יומנים > יומן - מלא 05/10/1965

{0201-120} 5.10.65, יום ג' אני קורא בפרוטוקול של מזכירות המפלגה מיום 11.1.61 דברי הזעם של משה שרת על נאומי בגבעת חיים (עמוד 35). "אישיות רמה ונישאה מאד, אדם שאי אפשר כלל להפריז בחשיבותו ההיסטורית, העליל עלילה מזעזעת על חבר שבשום אופן לא התיימר להשתוות אתו, אבל גם לו יש מעמד מסוים בחיי המדינה, בחיי העם בארץ, בחו"ל, גם במידת מה בזירה הבינלאומית. לפי דעתי של החבר הזה הוא העליל עליו עלילה מזעזעת בפני קהל של אלף איש והדבר הזה פשט כאש אוכלה על פני כל הארץ - גם העלילה ההיא נגעה בצפור נפשו של אותו חבר, כי הוא לא מעט הקדיש את נפשו לענין הזה, ואת חלבו את דמו הקדיש לענין הזה. והוא (מ.ש.) הביא את הדבר בפני המוסד של המפלגה והוא קטרג, והחבר שהוא קטרג עליו (ב.ג.) אמר לא - הוא לא חזר בו ואמר כי הוא מאשר את הדברים, והמפלגה עברה על זה לסדר היום". "העלילה", זה היה נאום שלי במרכז איחוד הקבוצות והקבוצים בגבעת חיים ביום 18.1.57. אמרתי "לפני יותר משלוש שנים, חדשים אחדים לפני הסתלקותי מהממשלה, עשיתי סקר יסודי של מצב בטחוננו וצרכיו. לאחר כמה שבועות של בדיקות ובחינות עם חבר מפקדי הצבא ועם כל אלה העוסקים במלאכת הבטחון הגשתי לממשלה תכנית בטחון לשלוש שנים, לשכלולו, ארגונו, ציודו ואמונו של צה"ל. המספר שלוש שנים לא היה מקרי. לפי הידיעות שהיו בידינו אז על מצב התכונה הצבאית בארצות יכלנו להניח במידה רבה של וודאות, כי {0201-121} לפני 1956 לא תבוא עלינו התקפה מצד אויבינו. אולם בעיסקה הצ'כית והעזרה הצבאית האקטיבית של ברה"מ לרודן המצרי הקדימה שעת הסכנה, דאגתנו המרכזית מאז היתה ביצור בטחוננו. תקופה קצרה זו עשירת מאורעות היו לה חמשה שלבים. השלב הראשון - בערך באוקטובר 1955 עד אמצע יוני 1956 היה שלב של מאמצים נואשים מצדנו להשיג בארצות שונות נשק מגן וערבות לבטחוננו. השגנו אמנם מספר קטן אם כי חשוב של מטוסי סילון. אבל בדרך כלל עלו בשלב זה כל מאמצינו בתוהו. השלב השני התחיל עם כניסת גולדה למשרד החוץ בסוף יוני. אני בטוח שגולדה לא תתערב ולא תחלוק עלי אם אומר שהחבר שקדם לה כל השנים במשרד החוץ עלה עליה בנסיונו הרב במדיניות ישראלית ובינלאומית, והשכלתו הכללית והיהודית, וכן גם בכמה כשרונות, אולם לגולדה נוסף על כשרונה המיוחד לה, היה יתרון אחד חשוב, שיהיה אולי תמוה בעיניכם אם אקרא בשמו, אולי יראה בעיני רבים מכם כחסרון, אבל לדעתי יתרון זה הביא לידי תוצאות חשובות, והיתרון הוא כי לגולדה לא היה עד אז כל נסיון במשרד החוץ. הודות לכך יכלנו אז לעשות פעולתנו המדינית לא לפי שיגרה, לא בהתאם