יומנים > יומן - מלא 06/09/1932

{P001} {0109-31} לבוב, 6.9.32 סנטור היקר - לא עלה בידי להיפגש אתך בוורשו ועכשיו שמעתי שאתה שב לארץ בעוד יומים מבלי לבוא הנה. ויש כאן ענין מסובך שרציתי לדבר אתך עליו. אני מניח שכבר הגיע אליך: מונתה כאן ועד מיוחדת מב"כ השה"צ, גורדוניה וההתאחדות לבדוק באופן מיוחד את כשרותם הציונית של עולי השה"צ. מתוך הבדיקה נפסלו 7, אשר הוועדה הקווליפיקציונית שעל יד המשרד האר"י הכשיר ואישר את עליתם. בררתי כאן את כל הענין ומצאתי {0109-32} שנעשה כאן משגה כפול. 1) עצם מנוי הועדה. זהו פרצדנט מסוכן, העלול להיות לרועץ לכל העליה החלוצית הקשורה בהס'. היום יפסלו את השה"צ ומחר - כל חלוץ סוציאליסטי שאינו חבר במפלגת הציונים הכלליים. 2) הפרוצדורה של הבדיקה לא היתה הגונה. אין להעמיד לחלוץ שאלות תיאורטיות מסובכות שלאו כל אדם, גם זה שיושב כבר בארץ, יוכל לענות עליהן. קומוניסט שרצה לרמות - ימצא תשובה מתאימה לכל שאלה ויופיע כציוני כשר, ואין זה אמצעי לגלות את הכשרות והנאמנות הציונית. פה היתה מגפה של יציאה וקומוניזם בהשה"צ (במקצת גם בכל שאר המפלגות הציוניות, לרבות ברית טרומפלדור), אולם ראיתי שמנהיגי השה"צ אחזו באמצעים נמרצים וחריפים להלחם במגפה זו, ואין לי כל ספק בנאמנותם הציונית של מנהיגי השה"צ, ואם הם מקבלים אחריות על ציונותם של חבריהם העומדים לעלות - הרי זה מספיק, אם כי אין לדעת במאה אחוזים מה יהיה את כל אחד מהעולים בארץ. אבל ערובה אובייקטיבית כזו אין לנו עם כל עולה אחר. על יסוד כל זה באתי לידי מסקנה שאין כל טעם לפסול את שבעת החברים. הפיסול הזה הכניס התמרמרות עצומה בשורות השה"צ ועלול להרעיל את כל האויר בתנועה החלוצית, והדבר דורש תיקון. דעתי זו מסרתי לחברי ההתאחדות, למרכז העולמי של החלוץ, להנהגה העליונה של השה"צ, להנהגה של גורדוניה. {0109-33} הועד הפועל של ההסתדרות הטיל עלי לגמור כאן את הסכסוך הזה, ובשם הוה"פ מסרתי פה לכל החברים את ההחלטה שלאחר שהנהגת השה"צ מקבלת עליה אחריות על כשרותם הציונית של חבריה המעותדים לעלות - הרי הם מקבלים סרטיפיקטים. כל חברינו פה קבלו עליהם לקיים החלטה זו, אבל חושש אני שהמשרד האר"י יעשה קושיים, ולא יתן לאותם שבעת חברי השה"צ שנפסלו בועדה המיוחדת - רשות עליה. ולכן אני פונה אליך בשם הוה"פ של ההסתדרות ובאופן פרטי שתתן מיד הוראות למשרד בלמברג, שכל חברי החלוץ (ובתוכם חברי השה"צ) שנאשרו ע"י מרכז החלוץ ועל ידי המשרד האר"י - ובתוכם גם אלה שנבדקו ע"י הועדה המיוחדת של מלצר ונמצאו כאילו פסולים - יקבלו בלי כל דיחוי סרטיפיקטים ויוכלו בזמן הקרוב לעלות לארץ. ההסתדרות מקבלת עליה כל האחריות בעד עליתם של החברים האלה. שלך ד. בן-גוריון {0109-34} בא אצלי יודלין. שאלתיו אם יש כאן בעלי הון שנכונים לעשות איזה דבר בארץ. לדעתו - יש בעלי הון, אבל אינם עושים כלום כי המנהיגים הציונים - שמורק, רינגל - שיש להם הון אינם משקיעים כספם בארץ, ואינם