יומנים > יומן - מלא 05/04/1938

{P001} {0141-01} ירושלים, 5.4.38, יום ג' ד' ניסן תרצ"ח שבתי הבוקר לירושלם. בררתי עם אליהו ודוד המצב בצפון. - בררתי עם ווייץ מצב קרקעות הצפון. [ נתונים מספריים, ראה מקור מודפס ] א) חרבת צמח, 4000 דונם (3988), הבעלים דרשו תחילה 3,5 לא"י, דורשים עכשיו5,מוכ להוריד עד 4,25 ואולי עד 4. יוצאים מחר למדוד. יתכן שיש לא 4 אלא 6 אלפים דונם. המדידה תמשך כשבוע. במשך שבועיים אפשר להשיג הקרקע. ב) חרבת מעציב - מערב לחניתא, בצפון 1630 דונם. בדרום 3478 ד. 4 לא"י או 4.25 ל הדונם. בין שתי החלקות יש 500 דונם במישור שעל הכביש. 5 לא"י הדונם. ג) ממזרחית-צפונית לחניתא -ג'ורדיה, 2660 דונם. אין עור הצעה. ד) ג'דין - השט ח כולו 6800 דונם. אפשר לרכוש מיד 4200 דונם, מצד מזרח. השטח נמ 3 קילומטר (בקו האויר) מכביש נהריה-תרשיחא (כעשרה. קילי מהים מזרחה). המחיר 22 2.75 לא"י הדונם. אין אריסים. במשך שבועים אפשר להשיג הקרקע. קשיים בגישה בין ה אין מים. משתמשים בבורות. טוב האדמה גרוע מאדמת חניתא. מסביב יש אפשרות של קניו עד 10815.000 ד. ח) קרס (קדש נפתלי) - 6000 דונם, 3/4 כבר נקנו, עד 5 לא"י הדונם. יש אריסים סור חלקם יצאו לסוריה. כל הקניה תגמר במשך חדשים. יש מישור של 5000 דונם. הסכומים הדרושים: לחרבת צמח 17.000 לא"י, למעציב 28.000, לג'דין 10.000 = סה"כ 005.000 קדש 30.000. ו) בבית שאן יש לרכוש אדמת זינתא (עזוויה) - 0000 דונם, הבידווים מוכנים לעבור הירדן (170 אהלים, באלף נפש) 9-10 לא"י הדונם (עם הוצאות ה"העברה"). {0141-02} - ביררתי עם גרנובסקי המצב הכספי של הקה"ק. על יסוד החלטת הדירקטוריון (מיום 8.12.37) נכנסה הקרן בהתחייבויות חדשות ע"ח קניות: חובייזה 50.000 לא"י, שרון - 80.000 לא"י, בית שאן 15.000, ריחניא (געורה) 22.000, קדם 30.000. למטרות מיוחד הושגו הלוואות מפ.ד. 25.000 לא"י, מפוליאק 30.000 לא"י, מג'ימי 10.000 לא"י, מההמח' 16.000 (מלבד סכומים שקיבלו כבר על חשבון חובייזה). יש בכוחה של הקרן לרכוש כל הקרקעות המוצעים בצפון. יש הצעה לרכישת אדמת זבובה, בעמק, ממזרח גנין. השטח. כולו 14.000 דונם, מציע לקנות 7000 דונם, 9 לא"י הדונם (השטח. מעבר "גבול פיל"). יש גם הצעה בבית עק זה סמוך יותר מדי לג'נין. בא אצלי הכסטר. הוא עוזב את הארץ בסוף החודש ויחזור לני.י. בדרך יטרח להארכה האופציה של יקנא בתולה לעוד שנה, והוא מקוה שיצליח. צר לו ללכת אחרי תשע שנים על עבודה בארץ. אולם היה ונשאר "בודד" כאן, ואין רקמת החיים בארץ הולמת "בודדים". אם המטרה הציונית תושג - ישפכו נהרות דם. ואם כי הו אוהב את הארץ והמפעל - אין הוא שותף למטרה זו. כמה אנשים בארץ יקרו בעיניו - אב ידידים לא מצא, כי ידידות מחייבת שיתוף רוחני, והוא עומד מחוץ לעולם הציוני. יע באמריקא. יתכן שאמריקא תהיה בקרוב לגורם חשוב - או גם מכריע וטוב שהוא יהיה שם. - אחריו בא אצלי הרב פישמן. יש התרגשות ברבנות: חמץ בקבוצות. יש מחשבה להחרים "תנובה" אה יאכלו חמץ בפרהסיא, מציע לי לפנות לקבוצות,אמרתי לו אברר עם חברי שב החקלאי; אולם על הרבנים לדעת שחרם על תנובה פירושו חרם על