יומנים > יומן - מלא 07/09/1934

{P001} {0122-58} "ספינכס", 7.9.34 ד"ר מגנס היקר ! אני בדרך ללונדון. יצאתי מהארץ בשנים לח.ז., ובעוד ארבעה ימים אהיה בלונדון (אתעכב בפריס יום או יומים). לאחר נסיעתך נפגשתי פעמים אחדות עם מ.ע. בררנו את הקוים היסודיים של ברית ערבית=יהודית. שני העמים מכירים בשאיפות הלאומיות של כל אחד ועוזרים להגשמתן המלאה במדת=האפשרות המכסימלית. מבלי לנשל את הערבים היושבים בארץ = מזכרת הזכות של העם היהודי לשוב לא"י ולהתישב בה ללא כל הגבלה מספרית. זכות העליה והתתישבות ניתנת ליהודים גם בעבר הירדן. מעבדים יחד תכנית=פיתוח כללית ומקפת במטרה לפנות ולהכשיר שטחי אדמה להחישבות יהודית צפופה ולהרים את מצב עובדי האדמה הערבים עד כדי רמה אירופאית מודרנית. ברכישת קרקע ע"י יהודים מבטיחים אח השטח הדרוש לקיום הערבים היושבים על האדמה, בפיתוח החרושת משתתפים היהודים והערבים גם בהונם וגם בעבודתם. זכות העבודה העברית מוכרת במשק היהודי. לפלחים ניתנת עזרה מדעית, ארגונית, סניטרית וכספית. מבחינה פוליטית: {0122-59} שיחה ז'. 23.9.34. גנף. את גולדמן לא מצאנו בטלפון. צלצלנו לארסלן והוא הודיע שעוד מעט יבוא אצלו ג'ברי ושניהם יחכו לנו. הגענו אליו בתשע וחצי. הזקן יושב בדירה מרווחת ומקושטת. כבר מצאנו שם את שניהם. את גברי הכרתי מהארץ והוא פגשני בלבביות. ה"ארי" עשה רושם של זקן עייף, כבד תנועה קצת, אולם כשהוא מדבר מורגש בו עוז ולהט. אחרי שיחה קצרה על מכרים משותפים - מקרב המפלגה הסוציאליסטית בצרפת - עברנו לעצם הענין. ג. אמר שכתבו לו מהארץ על השיחות והוא רוצה לשמוע פרטים. היה קושי בשפה; התחלנו בתורכית אבל עברנו אח"כ לצרפתית. זו היתה לי השיחה הרצינית והממושכה הראשונה בחיי בלשון זו. עזרני כמובן ירבלום:- גם שניהם, היודעים קצת גרמנית, המציאו לי מפעם למעם את המלה החסרה. השיחה בביתו של ארסלן נמשכה עד אחת. עם גברי, שליווה אותנו בדרך, הוספנו עוד חצי שעה. משניהם ארסלן הוא הקיצוני בלי הבטחה מצדנו שהערבים בארץ ישארו רוב אין הוא נכון לשום מו"מ. עזרתנו לאחדות הערבית? כל האחדות הזאת אינה לעת עתה אלא חלום, למאה או מי יודע לכמה שנים. ובינתים אנו נהיה לרוב בארץ ונשטוף את הערבים. כשעניתי לו על טענה זו - הפך את הנימוק: אחדות העם הערבי בטוחה בין כך ובין כך. הוא, ארסלן, סייע להתקרבות בין אבן-סעוד והאימאם יחיא. עיראק וסעודיה עומדות בקרוב להתקרב זו לזו. כשתהיה מלחמה {0122-60} ישתחררו תוניס, אלג'יר וכו' - ובכן למה העזרה היהודית, ומה תתן בעצם. אם נחוצה לנו מדינה - אני דברתי על מדינה עברית מתוך הסברה שהמשטר הפנימי בארץ וקשריה את הארצות השכנות יבטיחו את אי-הפיכתם של הערבי למיעוט תלוי בנו- מדוע לא נלך לאחת הארצות הפנויות יותר גדולות יותר.ספרתי לו שעצה זו ניתנה לנו פעם,לא ע"י איש פרטי אלא ע"י מדינה כבירה בצורת הצעת ארץ העומדת ברשותה, ודחינו עצה טובה זו.אולם הוא עמד בתוקף ובקנאות על הדעה שאין הוא יכל כלל לבוא לערבי א"י בהצעה שיהפכו פעם למיעוט. אין הוא גם מעריך את עזרת היהודים. מלבד זאת הוא בטוח שהאנגלים לא יתנו לנו להיות לכוח גדול בארץ. הם רוצים להקים ישוב יהודי למען שיוכלו להשתלט על הערבים, אולם אין להם ענין ליצור פלשתינה יהודית. וגם אם תווצר -לא ישלימו הערבים אף פעם את העובדה. סוף סוף יש מסביב עשרות מליונים ערבים. הוא נכון להסכמה רק אם נתחייב להשאר במיעוט. הוא שולל גם את עבר הירדן - חלק זה לא הובטח לנו גם במנדט ואין לנו כל תביעה עליו גם אליבא דאנגליה. אגב התענין אם האנגלים מסכימים כבר להתישבותנו בעבר הירדן - וכמובן השתמטתי מלתת לו תשובה. יחס יותר נוח ופשרני יש לגברי. הוא לא רצה לסתור את ארסלן במעמדו, אבל רמז שיש לדון על הענין. אותו מענינת בעיקר השאלה במה נוכל לעזור בפועל לתנועה הערבית. הוא גם רצה לדעת אם אני מיופה-כוח לעשות הסכם. אמרתי לו שהשיחה