יכלים מפני כך לארגן בעלי הון אחרים. אולם בין הציונים ישנם בעלי הון, פחות מאשר מקודם, אין עושה ואין מעשה. יודלין מנסה לארגן עוד יהודים שישקיעו כמוהו 10.000 לא"י בארץ. יודלין בא לפרבשטיין בירושלים. אמר לו שפרנסתו מובטחת והוא רוצה לסייע לארגון המעמד הבינוני. ענה פרבשטיין - מה יש לארגן, מי שרוצה לבוא יבוא. יודלין שאל על הוראות, עצות, ענה פרבשטיין - יש לנו בכל מקום משרדים והנהלות ציוניות שהם עושים עבודה זו. קם יודלין והלך. לדעתו יש אפשרות של פעולה בקרב המעמד הבינוני - זה שיש לו אמצעים - אך אין עושה. יש ציונים בעל אמצעים שלאחר שרינגל, שמורק ועוד "מנהיגים" כאלה היו בארץ ושבו - ולא משקיעים כספם או חלק מכספם בארץ - הם חושבים שהשקעה כספית מסוכנת. הוא מתאונן גם על ההסתדרות. הרצפלד היה פונה אליו רק בעניני כסף. הוא מחפש לו גם שדה-פעולה מלבד כסף - הוא מאמין - יש לו גם שכל משקי וכשרון עבודה. אינו זקוק לפרנסה, והוא נכון לעבוד שלעמלק"פ. אמרתי לו כשיבוא לארץ תתן לו ההסתדרות האפשרות ללמוד את המשק שלנו - תנובה, יכין, קואופרציה, בנק- ואם ימצא {0109-35} ענף שהוא מושך אותו ונכון לעבוד בשבילו נהיה מרוצים לשתפו בעבודה. בערב - מרכז ההתאחדות במזרח גליציה. וורבר - המפלגה כאן תפסה תמיד מקום בולט בצבוריות היהודית. התבלטות זו הזיקה לפעמים לתוך המפלגה אבל כלפי חוץ הוסיפה פרסטיזה. לציונים הכלליים אין אולי יותר חברים קבועים. במפלגה 4500 חבר, בבחירות לקונגרס קבלה המפלגה 13.000 (בהם מאות אחדות של השה"א ופוע"צ). פריפריה זו אינה גדולה ביחס למספר החברים. המפלגה סובלת מהסתירה הפנימית, שבמפלגה ציונית החבר הטוב עולה לארץ, זה שאינו עולה מרגיש שאינו נאמן ואינו עושה את המוטל עליו. לכל הפחות 25.000 איש עברו דרך המפלגה. חלק מהם נשארו בפריפריה וחלק גדול עזב - נכנס לציונים כלליים, נעשו סתם בעלבתים. שאלתי מהו הגיל המכסימלי של חברי המפלגה? בכמה ערים היו בוחרים לקהלות בשביל המפלגות - אבל לא היו מועמדים להבחר כי החוק דורש מינימום של 30 שנה, ולא היו חברים בגיל זה. עד שנת 1926 היתה הציונות חזקה בגליציה - אם כי המפלגות היו חלשות. כל יהודי ראה עצמו כציוני. מאז החלה ירידה פעלו שתי סבות:"הסנציה" בפולין שהכניסה דמורליזציה בצבוריות, הקמת הסוכנות שהכניסה בלבול בין ציוני ולא ציוני. יהודי לא היה צריך יותר להיות ציוני - היה בעד ארץ ישראל. המשבר בארץ והמפלות הציוניות. {0109-36} כשלון הפוליטיקה המקומית של הציונים. ירידת המפלגות בכלל ועלית הגופים המשקיים בלי תוכן אידיאולוגי: סוחרים, חנוונים, בעלי מלאכה. ההשפעה הציונית שקעה. לציונים הכלליים עלה להחזיק בעתון הפולני חווילא שיש לו השפעה רבה בחוגי האינטלגנציה היהודית. יש כאן רשת של בתי ספר מקצועים המחנכים 2300 ילדים - מלאכת יחידים בעזרת יקא. הבאת מורים מקצועים לב"ס אלה היה יכול להיות גורם מחנך וחלוצי ועברי בקרב הנוער . מתפתחת קו אופרציה - גם חקלאית. עוד יש הרבה "ישובים" חקלאיים יהודים בגליציה. אך אין אופי חברתי לקואופרציה זו. המפלגות מטפלות במפעלים אלה לא לשמם, אלא לשם הנאה מפלגתית, ואינן מצליחות. כך עושה גם ההתאחדות. 