יומנים > יומן - מלא 06/12/1959

{P001} {0060-179} 6.12.59, יום א' באו איסר וחיים כהן. היה בויר, התובע הכללי של הסן, יהודי וסיפר כי נמצא אייכמן, והוא בארגנטינה. הוא יספר זאת ל6-5- אנשים בגרמניה והממשלה תדרוש הסגרתו. הצעתי לבקש ממנו שלא יספר לאיש ולא ידרשו הסגרתו, אלא ימסור לנו כתבתו, ואם נמצא כי הוא שם - נתפוס אותו ונביא אותו הנה. איסר יעסוק בזה. {0060-180} ישיבת הממשלה. בשעה 4 אה"צ בא לבקרני הסנטור סקוט מפילדלפיה (ריפובליקני) שעזר לנו לפני כמה שנים בהשגת מטוסי סילון. הודיתי לו על דבר זה. הוא סבור כי הנשיא הבא יהיה ניכסון ולא רוקפלר. ואם דימוקרט יבחר? יתכן סיימינגטון. אמר לי שסיימינגטון יגיע הנה ביום 23-22 לחודש זה ויהיה פה שנים שלשה ימים. הוא ירצה לשוחח אתי על בעיות היסוד שלנו. ליווה אותו אוגדן ריד, שנשאר לשוחח אתי אחרי הליכת סקוט. הוא נתבקש למסור מה- S.D. כי" 1) מתענינים בממשל וגם בקונגרס לפתרון בעית הפליטים. P.P.C. )2 יהיה מוגבל בתפקידו, 3) הרכבו נוח לישראל (אמריקני, צרפתי, תרכי), 4) הסעיף על הוועדה הוא מתון, 5) היה קושי רב בהשגת הסכם הערבים, ובהחלטה המוצעת יש מצדם וויתורים, 6) כל שנוי בהחלטה יביא להפלתה, 7) החששות שלנו אינם מבוססים, 8) רוב העצרת יחזיקו בסעיף 11 של ההחלטה (בחירה חפשית לשוב לישראל או לקבל פצויים), 9) רוצים להבטיח אותנו כי הם משוכנעים שאין יסוד לחשש כי ההחלטה תזיק לנו. 10) הממשל מאוכזב כי הצדדים לא נענו לתביעת ארה"ב להציע רעיון קונסטרוקטיבי בדבר הפליטים. ולכן הפעלת הוועדה הוא הצעד הממשי היחיד. 11) מרגיעים אותנו כי התיעצו עם המשלחת שלנו וגילו הבנה לחששותינו. 12) לבסוף - כידידי ישראל הם מקווים שלא נעשה כל צעד שימנע התקדמות בפתרון הבעיה. אמרתי לו כי ההרכב אינו מניח ומרגיע, כי הטוב שבהם - האמריקני - לא ינקוט עמדה שונה ממשלתו, וזו עשתה משגה כבד. סעיף 11 אינו אפשרי ורק יחדד {0060-181} היחסים בינינו ובין שכנינו ויגדיל תוקפנות שכנינו. הפליטים מחונכים כל הזמן שיש להרוס את ישראל, ו"הבחירה" - פירושה למעשה שכולם יאמרו לחזור על מנת להרוס אותנו. לא נסכים לאיבוד עצמנו לדעת. איני יודע מה חושב בלבו נאצר, קאסם או חוסיין, אבל אני יודע מה הם אומרים לעמם ולפליטים. הם לא רוצים לקבל וליישב אף פליט אחד. רואים בפליטים נשק נגד ישראל. בזכות הבחירה יש אונאה. והחלטה זו רק תרע המצב. ריד אמר לי כי אחרי היכון ממשלה הוא רוצה לשוחח אתי על עניני יסוד. אמרתי - ברצון רב. אחר באה אצלי סופרת נ.י.