יומנים > יומן - מלא 07/01/1957

{P001} {0157-07} 7.1.57, יום ב' בעשר בבוקר בא אצלי ניקולס לפי בקשתו. ידעתי ממקור אחר שהוטל עליו למסור מדוע לא מוסרים לנו הנשק שקנינו והוא התחנן שלא ישלחו אותו אלי לשם כך, כי בין כך הדבר ידוע לי, אבל לונדון לא נשמעה לו כנראה. תחילה דבר על דא ועל הא עד שלבסוף בא לעצם השליחות: לא מוסרים מה שקנינו מפני החלטת העצרת לא לשלוח נשק למזה"ת. אמרתי לו כי נשלח נשק למזה"ת, אבל אני יודע {0157-08} יחסו של משרד החוץ הבריטי וכל עוד יש להם תקווה להאחז באחת מארצות ערב - יתנגדו לישראל. הוא טען שבמשך היותו פה הוטב מצב היחסים השתפרו במידה ידועה. הוא עוזב בקרוב ויוצא ליוגוסלביה, ובמקומו יבוא מי שהיה קונסול בנ.י. נסיתי להסביר לו עמדתנו בענין עזה - לא כוח או"מ מטעמי בטחון, וחשיבות שרם א-שיך להבטיח חופש השיט. אמרתי שבענין זה תקבע אולי עמדת אנגליה גם עמדת ניו-זילנד ואוסטרליה. הוספתי שהמדיניות השלילית של משרד החוץ הבריטי לא תערער הערצתי לעם האנגלי ולמשטרו המדיני, ואני מצטער על תלותה של אנגליה בארה"ב, ואם אין תקווה להקמת ארה"ב של אירופה, כי בלי אנגליה הדבר לא יעשה. הוא אמר שהרעיון הזה רוכש לבבות, והשמרנים כבר נוטים למסחר חפשי בקרב ארצות מערב אירופה, מחוץ לחקלאות, כי הם רואים צורך להרחיב החקלאות באנגליה. חצי המזון הם כבר מייצרים בעצמם, למשל הם מפתחים תעשית סוכר מסלק, אם כי הוא יקר מסוכר חוץ. התכנית של אייזנהויר לדעתי תחזק ברית בגדד ואנגליה תשאר בברית ובעיראק. העירותי כי במקרה זה אין כמעט תקווה להסבת יחסו של מה"ח הבריטי לישראל... נפרדנו בידידות. - אה"צ בא אצלי לוסון, אף הוא לפי בקשתו. קיבל תשובה לטענותי בפגישתנו הקודמת. מזכיר המדינה תוהה מה מדיניות ישראל לטווח ארוך. הוא רוצה בקואופרציה עם ישראל בקביעת יחסי שלום בין ישראל וערב. לא תמיד היה שלם עם התנהגותנו. שולל טענותי על ביטול הסכם שח"נ. אם אכן הם הסכם - יש {0157-09} החלטת 2 בנובמבר מצווה על הצדדים לשמור ההסכם. ביחס לעזה השאלה פתוחה, אבל מזכיר שוב החלטת 2 בנובמבר. הוא אופטימי ביחס לכוח או"מ בעזה. נוכחות כוח זה ימנע הדברים שקרו בעבר. ואשר למיצר אילת - כבר אמר לגולדה שזה מיצר בינלאומי, ובנוגע לענין זה אפשר להסכים עם ישראל, ויש לחפש אמצעים להבטיח חופש השיט. האמצעים יעובדו ע"י מזכיר האו"מ. לדעתו ציות מלא להחלטת 2 בנובמבר ומציאות כוח או"מ במיצרים יפתרו השאלה. אין לתקן כל אי צדק בכוח. אמרתי לו שהתנהגות ארה"ב בעצרת היתה לא מוסרית ביחס אלינו. לא הייתי מעורר הבעיה המוסרית אלמלא דיבר דלס והנשיא - ואני מניח בכנות - על צדק. אני מבין עמי אסיה. יש עדיין סולידריות גזעית, סולידריות של צבע. וגם היו שקועים בפחד מלחמה. ואינם יודעים מהי ישראל ומה מצבה. לא כן ארה"ב. במצבנו היתה אף היא עושה אותו הדבר. אנו מכירים ביתרונה הכלכלי המדיני והצבאי של אה"ב - לא ביתרונה המוסרי. במישור מוסרי אנו שוים. והיה אי-צדק בגנוי של ארה"ב. כוח או"מ בעזה לא ימנע פידאיון, רק אנו יכולים למנוע זאת. ועל מדיניות ארוכת טווח של שלום - אנו חושבים, אבל שליטים אלה של ערב רוצים להשמיד אותנו, ואי אפשר לדרוש מאתנו שנשנה אותם. מדוע אין ארה"ב משנה את בולגנין וכרושצוב? מדוע אנגליה וצרפת וארה"ב לא רכשו לבו של היטלר? אני מוכן להסביר בכתב לדלס מדוע פעלנו ולשכנע אותו אם הוא יקבל קריטריון של צדק ולא פורמלי. בישיבת המטה בררנו תכנית מבנה הצבא. יש מחלוקת בין משה ובין דן. משה מציע כי 15 