הרבנים. קבל על בנין בשבת בקרית חיים - הבטחתי לפנות לקריה. המזרחי רוצה כ"כ בהנהלת ביצור. {0141-03} - גפן טלפן: רוצים להפגש אתי. קבעתי פגישה לועד שלהם ביום ה' (7.4.38) בבוקר. - מהאוניברסיטה הזמינוני לנאום ביום ה' בחגיגת "בר מצוה" של אוניוורסיטה. לא יכ להיענות - כי ביום ה' עלי להיות כאן. - קבעתי עם משה ועדה מצומצמת: ברל, יצחק, רמז, שפירנצק, אליהו, דב - חברינו בהנהלה ובוה"ל בירושלם. ישיבה ראשונה ביום ה' בערב. קראתי אם הקורספונדציה שנערמה בזמן העדרי מהארץ. כמה דברים יש בהם ענין רב. אצי אחדים: ב"כ הרוויז. פנו באמצע ינואר לממשלה בשורה של תביעות וקובלנות: 1) להרשות לז'בו. לבוא לארץ, 2) "במשך שלוש שנים היו חברי מפלגתם משוללים אפשרו עליה", 3) חבריהם לא נתקבלו כנוטרים, 4) נגד סגירת הירדן, 5) שחרור אסירי עכו. הס קיבלו תשובה, 1) לא ירשו לזבו. לבוא. 2) קובלנתם לא מתאימה לאמת: 60% של בשלוש השנים היו מחוץ לשידול עבורה ורוויז. יכלו לעלות בדיוק כמו אחרים. והמשרד האר"ים נתנו גם לרוויז. סרטיפיקטים. סידור עליה עובדת הוא ענינה של הסוכנות, וע לפנות לסוכנות. 3) לא נכון שרוויז. לא נתקבלו כנוטרים. בת"א נוטרים רבים שייכים למפלגה הרוויז. בכפר מבכרים לגייס את המתישבים עצמם. - בסוף מרס (24) פנתה משלחת נשים ערביות (לביבה בודיירי, מוגנם, שהינדה דוזדר, זהיה נששיבי, זוליקה - שיהבי, בדרה כנען לח.מ. בקטרוג על מדינות הבית הלאומי ובהבעת רצון לקואופרציה. כפי שנודע לנו ממקור ערבי העיר ה.מ. בתשובתו שלוש הערו א) דברי גברת מוגנס שאין הערבים נוטרים שנאה - אינה מהאימה לאמת. ב) גב' כנען טענה שהאנגלים הבטיחו בית לאומי בא"י - ולא כל א"י כבית לאומי. נכון, ומשום כך רוצה הממשלה בחלוקה. {0141-04} ג) המשלחת הסיחה דעתה מנקודה אחת: שחובת הממשלה היא למשול. מדברי המשלחת אפשרהי להניח שא"י היתה מדינה ערבית עצמאית מימי קדם. אין זה כך. המשלחת שכחה שצבא אנג כבש הארץ והעם הבריטי הופקד לשלוט עליה. על הערבים להבין שיששלטון בארץ ומוטב שהמשלחת תיעץ ידידיה לעבוד יחד עם הממשלה. גב' מוגנס ענתה אז -שמתוך רצון לקואופרציה ביקשו ראיון זח. אולם ה.מ. העיר על פסוקים אחדים בנאומה שסותרים את הרצון לקואופרציה פסוק אחד: "מדיניות מ.ה.מ. הי סיבת כל המהומות וכל זמן שלא תשתנה - המהומות יתמידו, פסוק ב': הלוקח לא תתקבל" שיחה זו שופכת אור על צד אחד המטבע. אולם ל"מטבע" יש גס צדשני ו"צד" זה בולט בי השלילי להתישבות חדשה: גס בהכנות להגביל קניות וגם בעיכובים ליסד נקודות חדשות- כביכול מתוך טעמי בטחון וקימוץ בתוצאות... - נראה לי שחלומו של ווקופ במק-מיבל לא חיה חלוף גברא בלבד. בא שנוי יסודי בערכ משקלה ותפקודה של "ירושלם". בימי ווקופ היתה ירושלם לא רק מרכז האדמיניסטרציה האריים - אלא גם מרכז המדיניו שלה. ווקופ לא ראה עצמו כפקיד בלבד- אלא כנציג אנגליה, והוא רצה בעצמו לקבוע את המדיניות האר"ית - ולא רק הוציאה למועל. היה לו יחס בלתי אמצעי לענינים, חיובי שלילי. ולפי יחס זח רצה לכוון את המדיניות ולהשפיע על מ.ה.