יומנים > יומן - מלא 04/11/1938

{P001} {0145-14} לונדון, 4.11.38 גאוליק היקרה - קיבלתי אתמול מכתבים: אחד ממך ואחד מרננה. המכתב של רננה הוא מענה למכתבך. היא משיגה כמה השגות על דבריך - בעיקר בדבר המורה הצרפתי שלה, ואם כי איני מקבל את כולן - עלי להגיד שהערותיה הן חריפות, נבונות ולפעמים קולעות מאוד. ידעתי שהיא לא טיפשה, אבל במכתב זה היא מתגלה כילדה נבונה וחריפה. היא טוענת למשל שבכל שעו {0145-15} יש כ40- מלים חדשות, ואין הן חוזרות בשעורים הבאים וקשה לזכרן. - אם העובדה הי נכונה - הרי טענתה צודקת לדעתי. היא גם מתאוננת שכמה מליט אינן חשובות, כגון רבוי שמות לגרבים קצרים וארוכים, מין זה של סיכה ומין שני - ושוב לדעתי ה צודקת. לא צריכים לפטם אותה בשמות מפורטים ובלתי חשובים אלה. היא גם מתאוננת עליך שעינך צרה כשאמא עומדת לקנות לה דבר מה. איני יודע אם זה נכון; ושוב - אם העובדה נכונה - טענתה צודקת. היא בעצמה מודה "נניח גם שבכמה מהדברים היא (כלומר את) צודקת, אבל גם היא לא היתה עושה זאת, ואין לה רשות להת עלי....." כאחות בכורה ויותר חכמה את צריכה לגלות קצת יותר סבלנות כלפיה; היא נרגזת ביחו כשאת אומרת לאמא ש"היא מפונקת." היא טוענת שאמא יודעת זאת בעצמה,ומוטב שאת תעי זאת בעצמך לרננה, "אבל - כפי שהיא טוענת - היא לא צריכה להגיד זאת בלי הפסק לאמא." את יודעת שאני רודף שלום. אני רוצה להגביר השלום בתנועה הציונית ובישוב - הויי רוצה גם להשליט יותר שלום בין הילדות שלי.... כמורה הם צריכה להתהלך עם ילדה צעירה ממך בשיטה פדגוגית - לא בזריקת מרה, לא בקפדנות - אלא בנועם ובתוכחת-אהבה כובשת ולא מרגיזה. אני מתגעגע מאוד אליכן - כי פה כמעט אפסה הפעולה הבעורה, שהפרידה אותי בשבועות הקודמים. לפי שעה הסתברו והתיצבו הענינים. בשבוע הבא יתפרסם הרפורט של ועדת החלוקה הדן את תכנית פיל לגניזה, והממשלה תכריז בפרלמנט הכרזה שאין בה משום קביעת מדיניות. לפני פרסום הרפורט ברבים נקבל את הדו"ח - אך היות ומסקנתו העיקרית ידועת לי איני בהול וסקרן ביותר. אלמלא נקראה ישיבת הועד הפועל הציוני הייתי כבר ע חוזר הביתה; הפעולה העיקרית שלנו עכשיו להכין את הוויכוח שיתקיים בפרלמנט לאחר צאת הדו"ח של וודהד. בעוד שבועיים, אני מאמין, אוכל לעזוב לונדון ולשוב ארצה {0145-16} היום קיבלתי את הירדן מו' חשוון שבו פורסמו הטלגרטות ששלחתי לארץ בענין ההסכט עת הרוויזיוניסטים וכן גם אחד ממכתבי לאליהו. למנוולים יש עוד כמה מכתבים שלח. אחד הבחורים שלהם שעובד בדואר התל-אביבי גונב את מכתבי, פותח אותם, מצלם אותם ואחר כך הוא שולח אותם לתעודתם. אבל הם לא יפרסמו כל מה שיש בידם - כי המכתבים האלה לא יוסיפו לכבודם ולא יגרעו מכבודי. גס המכתב שפרסמו - הביא ברכה. זה מונ וויכוח במפלגה. ובדיעבר אני מרוצה ממה שעשו. בלא יודעים ונגד רצונם עשו בפרסום הזה שרות חשוב למפלגה והרסו את "ההסכם," שנעשה בלא ידיעתי ונגד רצוני, ושהיתה סכנה חמורה להסתדרות הציונית ולענינים הפוליטיים שלנו. על ידי הפרסום הזה הם גם נתנו לי האפשרות לברר ולהסביר אם כל הענין בצבור. זהו לא המהקרה הרראשון שאויב טיפש מביא על ידי מעשת גבות תועלת לצד שלו הוא מתנגד. עזר לנו המופתי כמה פעמים, וכך עזרו הבריונים הרוויזיוניסטים במעשי-הנקמה המתו שלהם - לטירוסיטים הערבים. אחדים מחברינו נכשלו ועשו טפטות - לא תבינו אח הסכנה הצרורה בהסכם, וחנה באו הרוויזיוניסטים בעצמם והצילו אותט ע"י טפשות יותר גדולה - מהמעשה הטפשי שלהם. תנועתנו צריכה עכשיו להיות אסירת-תודה להירדן על השרות המצוין אזה. מדוע לא קיבלתי ממך שות הערות על מכתבי הגדול מיום 7.10.38 תכתבי לי דעתך. שלום לעמנואל - אבא.