יומנים > יומן - מלא 16/10/1938

{P001} {0144-20} 16.10.38 בא אצלי מלינקורב. יש לו ידידה, ולה חברה אנגלית. חברה זו היא ידידתו של מ.מ. הם לעתים קרובות משוחחים אתה על עניני א"י. השבוע היא באה אליו ואמה לו: אתה יודע שאני ידידה של מ.מ. הוא עמוס עכשיו בשאלה קשה. הוא מרגיש שאם יפתור כהוגן שאלה זו - יעשה דבר גדול "לאנושיות." הוא שומע כל הזמן דעת אנשים רשמיים. תבוא אצלי ביום ה' (בעוד ארבעה ימים) - ותגיד לי כאיש לא רשמי מה אתה חושב על ענין א"י ואיך אפשר לצאת מן המיצר. {0144-21} היא לא אמרה זאת - אבל היה מובן לדעת מלינקוב, שהיא תמסור הדברים למ.מ. אמרתי לו שיסביר לה שכל הצרות בארץ באו מפסיחה מתמדת של הממשלה על שתי הסעיפים.היה בארץ משנת 1929 - לא היתה אז עליה גדולה, לא היתה כמעט כלל עליה, והיו מהומות. אם יתמידו בחצאי אמצעים - לא יחדלו הבלבולים והטענות של שני הצדדים. או שעליהם פעם אחת לתת מה שרוצים הפוליטיקנים הערבים - וזהו שלטון על הארץ, ואם הם לא רוצים לעזוב את היהודים ולהתכחש להתחייבותיהם או שהם מפחדים שהיהודים ימרדו - ויש להניח שהיהודים ימרדו - עליהם פעם אחת למלא כהוגן את הבטחותיהם ולהכניס עליה גדולה לארץ, לעקו מלב הפוליטיקנים העבים את התקוה שיפסיקו את הבית הלאומי ויפחידו את האנגלים. והיהוידם אז ימצאו דרכים להשתוות עם הערבים. אם אינם יכלים לעשות אחד משני אלה - יחלקו את הארץ, ולערבים יהיה שלטון עצמי, וליהודים יהיה חופש מלא להכניס כמה שירצו ויוכלו, אם יתנו להם מדינה שיכולה לעמוד על רגליה ולהכניס עליה הגונה. אגב סיפר שבאחד מערבי קוקטייל של ידידיו האנגלים היה נוכח אחד הפקידים של .C.I.D בארץ, ,Fsy שלא ידע שהוא יהודי א"י, וזה אמר למסובים: יאמרו מה שיאמרו בויסטמינסטר - אנחנו (כלומר הפקידים בארץ) נעשה את שלנו. זוהי ארץ ערבית... עיקר שכחתי: הידידה שאלה את מ-ב לאיזה אחוז היו היהודים מסכימים? ברור שהבחורה לא היתה מסוגלת לבדות מלבה שאלה זו: ואם זוהי השאלה המעסיקה את מ.מ. - אינה אלא מחזקת את ההשערה שמוחו עובד בכיוון "פתרונו" של נורי. - חיים התאונן הבוקר בפני נ. גולדמן שיש סביבו אטמוספירה של אי-ידידות ושאני "ברוגז" ורוצה לשוב לארץ. נ.ג. אמר לו - כך הוא סיפר לי - שאם יש בתנועה הציונית איש אחד שאין לו פניות אישיות זהו ב.ג. - חיים שאל: ואני? לי יש פניות? נ.ג. ענה: אתה מזהה עצמך עם התנועה, לכל מה שנוגע לך אתה מרגיש נוגע לתנועה. אין אטמוספירה של אי-ידידות, אבל יש אי רצון ברעיון הועידה. חיים אמר שלא התחייב, אמר רק שידון עם חבריו. נ.ג. טען {0144-22} שאין הוא צריך ללכת יחידי למו"מ. חיים שאל: אינכם מאמינים לי? ג. ענה: אין שאלה של אמון. אתה מסוגל להשפיע מאין כמוך, אבל כשמגיע ל"תכלית" אינך מבחין: חיים התנצל שדיבר רק ארבע פעמים עם מ.מ., ובשני מקרים לא היה יחידי.