מיליון דולר יושקעו ברכישת 12 סופר מיסטרים ו6- ווטורים, ואותו הדבר בשנה הבאה. דן רוצה רק 3 ווטורים וששה סופר - והשאר לחלקי חילוף ולרבוי שעות טיסה. שעת טיסה במיסטר עולה 1500 ל"י. דן רוצה 7000 שעות טיסה למיסטרים ועוד 12 אלף לסילונים אחרים. משה מציע 4000 שעות טיסה {0157-10} למיסטר ועוד 10.000 לסילונים אחרים. משה רוצה שיאומנו 120 טייסי סילון. אברר עם דן כמה שעות טיסה היו ללוחמי המטוסים שלנו במדבר סיני. יש וויכוח גם על ביטול בה"ס לאימון על יד כל פיקוד ורכוז האימונים בנתניה, ע"י כך יבוטלו בה"ס בצפון ובמרכז. יש וויכוח עם מספר ימי האימונים למלואים - חצי מיליון, 3/4 או מיליון. וויכוח שלישי אם תהיה מפקדת גייסות השריון. או השריון יחולק בין הפיקודים. לפי הקיצוצים יצאו 50 קצינים מצבא קבע. שרף יקבל 10 אחדים ישובו למשקם. הצעתי שועדה מיוחדת תטפל בסידור הנשארים. - בערב התיעצות עם משה, הרצוג, איתן ואיסר. אבן טלגרף על השיחה עם המזכל ב5- ביאנואר. נוכחו בונץ, קורדיה, מרטולר, רפאל קדרון. המזכל התאונן כי בשבעה לח"ז ישארו עוד בידינו 40% של סיני. בארבעים אחוזים אלה כל הדרכים. השאר מדבר. עליו לדווח לעצרת במקרה של dead lock או הפרה גלויה. משלחת ישראל היתה פעילה אצל משלחות או"מ בענין המיצרים ועזה. בהמשך דבריו אמר המזכל כי התפקיד העיקרי של כוח או"מ הוא לפקח על הפסקת אש ולעקוב אחרי פנוי הכוחות הזרים. לפני הכל על ישראל לשוב לקוי שביתת הנשק. באשר לפידאיון לא נבחן הדבר ע"י המשקיפים. קורדיה אמר שהפידאיון זהו תגמול לפלישה בסיני. לא רצה להגיד כלום על עתיד עזה והמיצרים. שאלתי את אשכול כמה זמן נוכל להתקיים אם אמריקה תטיל סנקציות ותאסור כל העברה כספית לארץ. אמר 3 חדשים. משה הציע שלא נשוב לגבול הבינלאומי או נניח רצועת של 15 קילומ. החנגדתי לכך, כי ע"י כך נכביד מאבקנו על עזה, והמיצרים, ואמרתי כי אציע לממשלה להודיע לעצרת ולממשלת ארה"ב כי נסוג עד הגבול הבינלאומי, אבל בשום {0157-11} אופן לא נעזוב את עזה ולא אזור שרם א-שיך בלי ערובות יעילות ומוחלטות לחופש השיט - ויהי מה. טוב שיהיה משבר כלכלי - גם מבחינה פנימית וגם מבחינת מצבנו בעולם. עלינו להיאבק על דבר צודק - והכסף האמריקני לא יכניע אותנו. הרצוג הציע להזמין את גולדה ואבן ליומים לארץ, להודיע להם שיפנו למזכל ויודיעו לו כי תשובה סופית יביאו מהארץ, לפי ימסרו - כפי שהצעתי - כי ניסוג במשך שבוע עוד 25 קילומטר. איתן שוב הציע לכנס ועידה בינלאומית לפתרון בעית הפליטים. - מלשכת העתונות הודיע לי שיש להיפגש עם עורכי העתונים. אמרתי שאעשה רק לאחר החלטה סופית של הממשלה ביום א'. - במשך שנת 1956 קיבלנו חימוש בסכום של 123.881.210 דולר מזה לח"א 41.139.597, לחילות יבשה 67.081.933, לחיל חים 6.566.418, לאלקטרוניקה 1.705.563, לציוד צניחה 776.795, לציוד אספקה 6.609.989. לח"א 60 מיסטרים (24 מיל. ד.), 6 אורגנים (0.724מ.ד.), 3 מטאור קרב לילה (0.525 מ.ד.), 3 מוסקיטו (צלום), 2 נורד (הובלה), 2 הליקופטר (349.520), 27 פייפר; 140 טנקים שרמן, 10 שרמן דוור, 10 שרמן חלוץ, 150 AMX , 18 תותח מתנייע, 228 זחלמים; 33 תותחי שדה, 73 תותחי רק"מ, 172 תותחי נ.ט., 63 תותחי נ.מ., 48 מרגמות 120 מ"מ סולתם, 1500 בזוקות 73 מ"מ, 350 בזוקות "3.5; 80 מכונות יריה 3000; 11.914 רובים 7.62 פ.וו.ו.; תחמושת לנשק קל 41 מיליון. לחיל הים: 50 סירות גומי, 300 קליעים "4.5 ועוד. 1.495 מצנחים וציוד צניחה; 300 משאיות 6א6, 544 מכוניות שונות.