יומנים > יומן - מלא 08/09/1965

{0201-105} 8.9.65, יום ד' Rebrith of Israel שכתב ספר על Odem Mexl הבוקר בקרני בהוצאת סקריבנר ועכשיו שהוא רוצה לכתוב ספר שני. ביקר אתמול בשדה בוקר. רצה לשוחח עשרה רגעים על הנגב. אמרתי לו יש גם סיכויים גדולים לחקלאות, ביחוד לאחר שנצליח לזקק מי הים. אבל העיקר הוא תעשיה לשווקי אסיה ואפריקה מזרחית. אני מקווה שנישב שם 2 מיליונים. להלכה אפשר לישב גם עשרה, אבל לא נשיג כל כך הרבה יהודים. הדברים שהוא ראה בנגב הם בגדר נס - אמרתי לו שלדעתי כל הטבע הוא, אבל מכיוון שאנהנו רגילים לו אין אנחנו חשים בפלא. הבטיח לשלוח לי ספרו. ביקש לשוחח רק 10 רגעים, ועמד בדבורו. - בערב אספה בפ"ת. 8-7 אלפים נאספו ברחבה שעל יד בית העיריה. לפני דיברו 4 אנשי המקום, אני דברתי חצי שעה. אחר כך נתאספנו לשוחח חברים בבית . . . . 9.9.65, יום ה' על המשמר פרסם הבוקר תשובתי לבבה ל"שאלות נוקבות", עכבו פרסום תשובתי עד שבבה תכין תשובה. דברים נבובים כאלה כמעט שלא קראתי גם בעל המשמר. בא אצלי שילד, יליד דנמרק, סוציולוג. נוסע בעוד שבוע לג'ון הופקינס יוניברסיטי לשנה. הוא הסוציולוג השני (הראשון - בן עמי היסטוריון) שיוצא לשנה, והיו יכולים להיות מועילים מאוד בבחירות. לדעתי רפ"י תקבל משני מקורות: חסידי {0201-106} ט.ג. וקולות המהססים. לרפי יש שני מוקדים: 1) ב.ג., 2) דורשי שיתוף ותמורה, בעיקר שנוי שיטת הבחירות. חבל שהוא נוסע בשבוע הבא לג'ון הופקינס יוניברסיטי. - בישיבת הממשלה ביום 28.10.56 אמרתי (בעמוד 32) "אינני יודע מה יהיה גורל סיני. אנחנו מעונינים קודם כל בחוף אילת ובמיצרים. אני יכל לתאר לי שיהיו כוחות כאלה שיכריחו אותנו לעזוב - - יש אמריקה, יש רוסיה, יש או"מ, יש נהרו, יש אסיה ואפריקה, ואני חושש מאמריקה יותר מכולם. אמריקה תכריח אותנו לצאת, אמריקא אינה צריכה לשלוח צבא. אמריקה יכלה להגיד שהיא מפסיקה את היחסים הדיפלומטיים, מפסיקה את המגבית ואת המלווה ועוד. היא תשב ותשקול מה יותר חשוב לה - אנו או הערבים, שאנו נהיה אתה או היא החיה נגדנו. אינני יודע מה תחליט. אינני נותן בנדוניה את שני האיים. אבל שנסה ישנה. אינני נותן דבר בנדוניה. - - אינני יודע מה יהי הגורל סיני, איני יודע מה יהיה גורל הצבא המצרי, נבריח אותו, נקח ממנו את הנשק, - איש אינו יכל לדעת מה יהיה שם. אם יהיה שלום פסיבי אתנו - אני אקבל זאת. העיקר הוא חופש השיט. יש לנו אמנם יחס @מוציונלי ליוטבת, אבל אני מוכן לוותר על זאת. העיקר הוא שגם אם אנו לא נהיה שם יהיה לנו חפש שיט. (בעמוד 33): "רצועת עזה היא מטרה אמברסינג". אנו מוכרחים לקחת אותה. זה עומס בשבילנו. אילו הייתי מאמין בנס הייתי רוצה שתיבלע בים". (בעמוד 41) "אני מניח שירדן וסוריה לא ייכנסו למערכה. אינני חושב שעיראק תיכנס. אני חושב שאז הענין מצדנו ייגמר במשך שבוע ימים". - - -- - - אה"צ כינסו בבית הבימה עובדי המדינה. דבר תחילה יצחק, אחריו פרס - באתי לבית הבימה - בסוף דברי פרס. האולם היה חציו ריק. ודווקא מפני שהצבור היה קטן דיברתי קרוב לשתי שעות והסברתי סיבות ההסהאבות וסכנותיה.