היא לעת עתה פרטית ובלתי מחייבת שני הצדדים, ואם לא יצא כלום מהדיון - תחשב השיחה באילו לא היתה, ולא אני ולא הוא יוכלו להשתמש בה באיזה מאורע פומבי. הוא מבין יותר מארסלן את הקשר של העם היהודי עם א'י ורואה את הענינים בעין יותר פכחת, וגם מעריך יותר את הגורם היהודי. {0122-61} בתקופת=המעבר משתתפים היהודים והערבים על יסודות פריטטיים בשלטון האכסקוטיבי. הסידור הסופי של הארץ: מדינה עצמאית קשורה לפדרציה הערבית מתוך הבטחת האינטרסים האימפריאליים הבריטיים. היהודים מסייעים בהשפעתם הפוליטית, המוסרית והכספית לפיתוח הארצות הערביות (בשורה הראשונה עיראק, עבר הירדן) ולאחדות הערבית. הסטטוס של עבר הירדן טעון עוד בירור: אם יהווה חלק אינטגרלי של המדינה הארצישראלית או יהיה לו מעמד מיוחד, מעמד בינים בין א"י ובין עיראק, אבל התישבות היהודים ללא כל הגבלה פוליטית מובטחת גם בו. ערובות מספיקות ניתנות לשמירת המקומות הקדושים של המוסלימים בא"י (בעיקר מסגד עמר). זוהי כמובן רק סקיצה כללית הטעונה עוד בירור בכמה נקודות חשובות. כששני הצדדים יבואו לידי הסכם יקרא קונגרס ערבי כללי מבאי-כוח כל הארצות: א"י, סוריה, עירק, סעודיה, תימן, תבחר אכסקוטיבה אשר תחתום על ההסכם. מ.ע. מסר את התכנית למופתי. כפי שמ.ע. סיפר לי = היה המופתי נדהם לשמע הדברים. הוא לא האמין שמצד היהודים יש רצון כנח לבוא לידי הבנה והסכם עם הערבים, תשובתו היתה: אם אפשר להבטיח את האינטרסים הדתיים, הכלכליים והמדיניים של הערבים הרי הוא בעד הסכם. אולם דבר זה כל כך רחוק מדעת הקהל הערבית ששום מנהיג לא יעיז עכשיו לעשות דבר מה. יש צורך בשנוי האטמוספירה. לשם כך דרושה מצד היהודים הצהרה. בררתי עם מ.ע. את קוי ההצהרה, בינתים הוא כתב על כל התכנית לחותנו ולאמיר היושבים בגנף והודיע להם שאני אבוא להפגש אתם. הוא גם כתב להם על דעת המופתי בענין זה. אני בינתים דברתי עם הנציב על תכנית הסכם יהודי ערבי לפי הקוים הנ"ל, מבלי להזכיר שמזת האנשים שאני עומד בקשר אתם. הוא מתיחס לדבר ברצון ומבקש ממני להמשיך. הוא הודיע לי שאם נגיע לידי הסכם כלכלי = תעשה הממשלה את ההסכם לתכנית הממשלה. ואשר להסכם הפוליטי אמר שאין הוא יכול לחייב את הקבינט, אבל הוא בטוח שהקבינט ישמח לכל הסכם יהודי ערבי. אני אצטרך לשהות בלונדון עכשיו כשבועיים. ב=20 או {0122-62} בעשרים וחמשה לח.ז. אלך לגנף להפגש עם שני האנשים. לדעתי חשוב מאד שאתה תשתתף בשיחות אלו ואבקשך להודיע לי ללונדון אם הדבר יתכן , ואיפה תמצא בימים אלה. תכתוב לי בבקשה להנהלה הצי ונית בלונדון. שלך ד. בן גוריון. [ מ כ ת ב ב צ ר פ ת י ת -- ראה מקור מודפס ] {0122-63} [המשך מכתב בצרפתית - ראה טקסט מודפס ] {0122-64} [המשך מכתב בצרפתית - ראה טקסט מודפס ] {0122-65} הערות ב.ג. ----------- א) השיחה היתה פרטית וחשאית. הותנה למפרע שאין דברי השיחה ניתנים להתפרסם. איחסאן ביי היה הראשון אשר הדגיש תנאי זה. ב) מפני שהשיחה נמסרה בקיצור לא נמסרו הדברים כהוויתם. אולם בפסוקים אחדים יש סילוף מכוון: l) לא אמרתי ש"כל הערבים אשר לא ירצו להגר או לעזוב את הארץ = יוכלו להשאר בה כרצונם." אמרתי בדיוק את ההיפך: לפני התחלף ההתישבות היהודית עזבו הרבה ערבים את הארץ והיגרו לאמריקא, ארגנטינא וכו'. הגירה זו פסקה עם התישבות היהודים, ולא רק שאין בכוונתנו ובכוחנו לדחוק רגלי הערבים, אלאכמתכוון ושלא במתכוון אנו משפרים מצבם. והראיה = הריבוי הגדול של הערבים לאחר המלחמה. 2) לא אמרתי ש"נגייס הכוחות היהודיים לעזרת הערבים בסוריה." להיפך ביקרתי את התנועה הלאומית הערבית העומדת על שלילה בלבד, שאין לה אלא מלחמה נגד השלטון הזר. ואמרתי שבזאת אנו לא נשתתף. תנועתנו בנויה על חיוב = על פעולה משקית, תרבותית. ואנו נהיה מוכנים לעזור לעם הערבי בפעולה כזו = כי רק ההרמה הכלכלית והרוחנית של העם הערבי תביא אותו לידי חרות לאומית אמתית,