יומנים > יומן - מלא 06/12/1960

{P001} {0193-149} 6.12.60 11.30 - רוזן. דו"ח על הפרשה עד עכשיו. ביום ג' הישיבה המסיימת אולי. מה לפי דעתי נתברר לעת-עתה (על-פי עיון בחומר של אולשן, דו"ח כהן, העדיות שהיו לפניהם וגם מסמכים שלא היו לפניהם (פרוטוקול הממשלה פברוארי 1955, משפט זיידנברג). העובדות הברורות: ברור כי אלעד קיבל בסוף מאי 1954 הוראות מבן-צור לגשת למצרים ולעשות פעולות מאותו סוג שנעשו אחר-כך. אלעד הורד בדרגה מקודם ע"י משפט צבאי - באשמת גנבה. היה מעונין לקבל חזרה הדרגה שלו וחיפש הזדמנות להצטיין. ב- 2 וב14- ביולי כבר נעשו פעולות ע"י 131 במצרים. ב17- ביולי נתן בן-צור הוראה באלחוט להפעיל החוליה לא רק נגד בריטים. ב1- באבגוסט כתב בן-צור דו"ח שבו הוא מוסר דו"ח על פעולות החוליה - מנה 8 פעולות, כולל 2 ו14- ביולי. ועדת אולשן התחילה ב2- בינואר 1955. 5 ימים לפני זה בא אלעד ארצה להעיד בפני הוועדה. בבואו מסר לו אלמוג מכתב בשם בן-צור, ועדת כהן קבעה שעל-פי מכתב זה ניתנה לו הוראה לשקר לפני ועדת אולשן ולהתכחש מכל הוראה שקיבל במאי להפעיל החוליה. השאלה היא אם לבון נתן ב16- ביולי הוראות. אף אחד לא טען בועדת אולשן ולא בועדת כהן שלבון נתן הוראות לפני 16 ביולי. גיבלי בועדת אולשן מסר לועדה זו מכתב ששלח ב19- ביולי לדיין בארה"ב. ובמכתב נאמר שקיבל הוראות משר-הבטחון, הכנסנו החבריא לפעולות, ואני מקווה כי בחזירתך אוכל למסור לך על הצלחות. דיין עזב ב12- ביולי וחזר ב19- באבגוסט. לבון טען שמכתב זה הוא מפוברק. לכל הפחות הפסוק הזה הוכנס לאחר מכן. המכתב האוריגינלי לא היה לפני ועדת אולשן. דיין אמר שהוא קיבל 3-2 מכתבים מגיבלי, אבל אינו זוכר התוכן. קיבל המכתב {0193-150} ביותו בבסיס אמריקני, קרע המכתב. אבל יתכן שהמכתבים נצטברו בוושינגטון ואחר-כך קרא אותם. גם הרצוג קרא המכתבים וגם רבין. הרצוג אומר שקרא המכתב אבל לא זוכר התוכן. יצחק רבין לא נחקר עד עכשיו. אולשן ודורי טוענים שהדבר לא ברור להם. הם אומרים שיתכן כי גיבלי הכניס דברים אלה למכתב למען אליבי. בפני ועדת כהן היה רק העתק המכתב של גיבלי: העתק שהוצא מארכיון הרמטכ'ל. העתק זה נשלח לבדיקה למשטרה, והשוטר קבע שני דברים: 1) התאריך לא זויף, 2) והדף השני (שבו יש הפיסקה) והדף הראשון נכתבו באותו זמן. ועדת כהן קובעת משום מה שלא היו tamperning במכתב, ומכתב כזה נשלח לדיין. אין זיופים במכתב. בטעות כנראה הם אומרים זאת גם על מקום המכתב. ועדת כהן קבעה שבן-צור שיקר והדיח את אלעד לשקר, וגיבלי לא דיבר בכנות ולא אמר הכל מה שיודע והתנער מאחריות להוראות של בן-צור. אם לשפוט רק לפי החומר שלפני הועדה - אפשר להגיד כמעט בהחלט כי לבון לא נתן הוראות ביולי. ועדת אולשן אמרה בצדק מדוע לבון לא חקר ולא נזף בגיבלי, ולא דיבר עם דיין ורק באחד בנובמבר, בישיבת המטה, כשדיין מסר על הכל דו"ח רק אז נתעורר לבון לערער, אבל אפילו אז לא אמר לגיבלי ולדיין למה עשיתם זאת, אלא החל לאסוף חומר. רק 5 ימים לפני ועדת אולשן שמע דיין מלבון שלא נתן הוראה, ודיין שאל את לבון אם הוא דורש שיחזור מדב ריו