דווקא לטקס ולפרוטוקול, וגם לא בצינורות מקובלים. והמאמצים הבלתי אורטודוכסליים נשאו פרי. עלה בידינו להשיג הנשק החיוני לקיומנו. זוהי פרשה רבת ענין ורבת פאר, ואשר שירו הידוע של נתן אלטרמן, אשר נתפרסם, אף הוא לא כנהוג, בדברי הכנות, לאחר שאסרתי פרסומו כמה שבועות, מתוך טעמים מספיקים, נתן לי רק בטוי חלקי (דברי הכנסת כרך כ"א, עמוד 59-58, ביום 15.10.56). סיפרתי רק העובדות כפי שהן, לא ראיתי בכך שום עלילה, משה השיג המיסטרים הראשונים אבל העיסקה הגדולה עם צרפת נעשתה בלי ידיעת משרד הבטחון הצרפתי, ובדרכים בלתי מקובלים וסיפרתי עובדה זו, ולא היתה כוונה לגנות את מ.ש. {0201-122} לי יש רושם ברור שהזעם המר של מ.ש. בא מתוך הסתלקותו ביום 18 יוני 1956 ממשרד החוץ ע"י לחץ שלי, ובתשובתי לוויכוח בכנסת ביום 19.6.56 אמרתי בפירוש: "הגעתי לידי מסקנה כי עכשיו יש הכרח לטובת המחר שתהיה התאמה מלאה - עד כמה שזה אפשר מבחינה אנושית - בין משרד החוץ ובין משרד הבטחון, ונחוצה עכשיו הנהגה אחרת למשרד החוץ" (והרחבתי הדיבור בענין זה), דברי הכנסת כא' עמוד 2067). שלחתי נאומי בגבעת חיים לשרת. ראה גם מכתבי לשרת מיום 8.4.59) - בעתונים היום נתפרסמו אף תוצאות הבחירות להסתדרות. הצביעו 77.6% מבעלי זכות הבחירה. מערך קיבל 50.88%, גחל 15.2%, מפט %@14.51, רפי 12.11%, ל"ע 4.43%, מקי 1.58%, רקח 1.29%, מתוך 653.169 קולות כשרים קבל מערך 332.260, מפם 94.768, לע 28.903, כא (רפי) 79.123, גחל 99.325, 6 ק. 10021, 7 ו' 8469. מספר חברי ההסתדרות ביום הקובע (19.6.65) היו 889.000, ביום 31.8.65 הקובע היו בעלי זכות בחירה 861.000 (96% מחברי ההסת'), הצביעו בפועל 667.718 (77.6%), קולות כשרים 653.169 (נפסלו איפוא 14.549). לועידה החקלאית הצביעו 192.903 כשרים: את 101.688 =52.73%; מפמ 32.337 = 14.76%, ל"ע 8.424 =13.39%; רפי % 13.39 - 25.835; חל 22.292 =11.55%; ק 1728 = 0.49; ו 603. לועידת הפועלות 238.156: את 128.685 =54.04%; מפמ 35.021 =14.71%; ל"ע 10.283 =4.31%; רפי 28.962 =12.16%; חל 29.727 =12.48%; ק 3572 1.5%-; ו - 1806 - ;6.8% - בעמוד 35 של מזכירות 11.1.61 אמר מ.ש. "לא אני הייתי במקום לבון הייתי דורש ועדת חקירה משפטית" - אחר כך (בעמוד 39) הוא אומר: " הוא (ב.ג.) אומר שאם הוא (פ.ל.) {0201-123} יישאר בראש המוסד אני אתפטר - לא. זאת אינני יכל לגרום (אף פעם לא אמרתי זאת). ישיבה זו נפסקה והתחדשה "בלילה". בישיבה זו אומר עמי אסף לי. גורי: במשך כל הזמן התנגד ב.