מ. הוא ניסה לשקול הד לגופם - וגם היה מוכשר וראוי לכך בהרבה מקרוב. אם היה מדינאי גדול או לא - היא אבל הוא ראה עצמו כמדינאי ולא רצה לפעול כפקיד בלבד. הוא כמובן ידע שיש גבו ממנו, שיש ממשלה בלונדון - אבל הוא רצה ולא היה בטבעו לקבל פקודות ולמלאן בעיני עצומות. אם הפקודה לא ישרה בעיניו - התאמץ לשנותה, לפעמים בהנמקה ישרה ולפעמים בתכסיסים דקים. לרוב היה מלכתחילה מתאמץ לכיון ולהדדיך את לונדון, לא רק בדרך פורמלי ורשמי - אלא באופן אישי ופניה ישרה. ועד כשלונו בהקמת המועצה המחוקקת הי רצונו - נעשה רצונה של "לונדון". גם לאחר כשלון זה היה ממשיך לעצב את המדיניות האר"ית, ואס עמדת לונדון לא ישרה בעיניו - ניסה לסכלה ובס הצליח עד שנכשל כשלון גמור,ולונדון באה לידי מסקנה שיש להחליפו. {0141-05} בימי הנציב החדש, נדמה לי, תהיה ירושלם רק מרכז האדמיניסטרציה. מ.מ. הוא בעיקר פקיד, או רק פקיד. והוא רואה עצמו כפקיד בריטי, ורק כפקיד בריטי. אין הוא פרו- ערבי ואין הוא פרו-יהודי. אין חשש, כמדומני, שבמשך הזמן יהיה יותר פרו-ערבי, כמ שקרה לכמה פקידיס לאחר ששהו זמן מה בארץ - כי אין העולם הערבי חדש למ.מ. ועד כמ שעמדתי על טיבו נדמה לי שאין לו שום יחס עצמי לעניננו, ואס אינו עכשיו "פרו-ציו איני מניח שבמשך הזמן תגדל אהדתו. הוא בריטי, ובראש וראשונה וכל הזמן יחשוב רק עניני אנגליה וצרכיה, ואף פעם, חוששני, לא ישקול הדברים לגופם, מחוץ לבחינה הבר והאדמיניסטרטיבית. האהביציה שלו תהיה - לא לנהל מדיניות מסוימת הנראית לו, אלא להיות - efficient להוציא לפועל במרץ ובכשרון ובנאמנות לממשלתו את המדיניות האנגלית בארץ. הדברים עצמם, ערכם ויקרם הפנימי, לא ישפיעו עליו. המכבידים "הדבר על האדמיניסטרציה? "העולים" הם בקו המדיניות הבריטית? שאלות אלה תכרענה בעיניו. ואם כי ברור שנצטרך לטפל בירושלם יום יום את האדמיניסטרציה בכל הענינים השוטפים בטחון, עליה, תקציב, עבודה, פקידות, וכו' - ברור לי שבימי מ.מ. מרכז המדיניות שלנו הוא בלונדון. בירושלם יש רק אדמיניסטרציה. היא כמובן תציע דברים ללונדון אולם הקביעה תעשה שם ולא פה. ושאלת לונדון - גס אילו לא העמדנו עכשיו לפני מפנ מכריע נעשתה עכשיו לשאלה המדינית המרכזית. ובשעה זו אין כמעט איש בלונדון... אס אנו רוצים למנוע סכנת איסור על קנית קקרקע יתכן הדבר רק בלונדון. כל טענה למ.מ. תעלה בתוהו. לו אין כל ענין למה שכרוך בש הקרקע. הדבר עלול להכביד לאדמיניסטרציה - ויש למנעו. נימוק פוליטי יוכל מעכשיו להשמ ע רק בלונדון. והוא הדין בעינינים פוליטיים אחרים. - ושני זה, כפי שהוא נראה לי, יש גס יתרונות: יש להניח שהמשטר האדמיניסטרטיבי יחיה עכשיו יותר אפקטיבי, אולם דא עקא - שבשביל עניננו לא די בכך... {0141-06} - "המנהיגים" הערבים מחפשים עכשיו "מפקד ראשי" לכנופיות. המופתי פנה לפוזי. כפי ששמענו כתב פוזי למופתי שהות מוכן ללכת לארץ רק בתנאי אם יתנו לו 400 איש שלא מבני הארץ. בני הארץ הם פחדנים ואין לסמוך עליהם. בשנת 1936, כשבא במצוקה, בר כל הפלשתינאים, ורק חמשים איש שלא מהארץ נשארו אתו.... פנו גס לאל אשמר, אך זה מסרב ללכת. הוא כבר קיבל כסף - 300 לא"י ונשק. עכשיו תובעים ממנו חזרה את הכסף והכלים. הוא מוכן להחזיר הנשק - אך לא את הכסף.