ט. גרטרוד סמואלס. היא כותבת עלי ספר לנוער, U.S. ועל U.N. הפעם באה לראיין למען העתון. היש תקווה לשלום? היש לסמוך על האין אנו יודעים כי אם נותקף על ידי הערבים תבוא אמריקה לעזרתנו. ראתה את חכים. הוא דיבר עלי בהערצה, אבל התאונן שכל השנים לא זכה להיפגש אתי, אם כי ניסה. מה יהיה תפקיד הצעירים. מה הן תקוותי הגדולות? אמרתי לה כי אין תקווה לשלום כל עוד שליטי ערב מקווים שאפשר להשמיד אותנו. רק אם יתברר להם שזה לא יתכן - ישנו לאט לאט עמדתם. או"מ לא יכל לעזור, אבל ארה"ב - כן. אם יתנו לנו די נשק - ירתיעו כל אויבינו. לא נוכל ואין לסמוך על עזרת הצבא האמריקני, לא מפני שלא ירצה לעזור - אלא אם נותקף ולא נוכל להתגונן בכוחותינו - יהיה מאוחר. העיקר כוח אווירי. בשעה אחת יתכן תוכרע המלחמה. והנקרולוגים החביבים שיכתבו עלינו לא ינחמו במותי. {0060-182} על חכים - אף פעם לא פנה אלי ברצון להיפגש - אני תמיד מוכן להיפגש אתו. הצעירים יכניסו דם חדש וראיה חדשה ויגבירו וירעננו הגברדיה הישנה, ואשר לתקוותי: 2 מיליונים יהודים נוספים, אכלוס הנגב, מרכז עולמי למדע ומחקר וחברה למופת, ( היא הזכירה לי דברי ישעיהו "לאור גויים" - אמרתי שמצדי תהיה העזה להשתמש בלשון זו, אבל לנביא ישעיהו מותר, ואני מאמין בנבואה זו). לערב הזמנתי את הדתיים הלאומיים. באו שפירא, בורג, ורהפטיג, ורפאל. מצדנו: אשכול, ספיר, נמיר ואני. אמרתי כי יש לי אליהם שני דברים: 1) גדול - איחוד, ועליו לא אדרוש תשובה הערב אלא בקשה ועיון בדבר. קראתי לפניהם התשובות ששלחתי היום לאונו בתשובה לשאילותיו במכתב ששלח אחרי קבלת מכתבי לטבנקין. הוספתי ואמרתי כי שני דברים עוררו ספקות גדולים אם כוונת מלגת לדת באמרת או למשהו אחר. דבר ראשון - בעית רשום ילדי תערובת. כשהודעתי לשפירא שחברי ואני ננהג לפי הדין! אם ילדה תטבול בפני בית דין, ואם ילד ימול ויטבול - ענה שאין זה מספיק, אלא דרוש שזה יהיה בסמכות משרד הרבנות בירושלים. אבל משרד זה אינו נמצא בהלכה, אלא נוסד על ידי ממשלת המנדט. הדבר השני: שאלתי למדן ויהודי גדול אם אוכל חזיר בפרהסיה יכל להיות ראש ישיבה של המזרחי. ענה כמובן - חלילה. הוספתי ושאלתי: אם עברה על "לא תענה ברעך עד שקר" קלה מעברה על אכילת חזיר. ענה - לא. זוהי עברה חמורה. שאלתיו: פלוני שעבר על עברה זו - הוא רב ומנהל ישיבה בכפר הרואה ענה לי בחריפות נגדו, עד שאינו רוצה לחזור על דבריו (כולם כמובן הבינו שאיש שיחי זהו {0060-183} הרב מימון, והרב - הוא נריה). ורהפטיג ניסה לתרף את דברי. נריה - כאילו אמר מה שאמר בתום לב. אמרתי להם שבעיני הנעשה בין כך ובין כך מה שיש לעשות, בין שהם ישתתפו בממשלה ובין לא. כי אנו מייצגים צבור דתי גדול ואנו רואים צורך לספק צרכי הדת של כל יהודי (וכן של ערבים) ולתת חינוך דתי לכל ילד שהוריו רוצים בכך. בשיחה נתבררו שלוש סוגיות: א) חינוך תיכוני דתי, ב) משרד הדתות, ג) תיקים. נתגלה שיש להם רצון עז לחזור לממשלה. הצעתי שלשפירא שיצביעו בעד בחירות אזוריות - ובשם זה יוכנס לפועל המזרחי. שפירא קיבל זאת ברצינות, ואמר שהוא מוכן לברר זאת במפלגתו...