מששת ימי בראשית. אולם לא רק מצב ישראל בגולה יורע. חוששני שהמאורעות הפוליטיים האחרונים ישפיעו גם על מצבנו בארץ. הסגירו את ציחיה - מדוע לא יסגירו גם אותנו? מוסוליני הכריז על עצמו כמגין האיסלם. היטלר בנאומו בנירנברג שפך דמעות תנין על מצוקת הערבים. הממשלה הפשיסטית אינה מכסה ואינה מעלימה התנגדותה הנמרצת לציונות. ארץ ישראל יהודית משמשת תגבורת לאימפריה הבריטית בים התיכון המזרחי, ומוסוליני רואה בזה כ"ים שלנו". היטלר שונא אותנו "שנאה לשמה" - ובוודאי לא ירצה בהרמת קרן העם היהודי בארצו. שני הדברים האלה מתנגדים למדינה יהודית - האיטלקי באשר היא ארץ ישראל, הגרמני באשר היא יהודית, ואולי יבינו גם שוללינו שלא באשר "שוללים" אלה רוצים שארץ ישראל בשלמותה תמסר ליהודים - אם מתנגדים למדינה יהודית בחלק של הארץ. אני רואה תקופה כעת צרה לישראל כאשר לא היתה, ולציונות צפויים ימים קשים ומרים. {0143-16} במשך 6-4 השבועות הקרובים יתבררו כוונות הממשלה כלפי א"י. בכל אופן נדע מסקנות ועדת החלקוה. לא אגזים אם אומר שהממשלה תראה עצמה במצב לא נוח - אם בדרך נס תהיינה מסקנות הועדה לא כך כך רעות - ולא נדחה אותן מיד. מתוך "ידידות" רבה הבטיחו לנו שלא יעמידו אותנו במצב קשה ולא יביאו אותנו לידי כך שנצטרך לפנות הצעת הממשלה - אלא במקרה שההצעות יהיו רעות מבחינה יהודית - תפסול אותן הממשלה בעצמה. אולם אין "סכנה" גדולה בשביל הממשלה שהצעת הועדה יהיו בנות-דיון מבחינה יהודית. אין איש מאתנו יודע עדיין מה בלב הועדה. גם הממשלה אומרת לנו שאף היא אינה יודעת. והמאמין יאמין. אבל נדמה לי ששוללינו יכלים לישון במנוחה. אם כל שליחת ועדת החלוקה לא היתה אחיזת עינים בלבד, אם כל תכנית החלוקה לא נקברה עוד בחורף שעבר במו"מ עם מוסליני - או אחר כך במו"מ עם המלכים הערבים, ובשורה הראשונה עם אבן סעוד (יותר מדי הם מזכירים את אבן סעוד בשיחותיהם אתנו) - הרי אפשר להניח שהועדה תקבור את התכנית, והממשלה תצא בידים נקיות מכל הפרשה הזאת. אבל לא רק מדינה היהודית היא בסכנה, - גם העליה - חוששני - היא בכל רע. איני מדבר על עובדות. אין בידינו עדיין כל עובדה ברורה. יתכן שהממשלה עוד לא קבעה עמדתה הסופית. הממשלות האנגליות אינן ממהרות בקביעת עמדה סופית. הן עלולות לשנות דעתן לפי חליפות המסיבות, אבל המסיבות אינן נוחות לנו, הן משתנות לרעתנו, וטוב שלא נשגה באשליות - אלא נתכונן ליון רע. נתכונן - לא באזלת-יד וברפין-רוח ובהרגשות דפיטיסטיות ובשבירת-הרצון - אלא באומץ ותבונה של מיואשים הנלחמים על קיומם כשגבם אל הקיר. ועלינו להגמל ממליצות ומשגרה שנתרוקנו מתוכן. עד עכשיו ידענו רק אמצעי אחד: לצעוק. מסופקני בכוח הצעקה. אין שנה זו שנת 1930 - לא ביהדות ולא בעולם, לא באנגליה ולא בארץ. בימי פספילד שלטה באנגלהי ממשלת מיעוט, שרבים מחבריה היו ידידינו. רבי המדינה היו מחוץ לממשלה, ונוח היה להם להתנגד למעשי הממשלה הבלתי-אהודה והחלשה. {0143-17} סימון, בולדווין, היילשם, יצאו במחאה נגד