ג. לוועדת השבעה. י. גורי: האם אינני יודע זאת? אני קורא עתונים . (עמוד 3). י. אלמוגי מצטט מכתבי לאשכול (שבוע ימים לאחר שועדת השבעה החלה בעבודתה) "אשכול יקירי, עם כל ההערכה שיש לי למצב רוחך הטוב בלי להודיעך סופית, שאם לא תראה ועדה משפטית, אוציא את כל המסקנות". סורקיס מספר (עמוד 10) : "נזכיר מה אמר לבון בישיבה הראשונה של המזכירות: אם לא יקבלו את הצעתי או רהביליטציה אז אגיד כל מה שיש לי להגיד, לא יהיו עניני בטחון ולא יהיו עניני המדינה." זה היה נוסח שהחריד אותי. - האפשר היה להעלות על הדעת שלבון יופיע כך בוועדת חו"ב? האם מישהו מכם חשב שכך יופיע? - הלכנו מדחי אל דחי. פה כולם יודעים שב.ג. אמר שהוא מתנגד לועדת השרים. בעמוד 35 אומר מ. דיין: נכון (שהוא הציע מי ומי יהיו חברינו בועדת השבעה), אבל לא בכדי שהוועדה תגיד מי לא נתן ההוראה, אלא מה יעשו בחומר". שיטרית אחריו ' אומר: "אינני רוצה להתאונן עכשיו שאני הייתי חבר הממשלה וכל "הפרשה" נעלמה ממני ולא ידעתי כלום כאילו הייתי זר". בעמוד 36 שיטרית אומר: "נכון שב.ג. לא הסכים אלא לוועדת חקירה משפטית" (גולדה מתערבת בדברי שיטריט בשנאה ארסית, עמוד 41), גולדה אחרת ציטטה מכתב שלי לאשכול ושלחת העתק לה (עמוד 43). גוברין מספר שלפני הכל ביקר חמורות הופעת לבון בוועדת חו"ב (עמוד 44) דברי אשכול (עמוד 45) גולדה וספיר אמרו שיתפטרו (לא התפטרו כמובן) עמוד 46). בינתיים התחיל לרדת גשם אצלנו. כמעט כל השמים מכוסים ענני גשם. יש גם רעמים. {0201-124} - זיאמה אמר (עמוד 59) "היתה לי פלצות לב מהדברים שהשמיע לבון כחלק שאיננו נוגע לענין של העסק הביש, אבל במשך חדשים היו הופעות מחפירות נגד לבון" . בפרוטוקול מצאתי מכתב אלי ששכחתי קיומו, וראוי להיזכר כל חיי: כתוב כג' בטבת תשכ"א (11.1.61) לכבוד רוה"מ וכו' - "נסערים ונבוכים אנו מתהלכים בימים אלה כשבלבנו מכרסמת הדאגה, שאתה קברניט האומה, עומד לנטוש ההגה, - בינה להגיגינו ולרגשותינו בפנותנו אליך ביום הזה ולא בשמנו בלבד כי אם בשם אלפי הבנים אשר נתנו נפשם באהבה למען מדינה זו שאנו חיים בה ושאתה עומד בראשה. קולם עולה אלינו וצועק: אל תתנו לו שינטוש את ספינתנו היקרה! - במצב זה אין אנו רשאים לחשות ואנו דורשים ממך להמשיך במשימתם-משימתנו לביצורה של המדינה בהנהגתך כראש הממשלה וכשר בטחונה. - באהבה ובכבוד - המועצה הצבורית להנצחת החייל - יו"ר ראובן מס ושמעון קושנר - (ואחריהם חתומים) ראובן אבינועם, פנחס אבישר, רבקה גובר, הניה גרינפלד, שמואל דיין, סוברי כספי, שלמה כנרתי, שלמה לביא, אברהם קליר, אברהם שבט, ויהודית שמחוני". (ביום 24.1.61 דיבר דיין בכנסת על הפרשה ו"הרודנות", כרך 30, עמוד 799-796 אשכול דיבר ביום 30.1.61).