יומנים > יומן - מלא 04/04/1958

{P001} {0006-56} 4.4.58, יום ו' ערב פסח בבוקר הגיע הנה וויוויאן והמושל הצבאי (פנחס עמיר). הרצוג מתאונן על הריגת חלק של עדר בדווי ע"י אנשי שדה בוקר, מניעת המשטרה לחקור "התקרית"; הוגשה תביעה פלילית (העונש המכסימלי 10 שנות מאסר). בימים האחרונים נתפסו עוד שני סיירים מצרים. בידים היה דו"ח על תמרוני ח"א שלנו. הזמנתי את יהושע לבירור "התקרית". המושל: הבידווים הם מסתננים הגרים כל הזמן בנגב, אין להם תעודת זהות. כשצבא בא הנה הם מסתתרים ונעלמים. הם פלג שבטים משני עברי הגבול - בסיני ובירדן. מספרם מתנדנד בין 2000 - 4000. כשיש מרעה - מתרבים, כשאין - נעלמים מעבר לגבול. ב1953- נפקדו ויש רשום, אבל לא קיבלו תעודות. הסתכסכו עם תרבינים, שבט בסיני. {0006-57} נהרגו 3 תרבינים, והם מפחדים מגאולת דם, לכן נתרחקו מעל הגבול המצרי ועברו מזרחה בסביבות שדה בוקר. המושל רוצה להחזירם לגבול המצרי, כי פה אין מים, ושם יש מעינות. שם הם משמשים גם מקור מודיעיני. כי הם מעונינים שלא יבואו בידוים מעבר לגבול לשם נקמה. יהושע מחייב השארותם. הצעתי ליהושע שהמשק מפצה הבידוים ויעשו שלום - ונמנע השערוריה הנפוצה בעתונים. יהושע מתנגד. הוא טוען שהיחסים אתם מצוינים, ורק אנשי חוץ גרמהו לרעש. הוסכם שאפגש עם המזכירות מחר לדון בענין זה, ואח"כ נפגש עם המושל הצבאי. כתבתי בשביל הסדר שלנו פה "הגדת העשור" קצרה. הסדר נערך ברוב עם ובצפיפות רבה בחדר האוכל החדש, שלא הכיל כל האורחים החילים וחברי המשק. קראתי תחילה "הגדת העשור", והחבריא קראו הגדת פסח - בעיקר זו המסרתית עם הוספות אחדות מהמקרא.