הספר הלבן. עכשיו יש באנגליה ממשלה תקיפה, פופוליארית, עם רוב עצום בפרלמנט ופרסטיז' חדש ואדיר בעם. ממשלה זו - כך סבור העם - תציל את אנגליה והעולם מחורבן. הלך-הרוח השליט בממשלה ובצבור הוא הלך רוח "ריאליסטי". האזנים עכישו אטומות לתביעות יושר וצדק, וגם הבטחות והתחייבויות ישנות (וגם חדשות! רק לפני שבועות הבטיחו חסות לציחיה) אינן עוד מטבע עוברת לסוחר. בנין וורסיל נהרס עד היסוד, ואין רוצים לזכור הבטחות לא נוחות שניתנו פעם. הסגירו את חבש למרות נסיון חמשים מדינות לסנקציות. הסגירו את סין למרות ברית חבר העמים. הסגירו את ספרד. הסגירו את ציחיה. לא זכרו אפילו להבטיח גורל מאות אלפי הפליטים מחבל הסודטן. הבטחות והתחייבויות ניתנו לפירושים - והמפרשים הם המבטיחים והמתחייבים לא אנו. ואין בית משפט עליון, כאשר מדמים עוד כמה תמימים בתוכנו, לית דין ולית דיין בימינו אלה - וכל דאלים גבר! ובימים אלה - אין אנו רשאים להוצאי מן החשבון שעלולים להפקיר אותנו. איני אומר שיפקירו. אין להתיאש מראש - ועדיין נעמוד במערכה פה ובכל חזית פוליטית אחרת שיש לנו בפינות העולם. אבל אין אנו רשאים להתעלם מהאפשרות הרעה ביותר. ועלינו לדאוג ליום רע שיבוא - ולהכון. בשעה זו יש לנו שתי חזיתות. חזית הבטחון בארץ - חזית המדיניות האנגלית. אני כותב כשלפני של הידיעה המרעישה על 19 קרבנות חדשים בקרית שמואל. ומי יודע עוד מה צפוי לנו בימים הבאים - אך איני חוששש לחזית זו. במצב זה יאן אנו רשאים לעשות רק חשבון היחיד. בכל אחד מאתנו בארץ יכלה לפגוע חרב המרצחים. אולם חשבון הכלל הוא שונה. המהומות גרמו אבדות יקרות וקשות לישוב - גם בנפש וגם ברכוש. אבל החשבון הכללי הוא לטובתנו. הישוב נתחזק ונתבצר - ועוד עלול להתחזק ולהתבצר אם נוסיף לפעול {0143-18} באומץ ובתבונה ובנאמנות כאשר פעלנו עד עכשיו. אנחנו שרויים במצב של מלחמה בארץ - ובמלחמה יש חשבונות עליונים. לא הפסדנו כל עמדה להיפך ביצרנו מעמדנו גם מבחינה התישבותית משקית - אם כי המצוקה גדלה ותגדל גם מבחינה פוליטית-צבאית. הטרגדיה המזעזעת והמדכאה של היהדות בגולה עכשיו היא לא רק זו שקבוצים שלמים וגדולים נרדפים, נהרסים ונחרבים - אלא שאנו מחוסרי ישע ומגן ואי אנו יכלים אפילו לעמוד על נפשותינו. יהודי גרמניה, פולין, רומניה וציחיה אינם יכלים אפילו להלחם על זכיותיהם, אינם יכלים אפילו למחות ולצעוק על החמס והנישול והגירוש וההתעללות. אין שומע לצעקותיהם - ואפילו מפחדים לצעוק. הוטלה אימה על תפוצות הגולה, והיהדות בארצות רשע משותקת ביסוריה. בארץ אנחנו נלחמים - ומלחמתנו אינה עולה בתוהו. אנו כובשים עמדות חדשות ומבצרים ישנות. זוהי הנחמה האחת שיש לעם היהודי בזמננו. וכל כמה שימשכו המהומות - נגביר חיילים, ואם כי באבדות יקרות. חושש אני "לשלום" בארץ. מסופקני אם ידכאו את המהומות בכוח - אם כי איני שולל את האפשרות הזאת וסיכוייה. בתוספת צבא, בגיוס מורחב של יהודים, ברצון יותר טוב יכולים לדכא את המהומות. הימצא הרצון הטוב הזה? בכמה