במטה, ולבון אמר לא. יתכן שלבון חשב אז שיש להעביר כל הענין לועדת אולשן. לבון ענה שחשש לחקירה, שמא יגיע לחבריא במצרים, אם הדברים יתפרסמו. זה נתקבל על דעת אולשן, אבל הם אומרים שיש להבחין בין חקירות ובין התמרמרות או נזיפה נגד בן צור וגיבלי. לבון עונה על כך שרק ב1- בנובמבר שמע שמיחסים לו הענין. {0193-151} על זאת מגיבה ועדת אולשן מדוע לא הגיב גם לפני היחוס לעצמו ההוראות ולא הביע כל התמרמרות. אולם אולשן אומר שאין להסיק מכך מסקנות. רוזן סבור שהיחסים היו כאלה שלא דיברו על דברים אלה. השאלה היא מדוע דיין, כשראה שזה כשלון לא אמר ללבון מה קרה. ואם היה פסוק כזה במכתב - מדוע לא העיר כלום בשובו. אמר דיין שהוא רגיל שייעשו דברים כאלה. רוזן מוסיף: בתחילת מאי היתה שיחה בין גיבלי ולבון. לבון שכח כאילו השיחה, אבל אפי הזכיר וגם גיבלי מאשר זאת, כי בשיחה זו הציע גיבלי פעולות במצרים, והדבר היחיד שנתקבל על דעת לבון - כך אומר גיבלי - היו פגיעות במיתקנים בריטיים באזור התעלה. אולם הפעולות ביולי לא היו מופנות דווקא נגד הבריטים, אלא בהיקף יותר רחב. אגב, מענין, לבון אמר בוועדת אולשן שגם אפי חשב שלבון נתן הוראות והוא מייחס זאת לשיחת לבון גיבלי בראשית מאי. רוסן סבור: אין כל הוכחה שלבון נתן הוראה, רוזן אומר כמעט בבטחון שלבון לא נתן הוראה, וגם ב16- ביולי מפוקפק. לבון מוכיח שהשיחה לא יכלה להיות ב16- ביולי, אבל גיבלי טען בוועדת אולשן שיתכן כי טעה בתאריך. בינתיים בא המכתב של יוסי אלי, ותביעת סלומון וגבלי. סלומון אומר ששמע מיוסי שכאילו לבון אמר שהיו כבר פעולות, ואילו ידעתי לא הייתי נותן הוראות. הוועדה עוד לא התחילה להתווכח על הענין. מכמה טעמים רוזן רוצה לשאול כמה שאלות לבון, בן-צור, גבלי, רבין ועוד. גיבלי אומר שמפקד קהם ורדי. גיבלי נתקשר אתו מיד וסיפר לו על ההוראות. הויזנר נסע לפריס לחקור אנשים שלא נחקרו בוועדת כהן. {0193-152} ברור כי המתיקים של החוליה (בארכיון) נעלמו כמה ניירות, גם היו זיופים לפי יוסי באמ"ן, אבל ספק אם אפשר לברר, שאלה היא אם אפשר לברר אם נעשו זיופים, ומה היו הזיופים. במשפט נגד אלעד נתברר כי אלעד גנב מהתיקים של 131 מסמכים סודיים חשובים, ויתכן שגם הוצאי מסמכים הנוגעים לפרשה. כך נראים הדברים בעיני רוזן. אבל היה רוצה לראות עוד אנשים אחרים: גיבלי - אם שאל את דיין בשובו אם קיבל מכתבו (למה שאלה זו?) כלומר - אם דיבר גיבלי עם דיין בשובו על הפרשה. רוסן רוצה לומר לי שאני מגזים בחשיבות ועדת חקירה להבדיל מוועדת בירור. גם בועדת חקירה אפשר לסרב לענות, יש רק קנס על כך. גם אין להגזים בערך השבועה (אבל יש משפט על כך - כן), קשה להוכיח שנאמר שקר. רוזן רוצה לדעת אם אני מסכים שבלי היותם ועדת חקירה ישאלו עוד כמה אנשים. בעתונים היום יש כמה דברים לא נכונים: רוזן, שיטרית ומינץ הם בעד בן-גוריון, כלומר בעד ועדת חקירה. רוזן אינו בעד וועדת חקירה, אבל היה רוצה לשמוע עוד כמה אנשים. בצבא כאילו מתהלכת שמועה כי אלעד "מכר" את הרשת ואפילו הפעולות ב14- ביולוי הופעלו על-ידי אלעד, בעזרת האינטיליגינס המצרי, בשביל להכשיל אותם.