42% של חברי המפלגה הם פועלים ופקידים, השאר - חברות, סוחרים, החברים הפועלים מוכרחים להמצא באגודות של פ.פ.ס. המפלגה מחוסרת אונים במקצוע זה. אין למפלגה כל נסיון בפעולה המקצועית, ויש סכנה שחברינו יטמעו בקרב האגודות הזרות. בסטניסלב קבלה המפלגה באגודה 50%, אך לא היה לה עסקן, והקומוניסטים רכשו כל ההשפעה. המפלגה ארגנה את אורזי הביצים, והאגודה נאלצה להצטרף לברית הבונדאית, כי רק נתנו חוקה ועזרה (הדרכה מקצועית.) למפלגה אבד כוח ההסתערות בקרב הנוער. הנוטים לסוציאליזם {0109-37} מוצאים שהמפלגה היא פשרנית, הנוטים ללאומיות בוחרים ברויזיוניסמוס. אין המפלגה מתקיפה, כי אינה רדיקלית. אין למפלגה עסקנים, כי אין לה מוסדות (בתי ספר, קואופרטיבים ועוד) שמפרנסים מספר אנשים, והעבודה נעשית רק ע"י מתנדבים. האנשים המעטים עסוקים בקטנות - ואינם מגיעים לבירור שאלות גדולות. שנת 1931 היתה שנה קשה למפלגה. הרויזיוניסטים והקומוניסטים תקפו - והמפלגה היתה צריכה לעמוד רק בעמדת מגן. החלוץ וההכשרה בלעה את מיטב החברים. הדואליזם - א"י וגולה - מכביד על חיי המפלגה. מחסור מיוחד מורגש באינטלגנציה. האינטלגנציה המקצועית היא ציונית כללית (מחונכת ע"י החווילא). הסטודנטים הם כשלשה רבעים ציונים כלליים, וכרבע - קומוניסטים. השה"צ היה לפנים נוער מתלמד מחוגי העשירים, וכל אב רצה שבנו יהיה בשומר. היה בזה "יחוס". עכשיו מתנגדים ההורים להשה"צ - כי הוא עושה את ילדיהם לחלוצים ולא לרופאים. יש גם פחד מהקומוניזם. נוער זה הולך עכשיו לנוער העברי ולבית"ר. הספורט בגליציה אינו מפותח. "מכבי" לא חזק. חברי ההתאח' היו הולכים למכבי, אבל לא נתנו עסקנים לתנועה. שאלת "הפועל" טרם נתבררה בהתאחדות. בערים אחדות יסדו החברים סניפים עצמיים לספורט. בחלוץ יש למפלגה 800 חבר, מהם 300 בהכשרה. המפלגה סובלת מפרוצס "החלוציזציה". {0109-38} במשאל על האחוד השתתפו 3050 חבר. 27% היו נגד, אבל ישארו במפלגה. במערב גליציה 40% של ההתאחדות נגד האיחוד. ציינתי בקווים כלליים כיצד אני רואה דרך בנין מפלגה גדולה בפולין וגליציה: רכוז המרץ בכבוש הנוער, ודווקא בחלוציות השנסים הפוליטייים של ארבע השנים הקרובות מאפשרים עליה מורחבת, ודווקא ע"י הדגשת המומנט האר"י נצליח בשנים אלה גם מבחינה מעשית. חנוך עסקנים לפעולה מקצועית באגודות המקצועיות. הקמת תאים מפלגתיים בתוך הנוער המתלמד והאקדמי, בתוך ארגוני בעלי המלאכה, הקואופרטיבים והקדשת תשומת לב לצרכי החוגים האלה. הוצאת שורה של חוברות עממיות זולות בשאלות המנסרות כיום בגולה ובשאלות ארצישראליות, הקמת עתונות מפלגתית וחדירה לתוך העתונות היומית - התרכזות בהפצת השקלים ורכישת רוב המנדטים בפולין לקונגרס הי"ח. לשם כך דרושה כמובן עזרת המפלגה האר"ית באנשים מדריכים.