חוגים פה ישנו אולי, בצבא בארץ ישנו אולי אף הוא - אבל: התחליף הפקידות עורה? ובלי סיוע ורצון נאמן מצד כל הפקידות העליונה, המחוזית והנמוכה הדבר לא יעשה. ובפקידות זו אין כל אמון. ולא יחליפוה וכשמחליפים מישהו - אין כל בטחון שהיורש יהיה עדיף. ואין זו לדעתי, הסכנה הגדולה שהמהומות עוד ימשכו, חושש אני ל"עשית שלום" - בלי דכוי בכוח, כאשר עשו שלום עם היטלר: על חשבון ציחוסלובקיה. האם לא קל לקנות את השלום בארץ - על חשבוננו. נדמה לי שיש סכנה כזו, והיא ריאלית. איש לא יערוב לנו שבקרוב לא יבואו בדברים עם המופתי. יתכן שכבר באו בדברים עם מי שהוא אחר. עם אבן סעוד, עם ממשלת עיראק. {0143-19} ויש יהודים המסייעים לכך. מרובים רודפי "השלום" בקרב היהודים. וחיימסון וידידיו מוסיפים לנרגן ולחתור תחתנו - מאחורי גבנו. בשיחות האחרונות עם מ.מ. שמענו הד הנרגנות הזאת. דובר אתנו על הסכם אנגלי-ערבי-יהודי. דבר מצוין. מי מאתנו יתנגד לכך. אבל חושששני שהמדובר הוא על הסכם אנגלי-ערבי שיוגש לנו כעובדה עשויה, כאשר הוגש הסכם הארבעה לציחים. אמנם, יש להזהר מאנלוגיות מיכניות. מה שקרה במרכז אירופה אינה מוחיב לקרות בארץ. אבל זה יכל לקרות. ואל נעצום עינינו. עלינו לראות בלי כל מורא ובלי כל אונאה עצמית את כל הסכנות האורבות והצפויות לנו - ולפיהן עליהו לכלכל את מעשינו. כיצד נהדוף סכנה זו - סכנת הסגרתנו למופתי או למלכי ערב? על מי נשען במלחמת קיומנו ועתידנו בארץ? "ידידינו" בממשלה הם משענת קנה רצוץ. בראש משרד המושבות עומד עכשיו אדם שעזר לנו לא מעט בעבר. ואף פעם לא נהיה כפויי-תודה. הוא עזר לנו גם בשמשו עכשיו בכהונתו הנוכחית - ואיני מזלזל אף בעזרה מועטה. תוספת זיון וגיוס יהודי בארץ נעשתה בהסכמתו אם לא באייציאטיבה שלו. אולם בשיחה האחרונה (כתבתי עליה למשה) שמעתי דברים חדשים וטון חדש המבשרים רעות. ובפתגם העתקי שלנו יש הרבה תבונה - חיים: מית-אשר, את עשר לא תאשר! (איני בטוח אם הכתיב שלו נכון - ) הדברועים על אגרות מק-מהון, קפוח הערבים, "המשגה" של העליה הגדולה, הצורך בהאטת הטמפו, הסכם עם אבן סעוד - כל אלה מדאיגים מאוד ומעידים על רוחות חדשים "המנשבים" בחוגי הממשלה. וזהו "הידיד" הטוב ביותר שיש לנו בממשלה זו. ראש הממשלה הוא חסיד "הריאליזם" והוא גם לא ידע את יוסף. והוא יכריע. הוא בעצם עכשיו שליט יחיד בקבינט כמעט דיקטטור. דעת הקהל באנגליה - טרודה בעניניה היא, והמפנה הפוליטי החדש, חוששני אותותיו גם ביחס לציונות. חברנו היקר אוסישקין לא ידע באיזה נשק מסוכן הוא {0143-20} משתמש כשהוא מפרסם בעתון אנגלי שלא יתכן להקים מדינה יהודית שתהיה בה שאלת סודטן. כוונתו של אוסישקין היתה טובה - אבל העקרון האנגלי לא יקבל את כוונתו של אוסישקין בשביל האנגלי טענת הסודטן היא טענה נגד הציונות. ואם אחד מזקני הציונים מתריע על סכנת סודטן בא"י - מה יאמר לכך האנגלי הפשוט! הדוגמא של הסודטן יכולה לשמש נימוק בעד חלוקה, בעד חלוקה רעה, בעד הפרדת השטח היהודי משאר שטחי ארץ ישראל, אבל אין נימוק זה הולם את הציונות הרוצה שיכניסו הסודטן הערבי - זרים מהחוץ. הפוליטיקה האנגלית החדשה אומרת התחשבות עם עובדות קיימות. התחשבות עם כוח, אלימות, מציואת כמו שהיא. ובדעת הקהל האנגלית של עכשיו ימצאו שוללינו אוזן קשבת נגד מדינה יהודית של פיל - אבל איני בטוח שימצאו אזנים קשובות לתביעת עליה יהודית. הנעגן לעזרת אמריקא? כלומר אמריקא הרשמית, הגויית אמריקא זו ניסתה לעשות גסטה לטובת הפליטים - ולא עמדה על א"י ולא הזכירה שם הארץ. אמריקא זו נדחקה עכשיו, לדעתי, ע,י הפוליטקה האנגלית למדיניות של איזולציה והתרחקרות מכל "הסתבכות" חיצונית. אמריקא זו לא עמדה לציחים. התעמוד לנו? התריב עם אנגליה בגללנו? עד כמה שידוע לי אין רוזוולט מאמין בא"י כמקלט לעליה יהודית. שוחחתי רבות בענין זה עם בן-כהן הקרוב קצת למלכות. דיברתי אתו לפני גמר הדרמה האירופאית הנוכחית - והוא היה סקפטי מאוד בדבר עזרת אמריקא. הפקרת ציחיה והתקרבות אנגליה להיטלר לא תיקנה את המצב בשבילנו, אלא להיפך. חבר הלאומים? {0143-21} ציחיה היתה חברה בחבר הלאומים, ו"ברית" החבר מבטיחה עזרה לשמירת שלמותם ועצמאותם של חבריו. בימי המשבר התקיים מושב החבר - שאלת ציחיה לא הועלתה אפילו על הפרק. לא אנגליה ולא צרפת לא ראו כלל צורך, אפילו מבחינה פורמלית בלבד, אפילו למראית עין, להביא הדבר בפני המושב. ובכלל - היש עוד לדבר עכשיו, אחרי מינכן, על קיומו של חבר הלאומים? איני מאמין שעצת מינכן תקום לעולם. "השלום" של היטלר לא יאריך ימים. אבל בינתיים חרך רמיה צידו - ומי יודע כמה ימשכו ימי הרמיה, והציונות אינה עומדת מחוץ למקום וזמן. באמונת "נצח ישראל" התקיים העם היהודי אלפים שנה בגולה. אלפים השנה הם נימוק לא רק בעד הציונות - אלא גם נגד אלפים שנה לא בנינו את הארץ, לא חזרנו אליה, לא היתה לנו אחיזה במולדת. מאמין אני בימי משיח. לא לעולם רשע. היטלר וצמברליין לא יחיו לנצח, ועוד צפויות חליפות ותמורות באירופה ובעולם. הצדק הנרמס עכשיו ברגלים עוד יופיע. אך - היופיע מיד? אין סיכויים לכך. ועלינו להתכונן לשלטון-רשע ולעמוד נגדו, עכשיו, בימינו, בימים הקרובים. ובימים אלה עורער עוד יותר הבטחון ב"נדיבים" זרים. יש הרבה צרות בעולם - צרת סין, חבש, ספרד, ציחיה - ואין משגיחים בהם ואין אהבה שוופעת בעולם ליהודים ואין סיכויים רבים שיפלו אותנו לטובה. אם יגדו בנו - אין עדיין הכרח שיבגדו בנו, ויש לזכור את ה"אם" - אנו עלולים להשאר עזבוים מכל משען חיצוני, מכל עזר לא יהודי. ואין לנו אלא "אבינו שבשמים" - העם היהודי עצמו. אולם במצב חמור זה, נוכח הסכנה האיומה הנשקפת לנו - אסור לנו גם לשגות באשליות פנימיות. {0143-22} אני מחלק את העם היהודי לארבעה סוגים: א) ציונים, ב) אוהדים, ג) אדישים, ד) אויבים. כשנקבל מכה - ירימו אויבינו ראש. הם כבר הרימו, ובסכנות האורבות יש לאויבים אלה יד. המלחמה נגד המדינה היהודית (והציונות כולה - יבינו זאת השוללים הציונים) מתנהלת לא רק ע"י המופתי ומלכי ערב והאנטישמיים באנגליה, האנטיבריטיים באיטליה והנאצים בגרמניה. לשונאי-ציון היהודים יש חלק לא קטן במלחמה זו. מרבית העם היהודי הם שני הסוגים האמצעים, ומספר הציונים - אל נרמה עצמנו - הוא קטן מאוד בעולם, כוונתי לגולה. היהודים באירופה שרויים בפחד ואימה. כל אחד מפכד להרים קולו בפני ממשלתו. ואפילו יהודי אנגליה אחוזי פחד. היהדות הפולנית מדוכאה עד היסוד (והא הדין הרומנית, ובכל אירופה המזרחית והתיכונית). אינם יכלים ואינם רוצים לצאת נגד הממשלה האנגלית ואם ימחאו? אם יכתבו מאמר בהיינט, או יסדרו אספה בנובושצי? האם יגיע הד המחאה לעם האנגלי ושליטיו? ואם יגיע? האנגלי יודע שבאימפריה הגדולה יש נקודה שחורה אחת - ושמה פלשתינא. שם נבאש ריחה של אנגליה, שם נופלים חייליה ושוטריה - והכל בגלל היהודים. ואם אנגליה זו תגיע לאחרי שתים שלוש של מלחמה (מלחמה ממש) להכרת הצורך של "השלמה" עם המורדים - התשים לב למחאה של אספה ציונית בוורשו? מסופקני אפילו אם אספת מחאה בניו-יורק תעשה רושם כל שהוא. לא מעט אספות מחאה היו באנגליה נגד מדיניותה החדשה של הממשלה. אספות המחאה דרושות לגופן, כלפי פנים, לצורך התנועה. בנשק פוליטי ממשי כלפי חוץ - אין להן ערך רב, ערך ריאלי אפקטיבי. .Power Politics התקופה שאנו חיים היא תקופה של "מדינות-כוח", של נפסלו הערכים המוסריים, ניטל כוחן של תביעות היושר והצדק. האוזן אטומה - אוזן השליטים - ואינה מסוגלה לשמוע אלא קול התותחים. וליהודים בגולה אין תותחים. {0143-23} אם חלילה תבוא הצרה - ואני אומר ומדגיש שוב אין הכרח שתבוא ואיני אומר שהיא הולכת ובאה, אבל היא עלולה לבוא - אין לנו אלא משען אחד ממשי: הישוב היהודי בארץ. ומשנה-צורך, צורך דחוף, יש לדאוג לביצורו של הישוב. אם תבא הגזרה להסגירנו למופתי - רק הישוב בארץ יכל להצילנו. כי רק תוכל לעמוד לא באספות מחאה, לא בחלטות נגד הגזרה. ולהכשיר הישוב לעמידה זו - זהו לדעתי התפקיד הציוני הבוער. הישוב עלול להקרא על ידי ההיסטוריה היהודית להצלת עתידנו בארץ - ואלי בקרוב. הישוב מתגונן זה למעלה משתי שנים - על חייו. מי יודע אם לא יצטרך להתגונן בפני הסגרת זכותנו הפוליטית וההיסטורית. ולא במילים. לשם כך עלינו לבוא בדברים בעוד זמנים עם הציונים הנאמנים, המעטים לצערי, בעולם, כי יש להכין אנשים, אמצעים, אדמה, ציוד - התכוננות זו צריכה כרגע לעמוד במרכז פעולתנו. מובן מאילו שבינתיים עלינו לעשות הכל למנוע את הגזרה: במו"מ עם הממשלה, בהשפעה על דעת הקהל באנגליה, באמריקא, בגנף; עלינו להמשיך בפעולתנו הנורמלית, הפוליטית והישובית. עלינו להמנע מבהלה היסטרית ומדפיטיזם. מחר יכל להשתנות המצב, ואין לראות את מצבנו כמיואש. אבל עלינו להכון גם לרע ביותר - ועלינו להעמיד את ראשי התנועה בציונית בעולם על כל חומר הסכנה ועל העזרה הדחופה שצריכה לבוא מיד למען צבר עמדותינו האיסטרטגיות. למען הרחיב רכושנו החקלאי, ביחוד באזורים המסוכינם והקרועים, ולמען צייד את הישוב ליום צרה. בברכה ובשלום - ד.ב.ג.